לחיות בצל האיומים

הדיבורים על הרתיעה ואי-הכדאיות לחסל את הנשק הגרעיני באירן מהווים השלמה עם מצב בו מדינת ישראל תחיה לנצח מאוימת, ובשל כך גם משותקת מכל פעולה צבאית, כדי לא להרגיז את אחמדינג'אד או איזו אייתולה אחרת, כדי לא להעיר את חסן נסראללה מרבצו - או שליט עריץ לא שפוי אחר כלשהו, וכדי שלא ליצור שום עילה לתקיפה צבאית ולטרור נגד אזרחי ישראל.

אגב, זה לא בדיוק יעזור, כי בהינתקות סברו כמה תומכי מזרח תיכון חדש שכבר אין עילה לירי טילים מעזה, והתבדו. אין שפה אחת למדינת ישראל ולכנופיות הטרור/מדינות הטרור. השפה שונה, החשיבה עוד יותר, והמעשים, לכן, בלתי נתפשים.

אם צריך לשם האיזון, השרידות, הקיום, הביטחון, וכנראה שצריך, ליצור מצב בו לא תהיה למדינה ערבית כלשהי יכולת גרעינית - אז עדיף לבצע את מה שנחוץ תוך שימוש בגורם ההפתעה, שיהיה לטובתנו, ובנוסף, צריך להיות מוכנים לתגובה ולהחליט מראש מה תהיה התגובה לתגובה לפי כל תשריט אפשרי. אולי יסבלו אצלנו מהתגובה, אבל תגובה כימית או גרעינית מצד אירן צריכה לגרור תגובה לתגובה - שלא תאפשר המשך השרשרת.

שימוש בגורם ההפתעה עשוי לבטל את הסיכון, או לכל הפחות לצמצמו. האלטרנטיבה היא לחיות תחת עננה של איום תמידי, וליהנות בחשש מכל רגע עובר בו האיום לא מתממש. אי-אפשר לנהל כך מדינה חופשית.

מצב ה"אין ברירה"

למדינת ישראל אין ברירה. היא לא תפעל מתוך חדווה, אלא מתוך צורך ואף כורח, תוך ניצול כל יתרון אסטרטגי לטובת הפעולה. ככל שחולף הזמן, הפעולה הנדרשת מורכבת יותר. הנה כיום יש ברחבי אירן 16 כורים גרעיניים שפניהם לייצור אמצעי לחימה - והפיתוח ההרסני מתקדם בקצב מואץ. אפילו בסוריה, שלא מזמן חוסל שם כור - מדברים על כור גרעיני חדש, שגם אותו צריך להשמיד. כמובן שבכל תגובה יש סיכון מסוים, אך צריך להשוות בין הסיכון שבתגובה לאחר הפעולה, לבין הסיכון שבחוסר התערבות אצל המשטרים של האייתולות ומתן אפשרות לקיום נקש גרעיני בשליטת רודנים במזרח התיכון הישן, שלא השתנה אלא לרעה בכך שהממשלים יותר פונדמנטליסטים ופחות דמוקרטיים, והשליטים מסוריה ועד אירן, מלוב ועד לבנון - לא בוחלים ברצח עם, לא חשוב איזה עם, וככל שיוכלו - אפילו סתם - יטבחו.

שמירת קיומו של המזרח התיכון תלוי במדינת ישראל, מעוז יוצא דופן של דמוקרטיה, שסביבה מדינות טרור תומכות בכנופיות טרור, ומנהיגים מכחישי שואה ושוללי קיום ציוני, האורבים לחיסולה.