|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כשלא נוהגים על-פי ההוראות של הקב"ה כפי שהן נתונות בתורה הקדושה, בהלכה, אלא מסתמכים על "כוחי ועוצם ידי" התוצאות לטווח הארוך עלולות להיות הרות-אסון ● שחרור השבוי נעשה בתנאים החורגים עד מנוגדים למסרים של חג הסוכות, של שמחת תורה ושל פרשת בראשית
|
|
גלעד שליט בבית. שחרורו אינו מעיד על ערבות הדדית אמיתית [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| השחרור אינו מעיד על אחדות אמיתית, על ערבות הדדית אמיתית, כזו שמיוסדת על התורה שקבעה את אותה אחדות ואת אותה ערבות הדדית. במקרה הטוב, המהלך הזה מלמד על ליקוי מאורות שתקף אותנו ובמקרה הפחות טוב, הוא מלמד על קריסה רעיונית וערכית כללית | |
|
|
|
|
שורות אלו נכתבות במוצאי היום העמוס (רגשית ותקשורתית) של שיבת השבוי. בעבר, התייחסנו לא אחת ל"מחירם" של שבויים יהודים במציאות של ימינו, כאשר יש בידינו (ועל כן אנחנו חייבים) לגבות מחיר כבד תמורתם, ובמקום זאת אנחנו בוחרים לשלם את המחיר שהיינו אמורים לגבות. ומה עוד יש לומר מעבר למה שכבר אמרנו?! ובכן, חשבתי על כך שבשבת הקרובה, שבת בראשית, גבאי בתי-כנסת בכל העולם יצטרכו לשים לב טוב לתפילות שהם אומרים כדרך שיגרה. כי בחמש השנים האחרונות, מלבד התפילה לשלומם של חיילי צה"ל, התפללו גם לשלומו ולחזרתו הביתה של גלעד (שליט) בן אביבה. התפילה הזאת שגורה על לשונם וכעת צריכים לשים לב, שלא יתפללו תפילה מיותרת. זה גם עלול לעורר צחוקים בבית הכנסת, תופעה אנושית אבל מאוד לא רצויה במקום קדוש, בייחוד לא צחוקים ביחס לעניינים רציניים.
אבל התייחסות לנושא כל-כך כבד בסגנון כל-כך פשטני ובעניין כה צדדי, זו רק דרך להימנע מחשיבה לעומק, מניסיון להבין, לעצמי ולקוראים, מה באמת מתחולל פה, מה המהלך הזה מלמד עלינו. העובדה שהשמחה הגדולה של המשוחרר ובני משפחתו תוזמנה לחג הסוכות ולקראת שיא השמחה של שמחת תורה, רק מחדדת את השאלות הקשות; כי התזמון הזה אומר לכאורה שהכל בסדר, יותר מבסדר, מעולה! כשהשמחה הפרטית של כמה יהודים טובים משתלבת בשמחה היהודית הכללית של החגים, מה יותר טוב מזה?! אומנם יש כלל ש"אין מערבין שמחה בשמחה" אבל השמחה על פדיון שבויים יוצאת מהכלל הזה, אז הנה לנו סיבה מצוינת למסיבה, בייחוד למי שחג הסוכות ושמחת תורה לא היוו עבורו סיבה מספיק טובה למסיבה.
ואולי בדיוק כאן טמונה הבעיה. אבל לפני כן מן הראוי להזכיר כי המגמה של סדרת הרשימות הזאת היא התבוננות באקטואליה מזווית הראייה של פרשת השבוע בפרט ושל לוח השנה היהודי בכלל. והרי לא אחת הראינו ברשימות קודמות כי קיים ניגוד בוטה בין ההתנהלות העכשווית שלנו ובין ההתנהלות שֶׁמוֹרָה לנו התורה הקדושה בכלל ופרשת השבוע בפרט. ודומה כי זהו המצב גם בענייננו, שכן שחרור השבוי נעשה בתנאים החורגים עד מנוגדים למסרים של חג הסוכות, של שמחת תורה ושל פרשת בראשית שאותה אנו קוראים בשבת זו. שהרי הלכה פסוקה היא [רמב"ם, מתנות עניים, ח]: [יב] אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן מפני תקון העולם, שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם, ואין מבריחין את השבויים מפני תקון העולם, שלא יהיו האויבים מכבידין עליהן את העול ומרבים בשמירתן.
