עו"ד
ארנה לין ושות' הוא משרד מוביל בדיני עבודה. לפחות בשני הסכסוכים המאוד מתוקשרים האחרונים - סכסוך הפרקליטים וסכסוך הרופאים - הוביל המשרד את ייצוג השובתים. ארנה לין עצמה היא זו שטענה בבית המשפט, היא זו המובילה את המשרד, והיא זו שהובילה את התיקים החשובים והמתוקשרים הנ"ל.
שני המקרים אף הגיעו באופן תמוה ומוזר לבג"צ (דבר שהעלה את רמת התקשורת שלהם באופן משמעותי) עקב עתירה תמוהה ומוזרה של אותו עורך דין (במקרה הפרקליטים הייתה עתירה נוספת), עורך דין אשר במסגרת תפקידו בפרקליטות המליץ שלא להגיש כתבי אישום נגד עו"ד
יחזקאל ביניש. וראה זה פלא - בשני המקרים ישבה בראש חבר השופטים, הנשיאה,
דורית ביניש.
המסכת התמוהה והמוזרה הזו לא קיבלה ביטוי הולם בעיתונות הישראלית, ונשאלת השאלה - היכן נעלמה זכות הציבור לדעת? הכיצד כאשר עולות כאלה שאלות יסוד הנוגעות לשורש קיומו של הליך שיפוטי הוגן, בייחוד ברמות הגבוהות הנ"ל, צוללת העיתונות וממלאת פיה מים?
מה גם שסכסוך הרופאים, על-אף שקושקש איזה הסכם בין הצדדים, ברור שלא מחזיק מים, עיקר הכוח הרפואי המטפל בנו בבתי החולים לא נשאל על ההסכם מראש וההסכם לא מתאים לו באופן קיצוני. ולכן סכסוך הרופאים ודאי לא נגמר, הוא בקושי התחיל.
ולמי שלא יודע, אותה עו"ד ארנה לין היא גם משנה לנשיאת מועצת העיתונות, וכיצרנית חדשות, אשר מטבע חובתה ללקוחותיה חייבת בהטיה ברורה לכיוון אלה שמשלמים לה (במקרה זה ההסתדרות הרפואית) - האם יכולה היא לשמור על ההגינות והאתיקה המתחייבת מתפקידה השני והבכיר מאוד במועצת העיתונות?
שופט לא יכול להיות צד, צד לא יכול להיות שופט. תפקידה של עו"ד לין במועצת העיתונות הוא תפקיד כעין שיפוטי, ציבורי, שוויוני, ואילו תפקידה בהסתדרות הרפואית הוא בעד שולחיה, ונגד המתמחים המורדים בהסתדרות. לטעמי ולטעמם של רבים, הצדק עומד לימין המתמחים, וזה מצב שהדעת איננה סובלת, בייחוד ככל שהסכסוך עולה על פסים אינטסיביים מאוד, פסים של אסרטיביות ועקשנות של הרופאים הצעירים, נגד הממסד שאותו מייצגת עו"ד לין. במצב הזה עיתונות הוגנת היא הכרח המציאות, והעיתונות ההוגנת היא בחשש לספק גדול מאוד כל עוד חובשת עו"ד לין את כובעה השני והבכיר ביותר במועצת העיתונות.
הדבר הנכון והראוי לעשות במצב כזה, הוא להפסיק את כהונתה של עו"ד לין במועצת העיתונות, או לפחות להשהותה עד תום הפרשה ועד תומה של כל פרשה מתוקשרת אחרת בה ייצג משרדה של עו"ד לין את אחד הצדדים, באופן שקיים חשש ממשי ל
ניגוד עניינים בין תפקידיה של עו"ד לין במועצה, ובין האינטרס של לקוחותיה, אותו היא אמורה לייצג.