במהלך השבועות שבהם מילאה המחאה את העיתונים, לא התייחסנו לנושא בכלל ולא כתבנו כלום, לא בעד המחאה ו/או המוחים ולא נגד. עכשיו שהמחאה התפוגגה לה, כנראה סופית, דוקא עכשיו התעורר אצלי הרצון להתייחס למה שהיה, לנסות להבין. ולכאורה מה כבר יש להבין, קיימות מצוקות אמיתיות ואנשים התעוררו למחות על מצוקתם, מה יותר טבעי ומובן מזה?! ולהתייחס לזה בדיעבד - בכלל יכול להיראות מיותר, אז בשביל מה לטרוח? ובכן, רבים כתבו על הצדדים השונים של המחאה, על האמיתות והשקרים שליוו אותה או נחשפו במהלכה, על אינטרסים כאלה ואחרים שלכאורה הניעו את המוחים ואת מי שמימנו את הפרויקט הזה. לנו אין עניין לדשדש במדמנה הזאת, בסך-הכל אנחנו מבקשים להבין את המניעים הנסתרים של המחאה, לחשוף את האמת המסתתרת מאחוריה, אמת שאולי אפילו המוחים אינם מודים בה.
אשתקד, בהתייחס לפרשת השבוע כִּי-תֵצֵא, כתבנו על מלחמת התרבות שנחשפה אז אצלנו במלוא עוזה; התייחסנו לאכיפה המוגברת והדווקנית מצד המופקדים על "שלטון החוק" כלפי מגזרים מסויימים, יהודים בהגדרה, ולסלחנות המופלגת כלפי מגזרים אחרים, בין אם הם יהודים במוצאם ובין אם הם גויים. הדגשנו שהמלחמה הזאת לא פרצה אז יש מאין, אמרנו שהיא נמשכת כבר זמן רב, ושהיא רק נחשפה אז. כעת דומה שלא תהיה זו פרשנות מרחיקת לכת לטעון שהמחאה הזאת היא חלק מאותה מלחמת תרבות. את עיקרי הטיעונים לביסוס הפרשנות הזאת, העלו בשבועות האחרונים כותבים רבים שביקרו את המחאה, את מנהיגי המוחים ובעיקר את הסיקור התקשורתי האוהד במופגן שלו זכתה המחאה הזאת בהשוואה לסיקור כאבם ומחאתם של היהודים העקורים מגוש קטיף.
אמנם לא השתמשו במונח מלחמת תרבות, אולי כי לא חשבו שזה מה שמתחולל כאן, אבל לענ"ד, הטיעונים שהעלו בהחלט מבססים את הפרשנות הזאת, שאכן מתחוללת כאן מלחמת תרבות. בניסוח כוללני משהו אפשר לומר שבעיני הצד הלוחם, כל מה שמזוהה כיהודי הוא או חסר ערך ואין להתייחס אליו או מסוכן ויש להשמידו. מצד שני, כל מה שאינו מזוהה כיהודי, או, יותר טוב, כל מה שמזוהה כאנטי יהודי, יש לטפחו ולהאדירו. לכן הקפאת בניה ליהודים, עקירתם ממקומם והחרבת בתיהם, זה בסדר גמור, שלטון החוק, אתם יודעים. הצד השני של המטבע הוא העלמת עין מבניה בלתי חוקית של גויים (והכשרתה בדיעבד) והצגת דרישות תקיפות להכרה ב"זכותם ההיסטורית" על הארץ הזאת. והמעניין הוא שבשורה התחתונה, הכל מתנקז אל עניין הבתים. גם המחאה.