נזכיר בקצרה מה שהסברנו בעבר לא אחת, שהשמחה בחג הסוכות נובעת מחוויית האחדות המיוצגת במצוות החג, בארבעת המינים ובסוכה עצמה. הסברנו שהשמחה בשמחת תורה היא נעלית יותר, כי אנחנו שמחים בעצם הקשר שלנו עם הבורא יתברך באמצעות התורה, ואפילו לאחר שהתרחקנו ממנו בכך שנכשלנו בעבירות, הוא מקבל אותנו כאב המקבל את בנו השב אליו מגלות ארוכה. בשמחת תורה, התורה גם היא שמחה כביכול בקשר שלנו איתה, ושמחתה מכפילה את שמחתנו. למרבה הצער, השמחה הגדולה על שחרורו של גלעד אינה משתלבת בשמחות אלו. אולי קצת בחיצוניות של שמחת הסוכות, אבל לא באמת. כי המהלך הזה אינו מעיד על אחדות אמיתית, על ערבות הדדית אמיתית, כזו שמיוסדת על התורה שקבעה את אותה אחדות ואת אותה ערבות הדדית.
במקרה הטוב, המהלך הזה מלמד על ליקוי מאורות שתקף אותנו ובמקרה הפחות טוב, הוא מלמד על קריסה רעיונית וערכית כללית. בהלכה שציטטנו לעיל מן הרמב"ם, הוא מתייחס לשתי אפשרויות: פדיון השבוי ו/או הברחתו. הברחת השבוי זה אומר חילוצו מהשבי בלא לשלם שום מחיר תמורתו. בכך משיגים את המטרה - שחרור השבוי, אבל מתסכלים קשות את השוֹבים וגורמים להם להיות הרבה יותר ערניים בפעמים הבאות. היו ימים שמדינת ישראל בחרה, כשיטה, באפשרות השנייה. ככל הנראה, גם ביחס לגלעד נבחנה האפשרות לחלצו בלא תמורה, אבל ניסיון העבר לימד את המחבלים להיות זהירים וזה לא הצליח. כלומר, המציאות הוכיחה, למי שהיה זקוק להוכחה, עד כמה מדויקת ההלכה הזאת, ובכלל.
|
|
הפתרון - להכריז על סימטריה
|
|
|
| כנראה התרגלנו לסמוך על הנס, שהרי אין שום הסבר הגיוני לעובדה שהמדינה הזאת ממשיכה לשרוד למרות כל המהלכים האוויליים של מנהיגיה בעשרות השנים האחרונות. שרידות זו היא תופעה על טבעית, ממש נס | |
|
|
|
די ברור שבהלכה שציטטנו לעיל, הרמב"ם מתייחס למצב בו אומות העולם שולטות בנו ולפיכך אין בידינו להעניש את השובים. לכן הוא לא מציע כאן את האפשרות המועדפת, זו שבה בחר אברהם אבינו [בראשית י"ד]. במצב בו אנו נשלטים על-ידי אחרים - אכן אין ברירה אלא להיכנס למו"מ על מחירו של השבוי או לחלצו בדרכים אחרות, מתוחכמות יותר או פחות. אבל במצב בו יש בכוחנו לגבות מחיר כבד, תמורת החטופים - איזו הצדקה אפשר לתת להתנהלות שלנו? ובכן, הזכרנו כבר כי בעבר הפעלנו את כוחנו לחילוצם של החטופים; בדיעבד מתברר כי בכך, לא רק שלא פתרנו את הבעיה, אדרבה, החמרנו אותה כפי שכתב הרמב"ם בהלכה. כלומר, כשנוהגים לא על-פי ההוראות של הקב"ה כפי שהן נתונות בתורה הקדושה, בהלכה, אלא מסתמכים על "כוחי ועוצם ידי" התוצאות לטווח הארוך עלולות להיות הרות-אסון.
