א - הכוח משחית
את העובדה שהכוח משחית אין צורך להבהיר או להוכיח. זו אקסיומה שכל בר דעת ידע, מיום שעמד על דעתו. לורד אקטון, מגדולי הליברלים הבריטיים, חבר הפרלמנט האנגלי במאה ה-19, ומחברו של המאמר שלא הושלם "ההיסטוריה של החירות", כתב
בזמנו את המשפט: "הכוח משחית, וכוח אבסולוטי משחית באופן אבסולוטי".
אולם קדמו ללורד אקטון רבים וטובים שזיהו את ההקשר בין כוח, שררה וסיאוב. הכתבים הקדמונים ביותר הם כנראה המקורות היהודיים, ובספר משלי פרק ט' דובר (ברמת ה"פשט") על שתי נשים, חכמה וכסילה.
ההבדל, כך על-פי הכתוב, נובע מן ההבדל בתפקידן ולא מאיכויות אישיותיות. על האחת החכמה נאמר "בגפי" (כלומר בבדידות), ועל האחרת הכסילה נאמר "על כסא" (כלומר בתפקיד ציבורי).
ב - חזקת החפות
ואולם, לעניות דעתי, אין לגזור מכך אקסיומה שעל פיה כל היושב על כס התפקיד הציבורי יהא בהכרח כסיל ומושחת. אלא שהאקסיומה המתבקשת היא דווקא שהסכנה, לכסילות ולשחיתות, נובעת מעצם הישיבה על כס שליח הציבור. מכאן, שהיא (כסילות/שחיתות) אינה איכות הנובעת מסגולותיו המוגבלות של
האדם עצמו, אלא דווקא ממגבלות המתקיימות בו בעיקר לנוכח הפיתוי העומד בבסיס הכוח והשררה.
ואשר על כן, כל שנטען בידי המלין על מחזיק השררה, אשר טוען לשרירות כלפי מחזיק השררה, יהא נכון בבוא העת גם על הטוען לשררה אם יחזיק בשררה בעצמו (וכמובן, רק בכפוף לחולשת האדם עצמו לנוכח הפיתוי, ורק אם וכאשר מתגלות נסיבות המצביעות על כך). לפיכך, הסיאוב אינו אקסיומה לגבי אדם, ועל כן כל בעל שררה הוא בחזקת חף מפשע כל עוד אין ראיות והוכחות, וכל עוד אין פסק-דינו של בית המשפט קובע אחרת.
ג - 1977, "המהפך"
עיקר טענותיו של מנחם בגין ערב המהפך הפוליטי ההיסטורי של 1977, כנגד מפלגת העבודה שהייתה גלגולה של מפא"י באותה העת, עמדו על "סיאוב שלטוני", "שחיתות בצמרת", "שיטת אנשי שלומנו", וכיוצא באלה מיני טענות על שחיתות בסגנון מפא"י. למותר לציין שמלבד הסגנון שאיפיין כל כך את מנחם בגין כאישיות פוליטית, ולאחר ניכוי מרכיב הפאתוס מדבריו, ביסודם של הדברים היו הטענות הללו נכונות. גם אם לא במלואן, וגם אם לא בכל המקרים, עדיין, בתמצית הטענות עמדה אמת מזוקקת של אותו העיקרון שבו פתחנו כאן. הכוח - משחית.
אך מנחם בגין היה אדם שצדק ויושר היו נר לרגליו, וחלק מאורחות חייו, והוא אף היה מוכן לשלם בעדם את מחיר הנאמנות ליושר האישי ולצדק הציבורי. את נאמנותו לצדק האישי והבין-אישי (ההדר הבית"רי), ואת דמי הצדק הציבורי והפוליטי, הביע בין היתר באמירותיו המפורסמות "אנשים אחים אנחנו", "יש שופטים בירושלים".
ד - מנחם בגין: "יש שופטים בירושלים"
לנוכח המתרחש בימים אלה על-ידי הטוענים להיות ממשיכי דרכו של מנחם בגין ותנועת הליכוד, לא ניתן, ואף אסור בתכלית, לדלג מעל האמירה החשובה ביותר שלו כמנהיג וכשליח ציבור, אשר מעמיד בתוך משפט, כל כך פשוט, רצף של אקסיומות של צדק אנושי באופן חד וברור כל-כך.
