הספרות המקראית: אהבות נקנות בדמעות ובייסורים

כאב ואהבה שלובים בספרות המקראית והאחד אינו מרפה מהשני . כשלמרבה הצער, נראה שהכאב עוטף את האהבה בייסורים קשים, לעתים קשים מנשוא. ולנו הקוראים נותר רק לקבל אהבה כואבת ומתייסרת בספר התנ"ך, ספר שכה אהוב עלינו.

הצהרה ראשונה של התנ"ך בנושא האהבה מופיעה בספר "בראשית" ב' 24, בו נדרש כל בן "לֲעֲזוֹב אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ", כל זאת כדי ש"יִהְיוּ לְבָשָׁר אֶחָד". להצהרה זו ממתינה הצהרה סותרת וכואבת בפרק הבא. ההצהרה הראשונה ניתנה טרם גילו בני הזוג את הלהט שבמגע המיני. רק לאחר הגירוש ידע אדם את חווה והם חוו חוויה רגשית של מגע בין המינים. או ליתר דיוק הם נענשו כי העזו לתת ביטוי לכמיהה טבעית וגם לחוות אהבה.

"שיר השירים" פורם את כל הכבלים ומתאר חדווה ושמחה בצד כאב וצער. על הכאב ועל ההתייסרות הטמונים בה נכתב - "מַיִם רַבִּים לא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לא יִשְׁטְפוּהַ..."(שיר השירים ח , 7).

כל סיפור מקראי, הפורס בפני הקורא תמונה של אוהב, האהבה מייד מתכסה בקדרות של כאב. מיכל מתוך אהבה לדוד יוצאת בגלוי נגד אביה, מסכנת את חייה ומצילה אותו. "הפיצוי" לו היא זוכה במרוצת השנים הוא בהתאכזרות של דוד כלפיה כולל רצח ילדיה וילדי מי שהייתה לצידה, ילדי רצפה בת איה, וזאת תוך עלילת שווא, שתצדיק את רצח הילדים.

געש התפרצות האהבה בין דוד לבת שבע הוא במחיר של כאב ושל רצח מי שהיה בעלה, אוריה, מפקד בכיר בצבאו של דוד. גנרל, בן למיעוט לאומי, משלם בחייו כדי שאהבה ייצרית, העולה על שרטון הניאוף של מלך חסר מעצורים בישראל, תקרום עור וגידים.

אהבת בת שבע מקבלת ממדים כואבים, כאשר היא נאלצת לשאת בדממה את כאבה, ולהשלים עם קיומה של נערה צעירה ויפה בשם אבישג השונמית, שבאה לפתור בעיות צינה, שאחזו בבעלה המזדקן, דוד מלך ישראל, ובכך אבישג תופסת את מקומה של בת שבע.

במקום להציג לנו תמונת חיים של זקנה יפה, זקנה אוהבת ומכבדת את הזולת, אנחנו מקבלים תמונה כואבת. תמונה המשפילה את אבישג הצעירה, שצריכה להפקיר את עלומיה, להיות שפחת מין, כדי לספק ולעורר יצרים רדומים של מלך זקן בישראל. מנגד מנות גדושות של כאב, השפלה ונבגדות של בת שבע, אם שלמה. הזקנה היפה בביתו של "דוד מלך ישראל חי וקים" מפנה מקומה ליצריות בהמית חסרת כל מעצור .

אומנם הגמרא במסכת סנהדרין דף כ"ב ע"א "מרגיעה" אותנו, שהיו שלש עשרה ביאות של דוד לבת שבע ואף לא ביאה אחת לנערה אבישג, שנועדה רק לתכלית אחת ויחידה לחמם את גופו. אבל אי-אפשר ללכת שבי אחרי "הסיפור המרגיע".

הכאב לובש גם מחיר דמים קשה מנשוא לאחר מותו של דוד, כאשר אדניה מבקש לשאת את אבישג. הדבר עולה לו בחייו. שלמה בן דוד בהשראת האם בת שבע נותן פקודה לרצוח את אדניה אחיו.

אם נפנה מבט אל סיפורי האבות נספוג, למרבה הצער, גם שם אהבות דומעות ולא שמחות. יצחק מגלה אהבה רבה לרבקה. רבקה עומדת מאחורי מרמה, שמסיתה את בנה לשקר לאבא עיוור. אותו בן, יעקב, משקר לאביו,יצחק.

יעקב "זכה" לכך שעוד בחייו בניו ישקרו לו יותר מדי פעמים. שקרים שמוטטו את חייו. אם נתייחס לסיפור של שכם נראה, ששכם אוהב את דינה בת יעקב. אבל אהבה זו הייתה מלווה בכאב וגרמה בסופו של דבר לרציחתו של שכם. לכן היא גם הניעה את יעקב לקלל את שני בניו ,שמעון ולוי, שהיו מעורבים ברצח באומרו לכתובתם - "שמעון ולוי כלי חמס מכורותיהם. בסודם אל-תבוא נפשי בקהלם אל-תחד כבודי, כי באפם הרגו איש...".

אין מעמד כואב יותר מאשר לראות את שמשון, האוהב את דלילה, משלם מחיר כה כואב עבור אהבה פורצת גבולות. שמשון, שניתב את חייו בנתיב של אהבה חסרת מעצורים לאישה, בת פלשת, מעלה את חייו על נתיב של כאב השפלה ומוות וקונה את כבודו במותם של רבים, חפים מפשע - "תמות נפשי עם פלשתים" .

בחלקו השני של המאמר נמשיך לשוטט על פני סיפורי האהבה, שלצערי היא יותר מדי דומעת וכואבת בסיפורי המקרא.