צריכים לזכור שהגשמיות היא השתקפות של הרוחניות, שכל מה שיש בגשמיות משתלשל מהשורש הרוחני שלו, גם הבית (דברים כב): [ח] כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ; וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ. כדי לחיות בעולם הזה, האדם זקוק לכמה דברים; והם, לפי סדר החיוניות שלהם: אויר לנשום, מים לשתות, מזון לאכול, בגד ללבוש, ובית לגור. חמישה דברים שכמובן, מקבילים למדרגות רוחניות שמהן הם משתלשלים. האויר כולו רוחניות והוא הכי חיוני, עד כדי כך חיוני שהצריכה שלו אינה רצונית, האדם נושם גם בלי שירגיש בכך. הנשימה מתחזקת את חיבור הנשמה אל הגוף ומונעת ממנו להתפגר. על אויר לנשימה גם לא משלמים בדרך כלל, כנראה, בורא עולם התחשב בכך שהוא כל כך חיוני ולא השאיר לחמסנים פתח לגבות עבורו תשלום.
המקום השני בחיוניותו לאדם, שמור למים. המים אינם מזינים אבל הם מהווים את רוב משקל גופו של האדם ועיקר התועלת שלהם הוא בתנועה, הנעת המזון בתוך הגוף וגם יכולת התנועה של הגוף עצמו. אומנם אפשר לשרוד בלי מים כמה שעות או ימים, אבל לא יותר מכך. המים זה כבר מוצר גשמי ולא לחינם מקורם אצלנו הוא בעיקר בגשם שיורד או לא. על מים כבר משלמים, אם כי מחיר נמוך יחסית. המזון חיוני לבניין הגוף, הוא יקר יותר מהמים אבל בדרך כלל מחירו הוא בגבולות שאדם יכול לעמוד בהם. שלושת אלה פועלים בתוך הגוף ובחסידות מוסבר שברוחניות הם משתלשלים מממדרגה שנקראת אורות פנימיים. אבל המחאה התייחסה לבתים, לא לאיכות האויר וגם לא לאיכות ומחיר המים. קצת גם למחירי המזון, אבל נראה שרק בשוליים. האם זה מקרי? שווה לברר.
השאלה היא, איזה בית רוצים פה?
אויר, מים ולבוש משתלשלים מאורות עליונים פנימיים, כאלה שעוצמתם מוגבלת עד כדי יכולת להתלבש בנפש האדם ולהוות את המערכת הרוחנית שלו. ככל הנראה, זהו השורש הנעלם לחשיבות שמייחסים לאיכות האויר שאנחנו נושמים, ולטיב המים והמזון שאנחנו צורכים. רצוי שאיכותם (וגם כמותם) תתאים לאותם אורות עליונים שמהם הם משתלשלים. לעומתם, הלבוש והבית משתלשלים ומשקפים אורות נעלים הרבה יותר, נעלים מכדי להתלבש בפנימיות הנפש של האדם, ועל כן הם נקראים אורות מקיפים. הלבוש הוא אור מקיף קרוב, צמוד אל האדם ומותאם אליו אישית, והבית הוא מקיף רחוק, אור אלוקי נעלה כל כך עד שאינו מותאם אישית למדותיו של נברא כלשהו, אלא מקיף את כל הנבראים וחופף עליהם בשווה.
בתחילה פרצה המחאה על מחירי המזון, שנסקו לגבהים בשנים האחרונות. מחאה זו יכולה הייתה להתפרש כאילו מוחים על מחירו ועל איכותו של המזון הרוחני שמלעיטים אותנו בו, אלא שהיא לא המריאה. בינתיים. מעניין שלא התעוררה שום מחאה שמתייחסת ללבוש, אולי כי הלבושים אינם חשובים די. עובדה (מצערת) היא שבתחום הזה של ביגוד, מסתפקים (ובעיקר מסתפקות) אצלנו במינימום שמגלה יותר ממה שהוא מכסה. חבל, כי בכך מוותרים על ההזנה הרוחנית שיכולים לקבל מאותו אור אלוקי שמהווה את הלבוש הגשמי. אבל זה היה מאמר מוסגר שכן העניין שלנו הוא במחאה שאכן היתה. דומה כי הטענה המרכזית - ואף היחידה שאין עליה מחלוקת - של המוחים, הייתה נגד הנסיקה במחירי הדיור. דירות זה בתים וכאמור, אלה משתלשלים מאור אלוקי נעלה כל כך עד שהוא מקיף את כולם בשווה.
