מניתוח תוצאות הבחירות לכנסת ה-18 עולה רק לכאורה (כיוון שטרם התמודדה על דעת הקהל), כי המחאה החברתית האחרונה שהיינו עדים לה, שווה בקירוב לכמות הקולות שקיבלה מפלגתו של ליברמן בבחירות האחרונות, מפלגת "ישראל ביתנו". דהיינו: רשימת ל-זכתה ב-394577 קולות, אשר תורגמו ל-15 מנדטים. גם רשימת העבודה בראשות
אהוד ברק שסימנה "אמת", אשר זכתה ב-334900 קולות וב-13 מנדטים, קרובה למספרי המפגינים אשר השתתפו בגל המחאה האחרון. כלומר: ניתן לומר בזהירות מרבית כי המחאה שווה בין 13 ל-15 מנדטים. לכאורה ועל פניו, עם הסתייגויות רבות ביותר, שכן לא הוכנסו משתנים רבים כמו אחוזי ההצבעה, ההשתתפות בבחירות (למשל אחוז השתתפות סביר של 60%, משמיט 40% מכמות המצביעים והדבר בהחלט משמעותי) - המספרים המשמעותיים יורדים, כך שהמחאה יכולה להימדד כרגע בין 6 ל-7 מנדטים בקירוב, בהתייחסות לנתוני הבחירות האחרונות.
מנדטים אלה נלקחים בעיקר ממפלגת קדימה, אשר למעשה לא התבלטה כמפלגת אופוזיציה.,אך אינם משנים דבר מבחינת הרכבת הקואליציה בה יש יתרון מקדמי למפלגות המרכיבות כיום את הקואליציה. נקודה נוספת קשורה לאחוז החסימה העומד על 2% ומעלה בישראל, דהיינו: קשה מאוד להיכנס לבית הנבחרים בישראל, לקבוצות שאינן מאורגנות ובעלות מימון רציני. למשל ש"ס הצליחה להכניס 11 מנדטים, עם 286300 מצביעים. חשוב לציין כי לש"ס קיימת הנהגה כריזמטית בראשות הרב
עובדיה יוסף, וכן מנגנונים ורשתות חברתיות קהילתיות רבות. להנהגת המחאה-אין כרגע מנהיגות כריזמטית, אלא מספר קבוצות בלתי מגובשות לגמרי.
בכנסת האחרונה המפלגה בעלת המנדטים הנמוך ביותר אשר הצליחה להידחק לכנסת היתהה רשימת "בל"ד", אשר עלה בידה להביא 83739 מצביעים ולזכות ב-3 מנדטים. למעשה המפלגה בעלת כמות המצביעים הנמוכה ביותר הייתה בל"ד, אשר כל מנדט בה עמד על 27,913 מצביעים, ברם כדי לעבור את רף אחוז החסימה העומד על 2% למעשה היה עלייה לצבור 3 מנדטים, שזה היה המפתח הנמוך ביותר לצורך כניסה לכנסת האחרונה.
כלומר קיים מינימום הנובע מאחוז החסימה של מעל 2%, בנוסף לאחוז ההצבעה המתקרב ל-60%, משמע 40% נעלמים בדרך, בנוסף לקולות בלתי כשרים. מכאן שיש לבחון בזהירות את התוצאות מבחינה מספרית, הדבר תלוי במשתנים רבים: אחוז ההשתתפות ההצבעה הכללית, אחוז החסימה, הקולות הכשרים, האם המפלגה ערכה הסכמי עודפים עם מפלגות הקרובות לה, ואם לא כן משמעות הדבר איבוד קולות נוספים.
לסיכום חשוב לציין כי בין המחאה החברתית לבין התרגום, ההמרה שלה לכדי מספרי מנדטים, ארוכה הדרך. האם מנהיגי המחאה ידעו לנתב דרכם או ייטמעו במפלגות הקיימות-ימים יגידו. כבר אמר ז'בוטינסקי בזמנו על מפלגתו: "המפלגה הרביזיוניסטית" כי היא למעשה "הלך רוח". כמו-כן תמיד טרח לציין כי לעיתים רבים מוחאים לו כפיים ומשבחים את יכולתו הרטורית הגבוהה, אך לא תמיד מצביעים עבורו... כמובן שאין להשוות בין הנהגת דור המייסדים האידיאולוגיים לבין המנהיגים החדשים, בכל המובנים.
