"לא באנו בספינה, אנחנו ילידי המקום" - כך התבטא לאחרונה ח"כ טיבי,
[קישור] בהתייחסו לעצמו ולחבריו. הוא עשה זאת גם בהתרסה בפניה של העלייה בכלל, ובמיוחד כנגד העלייה של יהודים שחזרו ארצה, ממדינות ברה"מ לשעבר. הם חזרו ארצה אחרי אלפיים שנות גלות, בהצטרפותם לישוב היהודי, שמעולם לא עזב את הארץ.
ההתרסה הזו של ח"כ טיבי, מבוססת על התיאוריה העוינת שאמץ לעצמו והיא שאין דבר כזה עם יהודי, יש אולי דת יהודית. לדעת ח"כ טיבי יש ערבי מוסלמי, יש ערבי נוצרי ויש ערבי בן דת משה, כלומר "ערבי יהודי". כולם ערבים ותת החלוקה היא לפי דתות. לפיכך יש אוקראיני יהודי, או רוסי יהודי. אין יהודי רוסי, למשל. ומאחר שאין דת שיש לה מדינה, לכן גם ליהודים, שהם לדעתו אינו עם, לא מגיעה מדינה.
באמירתו זו התכוון גם לומר שליהודים כעם אין זכות להגדרה עצמית, כמו שהוא מבקש לפלשתינים. באמירתו זו התכוון גם שהיהודים הם כובשי אדמות לא להם ברחבי ארץ ישראל. גישתו זו של ח"כ אחמוד טיבי היא ללא ספק בערות או גזענות בהכרה, תוך התעלמות מעובדות ועל כן היא דמגוגית זולה אבל מסוכנת.
ראשית, כאשר פותחים את ספר הטלפונים של כפרי וערי המשולש, ולמעשה גם בספרי הטלפון של כל המגזר הערבי בישראל, וגם בערים הערביות הנמצאות בשטחי יהודה והשומרון, יש מאות אלפים הנושאים שמות משפחה ואו שמות חמולות, המעידים על מקור מוצאן: אל-מצרי, זה שבא ממצרים, אל-טראבלסי, זה שבא מטריפולי שבצפון הלבנון, אל-צוראני, זה שבא מהעיר צור שבלבנון, אל-צידאוי, זה שבא מהעיר צידון שבלבנון, אל-זקאוי, אל-עאקי, אל-חוראני, ועוד אלפים נוספים המעידים מהיכן הם מהמדבר הערבי בסעודיה החג'אג ומצרים.
האזור הגיאוגראפי של העיר טייבה הייה נטוש ועזוב עשרות בשנים. במאה ה-17 התיישבו במקום שבטים מאזור ערב הסעודית ומצרים. השבט ממצריים הוא מצארוה או מסארוה, שכיום מהווה את החמולה הכי גדולה בטייבה. השבטים הבדואים מסעודיה הם ערב אל-בצה, וערב אל-מראמרה המציינים מהיכן בדיוק מסעודיה באו. בספר הטלפונים של טייבה ניתן למצוא שמות משפחה וחמולות נוספים אחרים שמקורם במצרים וסעודיה. כלומר, תושביה העכשוויים של טייבה אינם "ילידים", כפי התבטאותו של ח"כ טיבי. בזמן שלטון האימפריה העות'מאנית ובזמן המנדט הבריטי קיבלה העיר מעמד של ישוב מרכזי.
ח"כ אחמוד טיבי הוא מהעיר הערבית טייבה. שם המשפחה שלו גם הוא נגזר משם העיר. השם טייבה הוא קיצור של השם א-טייבת-אל-אישם בעברית "זו ששמה טוב". את שיכפול השם טייבה ניתן למצוא בכמה יישובים בארץ וכן בלבנון. חשוב להדגיש כי שמו של המקום בתקופות שקדמו לכיבוש הערבי של הארץ היה "עפרית" או "עפרה". בערבית משמעות המילה "עִפְרית" היא "שֵד", משהו לא אטרקטיבי בשפה הערבית. וכדי לשנות ולתת למקום שם בעל משמעות חיובית, העדיפו תושבי העיר את השם טייבה. יש לציין שהמקום הוא אחד הזיהויים המוצעים לעפרה המקראית בה התגורר גדעון בן יואש.
בזמן מלחמת העצמאות, במאמץ שלהם להרוג את המדינה היהודית, התבצרו והתארחו בטייבה כוחות של הצבא העירקי וכן כוחות של ארגונים ערבים-פלשתינים חמושים. במאבק להגנה על קיבוץ רמת הכובש, תוך כך, הגיעו כוחות ערביים מטייבה שכתרו וחיסלו את כוחות ההגנה. חלק מאנשי ההגנה נקשרו ונגררו מאחורי מכונית עד טייבה וגופותיהם לא נמצאו עד עצם היום הזה.
בהסכמי שביתת הנשק עם ירדן העביר
מלך ירדן, אז עבדללה, את טייבה יחד עם אזור המשולש כולו לידי ישראל. לפיכך, קיבלו התושבים אזרחות ישראלית. תוך כך, תושב המקום ח"כ ד"ר אחמוד טיבי, למד רפואה אצל היהודים, אצל הציונים, בארגון ציוני מובהק, הדסה. לאחרונה, בהיותו חבר בכנסת של הציונים, רחמנא לצלן, היה יועץ של ערפאת נגד ממשלת ישראל, התחבר לקאדפי מלוב, וכך עשה לאחרונה עבור אבו-מאזן במסע לעצרת הכללית של האו"ם כדי לפעול נגד ממשלת ישראל. אצלם חבריו אלו הוא נחשב "מהערבים של 48".
ח"כ אחמוד טיבי מטייבה, מגדיר עצמו פלשתיני בלאומיותו. התנהלותו והתבטאויותיו מדגישות את הצורך לחילופי שטחים על בסיס דמוגרפי, בהסכם טריטוריאלי של סוף הסכסוך, בין ישראל לפלשתינים. כלומר, כדי לתת ביטוי ראוי להתבטאותו "אנחנו ילידי המקום", המקום, העיר טייבה, עם "ילידי המקום" שלה, הפלשתינים שמקורם במצרים ובסעודיה, "ערביי 48", יהיו חלק טריטוריאלי מהמדינה הפלשתינית, אם תקום. בתמורה לכך שטחים מיושבים ביהודים, ברחבי יהודה ובשומרון, יהיו חלק ממדינת ישראל. התבטאותו של ח"כ טיבי גם מחזקת את הצורך שביטוי לאומי ליחיד, יהיה רק במדינה אחת, זו הנושאת את הלאום שלו.