העובדה הזאת משתקפת היטב בכך שלפעמים התורה קוראת לעם ישראל 'בית ישראל'. כמו למשל (שמות ט"ז): [לא] וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ, מָן (...). הביטוי הזה חוזר עוד שלוש פעמים בתורה וכצפוי, תמיד בהקשר של הסכמה כללית בקרב העם, כלומר במצב של אחדות שנתהוותה למטה, בלי התגלות מלמעלה כמו במעמד הר סיני. נקודת העניין שרוצים להראות היא שהשורש הרוחני של בית, הוא האחדות המלאה בין כל השוכנים באותו בית, ואם יש מחאה הנוגעת לבתים - צריכים לבחון מה זה אומר על האחדות. וזה לא פשוט, כי בעברית החדשה לא מתייחסים לקהילה היהודית בארץ ישראל כאל 'בית'. למיטב זכרוני, הפעם היחידה שכן קראו למדינה הזאת בית, הייתה במלחמת יום כיפור, באמירה של יאוש בדבר חורבן הבית השלישי ר"ל.
אז אומנם זו לא הגדרה שמשתמשים בה אצלנו בשוטף, אבל דומני שמוסכם על כולם כי מדינת ישראל הוקמה כדי לשמש "בית לאומי לעם היהודי". כך לפחות על-פי הבסיס הפוליטי שלה, ההכרזה של אותו גוי טוב (הלורד בלפור) שלא שנא יהודים וכנראה אפילו אהב והעריך אותנו. האם זה מקרי שלא משתמשים במונח הזה בשום רובד של השיח המקובל כיום? לענ"ד שום דבר אינו מקרי. אולי זה לא מכוון, אבל בטח לא מקרי. כי מדינת ישראל אומנם מתיימרת לשמש בית לבני ישראל, כלומר ליהודים, אבל היא מעדיפה שלא להכריז על כך בקול רם מדי. כי זה לא נשמע טוב לאוזניים הומניסטיות ולא יתקבל טוב אצל הנאורים בעיניי עצמם. לכן "מסכימים" עם הטענה המופרכת מעיקרה, שיש גם למי שאינם יהודים זכויות לאומיות בארץ הזאת, וכדי להמחיש הסכמה זו, מתנכלים ליהודים שכל חטאם הוא רצונם לממש את בעלותם הטבעית על הארץ.
ארץ ישראל היא הבית של עם ישראל ואותו אור נעלה מלובש בה לגמרי בגלוי. זו הסיבה שהארץ אינה יכולה לסבול עמים זרים וגם לא מוסריות ירודה של יהודים. על כן, ברגע שאנחנו מסכימים לטענה השקרית שהיא, הארץ, היא (גם) ביתם של אנשים אחרים, כלומר הבית הזה הוא לא רק שלנו, בו ברגע ויתרנו למעשה על הבית. כי ארץ ישראל אינה סובלת בעלות משותפת, היא בית פרטי שלנו. החרבת בתי יהודים ומניעת בניה חדשה בישוביהם, זו הכרזה ברורה שהארץ הזאת אינה הבית שלנו, אז מה הפלא שנוצר כאן כזה בלאגן בתחום הדיור? הפתרון מצוי בהוראת הנביא בהפטרת השבוע (ישעיהו נ"ד): [ב] הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ--אַל-תַּחְשֹׂכִי; הַאֲרִיכִי, מֵיתָרַיִךְ, וִיתֵדֹתַיִךְ, חַזֵּקִי. ואז יתקיים בנו גם ההמשך: [ג] כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ. זו הדרך לפתור את מצוקת הדיור ובדרך אגב גם את כל המצוקות האחרות.
