תפיסה פופוליסטית עם כל הכבוד לח"כ
ציפי חוטובלי, ייחוס האלימות כלפי נשים ורציחתן לאיסור שמיעת שירת אישה, וההפרדה בין המינים - סוגיות שעלו לאחרונה לסדר היום הציבורי - אולי טוב לייצור כותרת בעיתון, אך הדמיון בינו למציאות מקרי בהחלט. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה, שהרצח רוֹוח במגזרים שבהם מותרת שירת נשים וההפרדה לא רלוונטית?
אם כבר ראוי היה להצביע על הגורמים האמיתיים לרצח נשים, הנעוץ בזילותן ותפיסתן המעוותת כחפץ ואובייקט גופני בלבד - תפיסה הבאה לידי ביטוי רחב ואטרקטיבי בפרסומות ובאתרי האינטרנט השונים. ואם בחפץ נטול נשמה ורגשות עסקינן, המהווה כלי למציצנות ולסיפוק יצרים, הרי האישה הופכת להיות קניין הבעל, משפחתה, ושל כל דורשי רעתה, שלגיטימי לפגוע ולהתעלל בה ככל העולה על רוחם.
אגב, היכן ראתה חברת הכנסת הנכבדה רחובות נפרדים לגברים ולנשים, מלבד באותו אירוע בודד של שמחת בית השואבה בחג הסוכות? האם הגזמה בדיונית זו אף היא חלק בלתי נפרד מהרוח הפופוליסטית האנטי חרדית שמבקשת הח"כית ליצור?
נשים בפעולה
דומני שלא צריך להיות רפורמי כדי לאפשר לנשים להספיד את יקיריהן. הח"מ הספידה נפטר, ועוד בבית ההספד של קהילת ירושלים בהר המנוחות. אנשי החברה קדישא, החרדים למהדרין, לא הביעו כל התנגדות. הם עמדו בצד והאזינו בקשב רב להספד, ואף התייחסו בכבוד רב וברגישות הראויה למשפחה החילונית של הנפטר.
ולמעוניינים לדעת, יש גם נהגת חרדית בחברה קדישא. מפתיע? ממש לא. לתשומת לב ארגוני הנשים, המדברות על הדרת נשים במרחב הציבורי.
מונופול להשתמטות?
מי אמר שהמשתמטים הם חרדים? לפחות לפי הנתונים הרשמיים של צה"ל 50% מהאזרחים משתמטים מגיוס, מתוכם 13% בלבד הם חרדים. מכאן ש37% אינם נמנים עם מגזר זה.
פרט לבנות דתיות (כ-8%), הפונות בדרך כלל לשירות לאומי, החיילים הדתיים כידוע מורעלים על הצבא מסיבות אידיאולוגיות של הקרבה למען העם והמדינה, ולכן הם אינם משתמטים. אז מי כן? כ-30% מהמשתמטים הם חילונים. הגיעה השעה להפריך את המיתוס על השתמטות החרדים, ולהפסיק להעניק להם מונופול בתחום. הבכורה המפוקפקת מגיעה לציבור החילוני, שכדאי שיערוך חשבון נפש נוקב בנושא זה, ויפה שעה אחת קודם.
כל הכבוד
כל הכבוד לתנועת הנוער 'בני עקיבא' על שילוב נערים מוגבלים בתנועה, כשהמדריכים מקבלים הכשרה מקצועית מיוחדת לכך. אין ספק, שלא רק החניכים החריגים נהנים מהשילוב, המקנה להם נורמות חברתיות ויכולת התמזגות בקהילה, כמו גם ביטחון ודימוי עצמי גבוה. לא פחות נהנים מכך החניכים הרגילים, המתנסים בעזרה לזולת, שמונחת ביסוד התנועה הדתית. הם גם לומדים שיעור חשוב בהסתגלות לשוֹנֶה, בשבירת סטראוטיפים ודעות קדומות כלפי המוגבלים, וביכולת של החריג לתרום לחברה בכלל, ובתחום היצירתי בפרט. ראוי שהשילוב המוצלח ישמש מודל לתנועות נוער אחרות ולקהילה, בהתאם למגמה הצוברת תאוצה במשרדי החינוך, הבריאות והרווחה.
מודל דיבור
האם צה"ל מוביל את תרבות הדיבור? לפחות כך נראה על-פי הפקודה החדשה שנכנסת לתוקף בימים אלה, המחייבת דיבור מנומס ולא פוגעני, ואשר תהפוך לתקנון אתי של הצבא.