כבר כאשר הבינו אצלנו שהפעם לא יצליחו בחילוץ כוחני, "בהברחת השבויים" כלשון הרמב"ם, היו צריכים להסיק את המסקנה הנ"ל, שמעתה לא מנסים בכלל לחלץ חטוף בכוח צבאי או אחר, אלא גובים מהחוטפים מחיר שאינו נגמר עד שהם ישחררו אותו או לפחות יבינו ויפנימו שהכללים השתנו. שאמנם אנחנו רגישים מאוד לחיי אנשינו ואחד מאתנו שווה אלפים מהם, אבל את האלפים ישלמו הם, החוטפים, לא אנחנו. הרי השכל הפשוט אומר שעלינו להפעיל נגד האויב, לפחות את אותם כלים שהוא מפעיל נגדנו, כלומר ללחוץ בנקודות הכי רגישות וכואבות. אין שום הצדקה משום סוג לעובדה שמתכנני החטיפות ובני משפחותיהם חיים טוב בסך-הכל, שאינם חוששים מהתגובה שלנו כי אנחנו מוסריים בלה-בלה. ואם אכן חפצי-חיים אנחנו, הגיע הזמן שתהיה להם סיבה טובה לחשוש לחייהם.
אבל המציאות מלמדת שהלקח הזה, כמו גם לקחים אחרים אגב, לא נלמד אצלנו והלוואי שיילמד מכאן ולהבא. בינתיים מתברר שבצד השני לומדים אותנו הרבה יותר טוב מכפי שאנחנו לומדים אותם או אפילו את עצמנו, ומציאות זו מעלה מחשבות עגומות ביחס לסיכויי שרידותה של המדינה הזאת לאורך זמן. הרושם המצטבר הוא שאצלנו מתייחסים לכל אירוע כאל מקרה פרטי; לא מזהים תהליכים, בטח לא בזמן אמת, ובכלל לא קושרים בין אירוע אחד למשנהו. מבחינה זו, אנחנו מחקים בדייקנות את התנהלותו של אדם הראשון בגן-עדן. אבל בעוד הוא היה לו תירוץ טוב, הוא חדש ולא היה לו ממי ללמוד, במה נצטדק אנחנו? [בראשית ב']: [טז] וַיְצַו ה' אֱלֹקִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. [יז] וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת.
הסיפור ידוע; הוא אכל ולא מת, לא מיד על כל פנים, אבל תשע מאות ושלושים שנה אחר-כך הוא מת וגם צאצאיו ממשיכים למות בגין אותה אכילה מוקדמת מדי. אנחנו לא צריכים לחכות כל-כך הרבה זמן כדי לראות את התוצאות למהלכים שנקטנו, הם מתפוצצים אצלנו בכל עת שמתחשק לצד השני לפגוע בנו. אלא מה - כנראה התרגלנו לסמוך על הנס, שהרי אין שום הסבר הגיוני לעובדה שהמדינה הזאת ממשיכה לשרוד למרות כל המהלכים האוויליים של מנהיגיה בעשרות השנים האחרונות. שרידות זו היא תופעה על טבעית, ממש נס. אז אפשר וצריכים לבקש מהקב"ה שימשיך לשמור עלינו גם מהשטויות של עצמנו, אבל ישנו כלל הלכתי ש"אין סומכים על הנס" וכדאי מאוד שנתחיל לפעול נכון לטובת שרידותנו, גם בדרך הטבע.