בשידור הרדיו שלו כמנהיג תנועת האצ"ל, עם קום המדינה, אמר מנחם בגין: "
ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה". מאוחר יותר, כתב מנחם בגין: "חייב העם, אם הוא בוחר בחרות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר משהוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של "עליונות המשפט"... כלומר מתן סמכות לחבר שופטים לבטל את תוקפו של חוק, הנוגד את חוק היסוד, הסותר את החרויות האזרחיות".
מנחם בגין כיבד את מערכת המשפט, ותמיד החשיב את עיקרון "עליונות המשפט" כעיקרון המנחה את תפקידו של שליח ציבור ואת עתידה של אומה, גם במישור החברתי, ובמיוחד במישור החוקתי. וכך, כאשר בית המשפט העליון, בשבתו כבג"צ, אישר את חוקיות המאחז "בית-אל", קרא מנחם בגין, בדרך שכל-כך אפיינה את הפאתוס של נאומיו: "
יש שופטים בירושלים".
ה - לאומנות בלתי לאומית
את קו הגבול הדק שבינלאומיות בסגנון מנחם בגין, אשר מקדשת את חירות העם היהודי בארצו, מתוך כבוד למערכות השלטון וכפיפותן למערכות המשפט, מטשטשת היום התנועה הפוליטית המתיימרת להיות ממשיכת דרכו של מנחם בגין.
הליכוד של 2011, אינו אותה התנועה שהיא הייתה לפני 35 שנים בעת שמנחם בגין איחד את "חירות" עם "הליברלים", והקים את מח"ל ואת הליכוד. בימים אלה אוחזים בליכוד אותם הכוחות המשחיתים של סיאוב ושררה, בדיוק כפי שאלה אחזו בתשתית הפוליטית של מפא"י ומפלגת העבודה של הימים ההם.
מבלי להכנס לעובי הקורה בעניינם של כוכבי רשימת "מצעד המורשעים" של יוצאי חלציה של התנועה הזו, אותה התנועה שפעם התהדרה ב: "הדר בית"רי, אפשר רק לומר בוודאות כי ההדר הזה כבר אינו בין דיירי הכבוד בחדרים שבהם מנהלת תנועת הליכוד את ענייני המדינה.
אין לדעת אם זו הלאומנות שהעבירה אותה על דעתה, או שמא רק בצע כסף ועיקרון החתירה לעבר בסיסי הכוח של השלטון. אך מצעד המורשעים, לצד מצעד הנחשדים, לצד אלה שידם במעל והם מבקשים להימנע מלהיכנס אל הרשימה של "הנחשדים" או "הנחקרים" או "המורשעים" או "האסורים", כבר מקדימים תרופה למכה ומבקשים לעקר את עיקרון הפרדת הרשויות ועליונות מערכת המשפט.
ו - שחיתות שלטונית מתוכננת ליום הדין
בימים האחרונים, ובעיקר לאחר שפרסמתי מאמר בעניין
השחיתות השלטונית בימינו, המתבלת תבשילי תרעלה לדמוקרטיה שלנו בנוסח ליכוד כוחות נגד מערכת המשפט, מתעוררות יותר ויותר ראיות ממשיות לקנוניה מכוונת ומודעת להכחדת "הפרדת הרשויות" ולחיסול "עליונות המשפט", בידי מי שמתיימרים להיות ממשיכי דרכו של מנחם בגין.
בזמן שבית המשפט העליון מוציא תחת ידיו פסק דין מלא ומנומק, לאחר 5.5 שנות התדיינות מפרכת, ולאחר שכל הערכאות כבר דנו בחומר הראיות ובמסכת השקרים של עבריין מין סדרתי, מתקיים מהלך משולב של כוחות, הפועלים כדי למזער את כוחו של בית המשפט, ואפילו מנסים לקעקע את החלטותיו.
שר משפטים שהוכח כי נתן תצהיר כוזב ושיקר בחקירת משטרה, מוביל מהלכי חקיקה שנועדו לאפשר "לפוליטיקאים המשרתים את השלטון יותר מכפי שהם מפקחים עליו" (כדברי מנחם בגין), לקבוע את זהות השופטים, ולהעבירם תהליכי "גיור רעיוני" בטרם אישרור מינויים לביהמ"ש.