ראוי שתקנון זה יהווה דוגמה ומופת לחיקוי לא רק לחיילים, אלא לכל אזרחי ישראל, ויהפוך למסמך מחייב בכל מוסדות הציבור, הלימוד ומקומות העבודה. אין ספק שהדבר יהפוך את חוק לשון הרע למיותר, ובא לציון גואל.
תגלית כשרה למהדרין
אין ספק שאחרי השרימפס הכשר, ומוצרי החלב והבשר פרווה, היה זה רק עניין של זמן שנקבל גם חזיר כשר. בעידן תיעוש המזון ושדרוגו, דומה כי ייצור תחליפי טעם כשרים לטריפות, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהארוחה הישראלית, כפי שמצביעה הגמרא, הולך וצובר תאוצה ומהווה עסק כלכלי משגשג.
נכון שהחזיר, בניגוד למאכלים בלתי כשרים אחרים, נקבע בתודעה היהודית כסמל אנטי לאומי, שאפילו ברל כצנלסון, מהוגי תנועת העבודה, הסתייג ממנו. לכן אימוץ תחליפי טעם כשרים לחיה מאוסה זו מהווה סנסנציה, לפי כל קנה מידה, ודורש הסתגלות מנטלית מיוחדת. השאלה היא, האם האווז הספרדי, שטעמו זהה לטעם החזיר, מוּדע לסנסנציה זו שחולל בעולם הכשרות. מכל מקום, כל הכבוד לרב הראשי,
יונה מצגר, שבדק את העניין מקצועית והלכתית והביא תגלית מרעישה זו לארץ, ובכך פרץ את מחסומי הכשרות.
מחאה עקרונית
דומני כי הקביעה של רבנים מהציונות הדתית, ששמיעת שירת נשים היא בגדר 'ייהרג ואל יעבור', לא התכוונה להצביע על הסוגייה הספציפית, אלא על הסוגייה העקרונית.
החשש של הרבנים הוא מפני יצירת תקדים מסוכן, שיצרה שירת הנשים, השנוייה במחלוקת ציבורית, של כפיפת ההלכה, וכניעתה בפני החוק במדינת היהודים. זאת בניגוד לחופש ההלכה הקיים בצבא, כמו גם במדינה, ועצמאות בתי הדין הרבניים תוכיח, למשל, גישה זו.
לכן ההקצנה בביטוי מהווה אמירה של מחאה נגד תקדים זה ונגד כל כפייה חילונית בניגוד לחוק.
חינוך לתזונה בריאה
אין ספק, כי כמו בתחומים רבים אחרים, גם החינוך לתזונה בריאה מתחיל בבית, כשהחינוך בבית הספר משלים אותו. לכן החוק, האוסר על מכירת ממתקים בתחום בית הספר, הוא חוק נכון, במיוחד לנוכח מגיפת ההשמנה הפושה בקרב תלמידים.
עם זאת, אי-אפשר לכפות על תלמידים שלא להביא דברי מתיקה לבית הספר. כבר אמר החכם מכל אדם, כי מים גנובים ימתקו, ואז הם ישיגו אותם בדרכים אחרות. מה כן? צריך כאמור להתחיל בחינוך ההורים והגברת מוּדעותם לחשיבות הנושא. יש להקנות הרגלי תזונה נכונים במשפחה, כשההורים משמשים מודל חיובי לילדיהם. על המורים לקיים שיעורים בנושא זה ולעסוק בטיפוחו.
יתרה מכך, עיצוב פירות וירקות, המהווה אומנות בפני עצמה, מושך את העין ומגרה את בלוטות הטעם, ובכך הם עשויים לשמש תחליף לממתקים.
אגב, פלח קלמנטינה אינו סוכריה מן הטבע? תחשב
פסוקו
ביבי טוב ליהודים? - תלוי את מי שואלים אך עם עובדה אחת אי-אפשר להתווכח: כשר אוצר ביבי, שלא נכנע לפופוליזם, שיקם את כלכלת ישראל. גם עתה ביבי נוהג נכון, כשהוא לא נכנע לדרישות כלכליות פופוליסטיות משולחות רסן, שעלולות למוטט את הכלכלה, ועם זאת הוא עושה תיקונים חברתיים, במסגרת גבולות התקציב.
עד כאן רגע של ביביולוגיה.