דומה שהחילופין שנעשו השבוע מספקים לנו הזדמנות מצוינת לשנות כיוון ולהתחיל לפעול נכון. אומנם כבר הכריז ראש הממשלה שמשוחרר אשר ישוב לדרך הטרור דמו בראשו, אבל זו עוד אמירה ריקה כל עוד לא ימלאו אותה בתוכן. וזה מתחיל במילים; להפסיק לדבר בסגנון השיחדש ולומר את האמת, שמופעל נגדנו טרור איסלאמי ומכיוון שכך, אין לנו ברירה אלא להגיב בטרור נגדי. כלומר, להכריז שמעתה כל טיל שהם יירו עלינו ייענה בגשם של טילים. עלולים להיפגע אצלם גם אזרחים - נורא חבל אבל הרי הם מנסים לפגוע באזרחים שלנו, אז אין שום הצדקה שאנחנו נעניק חסינות לאזרחים שלהם. נו, מותר לחלום לפעמים... ולא נותר לנו אלא להתנחם בהבטחת הנביא ישעיהו [מ"ב] להתגלוּת המנהיג האמיתי בקרוב ממש: [א] הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא. [ד] לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט; וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ.
|
|
| תאריך:
|
19/10/2011
|
|
|
עודכן:
|
19/10/2011
|
|
נסים ישעיהו
|
|
נשיאי ארה"ב סובלים מפיצול אישיות בכל הקשור למדיניותם כלפי ישראל. מחד, הם מתפקדים כבעל-ברית ייחודי של ישראל, מיישמים את רצון העם והקונגרס האמריקני מאז המאה ה-17, ומעצבים מערכת יחסים המבוססת על ערכים, אינטרסים ואיומים משותפים ותורמת לכלכלה ולביטחון הלאומי של שני הצדדים.
|
|
|
|
|
לא יכול להיות ש"מבצע בית השואבה" הוא שם שהגה המחשב הצה"לי. לא בגלל ששחרורו של גלעד שליט מתרחש בחג סוכות ואך טבעי לתת לו שם ברוח הימים האלה, אלא בגלל שזה שהגה אותו בטח חשב על המשפט ההוא - "מי שלא ראה את שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו". מישהו, וזה לא המחשב, ידע שתהיה פה אקסטזה.
|
|
|
|
|
גם מי שנטה להשתכנע מנחיצות "העסקה", מצטמרר נוכח רשימת הרוצחים ומעשיהם. מוסא השלמון, למשל, שמיד לאחר שחרורו תמורת טננבאום שילח שני מתאבדים לבאר שבע שרצחו שש עשרה נפשות. כמה פעמים צריכים ההשלמונים לשוב ולרצוח, עד שנבין ששחרור כזה כמוהו כלחיצה על ההדק? 17 מאסרי עולם נגזרו עליו, אבל מהו מאסר עולם תחת "שלטון החוק" הישראלי: חודשיים? שלושה? ומהו השלמון על-יד ווליד אינג'אס, המתפאר ב-26 מאסרי עולם? ומה הם ליד המפלצת שפיתתה ורצחה ילד בן 16?
|
|
|
|
|
בתים הרבה יש בשירת חיינו. צריך לכתוב, ולקרוא, ולשיר, ולזכור כל בית כאילו הוא השיר כולו. אבל צריך לדעת כי הבתים כולם הם שירה אחת.
|
|
|
|
|
את הדברים שלהלן אסור היה לפרסם כל עוד גלעד שליט היה בידי החמאס. היום המצב השתנה: גלעד חזר הביתה, והחמאס לא יכול יותר לאיים באמצעותו על ישראל, ותוך תהליך החזרתו חשף החמאס את מלוא אחריותו לחטיפה ואחזקתו בשבי בתנאים הנחשבים בעולם לפשע מלחמה. כך, הוא סיפק לנו כתובת בלתי מעורערת של האחראים לפשע, החל מצמרת הארגון בסוריה, דרך ראשי השלטון שבעזה ועד ל"גיבורים" שביצעו את החטיפה והכליאה הנפשעת.
|
|
|
|
|