בעוד שהשר מטפ בוועדה למינוי שופטים, מצטרף אליו יו"ר הקואליציה עם חקיקה משלימה, אשר נועדה לוודא כי הפוליטיקאים עצמם, אלה היושבים בכנסת ישראל, אלה אותם האנשים הנחקרים בוקר וערב בידי המשטרה, הפרקליטות ולבסוף בידי מערכת המשפט, אלה יהיו האנשים שיקבעו מי יהיו שופטיהם בבוא היום. הליכוד שם לו מטרה - לחסל את הדמוקרטיה הישראלית כדי שהמבנה הפוליטי יתאים לצרכיו בחזונות הלאומני דיקטטורי.
ז - גרורות של שחיתות שלטונית לאומנית ודיקטטורית
בתי המשפט מפריעים לרכבת הלאומנית לדרוס את המעט שנותר משרידיה של אומה המבוססת על דין וצדק. מבכירי בניה של התנועה הזו היה לנשיא ונתגלה כאנס סדרתי. מבחירי ליבה היה לראש
ממשלה והתגלה כשקרן פתולוגי, יו"ר ההסתדרות שלה שהיה לשר אוצר מרצה עונש מאסר על גניבת כספי ציבור, ראש לשכת נתניהו בקדנציה הראשונה הקים תנועה לאומנית קיצונית משלו, נחקר בפלילים גם בישראל וגם במדינות זרות, ולועג לגופי אכיפת החוק ומכשיל אותם בכל דרך.
שר משפטים ששיקר בתצהיר לבית המשפט העליון ושיקר בעדותו במשטרה, והיום מנסה לחסל את בית המשפט העליון. המינוי של השופט הקודם שהצליחו להחדיר לשם גרם לנו לעצור את הנשימה עם חשדות לקלחת של שחיתות (בין השופט וראש עיריית בת-ים לשעבר). מחטפים פוליטיים, מינויים פוליטיים בכמויות מסחריות, וילדים זבי חוטם בראשות צעירי הליכוד כבר מחממים את המירוץ שלהם לתפקיד במערכת המושחתת הזו.
זו בערך הסיבה להתקפה המתוזמרת והמתוזמנת הזו של אדם בשם דוידי הרמלין, המחזיק, לטענתו, בתפקיד "נשיא צעירי הליכוד". ב
פוסט שפרסם בפייסבוק, טוען הלה כך: "
התשקורת שוב מסיתה את הדיון ל"שוויון בפני החוק", בהתעלמה מכך שמר קצב הוא בכלל ה"בוזגלו" בנמשל של כל הפרשה הזאת; ומן ההשאלה האמיתית שהיא: האם בכלל אפשר להאמין לבתי-המשפט שלנו בכל הנוגע לאישי-ציבור שאינם "בראש שלהם". במילים אחרות: יכול להיות שקצב אנס, אך כל עוד חבורת ביניש שולטת במערכת, לעולם יכרסם הספק שמא חף מפשע נשלח היום לשנות-מאסר ארוכות. מה שמחזיר אותי למסקנה הותיקה שלי: אין מה לשקם את אמון-הציבור במערכת אלא צריך פשוט להחליף את המערכת".
יש מה להוסיף מלבד העובדה שרק בגלל שהציבור עיוור יכולים אנשים כאלה להגיע רחוק כל כך, ולפתח קריירות פוליטיות "בשירות העם"? ואבוי לרוויזיוניסט מנחם בגין, ואבוי לזכר מורשתו, אם אלה הם האנשים המבקשים לרשת אותו בשם ההדר הבית"רי, ואלה האמורים לשאת את "נר התמיד" של "הפרדת הרשויות" ושל "עליונות המשפט".
כדברי מנחם בגין: "יש שופטים בירושלים". והיום, לצערי, מותר וצריך לשאול: "האם יהיו שופטים בירושלים גם מחר?" (או שמא יהיו אלה עבדיהם של הפוליטיקאים?) האם יהיו שופטינו כמאמר משלי ט' "בגפי" או "על כסא"?
