התקשורת (שוב) עוינת

הבלון הענק התפוצץ בקול נפיחה דקה

אחרי שציטט מכתם נוסף מפרי עטם של יריב אופנהיימר וחבריו (רשימת מאחזים המיועדים להריסה, אלא מה?) ושנייה לאחר שהשמיץ את משה זר, גיבור ישראל, גואל אדמות הארץ - התפנה אמנון אברמוביץ' להתנצל. בפנים חמוצות ונבוכות משהו ובשפתיים קפוצות, הקריא הפרשן יודע-כל במהירות - שלא כדרכו בקודש - ואפילו ללא שנינה מיותרת, את ההודעה הבאה:

"לפני שנתיים ייחסנו ל"מרכז שלם" תפקיד ביחסי הון שלטון. ברצוננו להבהיר שמרכז שלם עוסק בהוצאה לאור, מחקר, חינוך ופועל במישור האקדמי. הוא אינו מצוי בקשרי הון עם השלטון, הוא אינו מצוי בבעלות איש ואינו מממן פעילות פוליטית. עמיתי מחקר במרכז התמנו לתפקידים ציבוריים, אך למרכז אין קשר למינויָם".

רק לפני שנה הטיל האורקל פצצה בסדר גודל של סיפור משה קצב. בביטחון מלא אמר באולפן שישי: "מתקיים היום בישראל קשר הון שלטון שלא היה בתולדות המדינה (...) התיק הזה: שלדון - מכון שלם - ביבי - ישראל היום, יהיה הכבד בתיקים שיונח על שולחן היועץ המשפטי לממשלה". הוא כינה את "מרכז שלם" - "מכון משַלם", ורמז לקשרים חמורים המתבצעים כביכול בין השלטון לבין מרכז המחקר הירושלמי. עתה, התפוצץ הבלון הענק בקול נפיחה דקה. ההתנצלות המהירה אומנם לא הייתה מכובדת, אבל אנחנו מורגלים בפרופורציה המדהימה בין כותרות משמיצות בגובה מגדלי עזריאלי לבין התנצלות בגובה של חדר באותו בניין...

במדור הזה פרסמנו (26.10.2010) טור, שבו הופרכו השמצותיו של אברמוביץ'. זה לא היה קשה; אברמוביץ יכול היה להימנע מטעויות אלה בקלות, לו בירר. אבל איך אפשר לוותר על פצצת תקשורת אטומית כפי שאולי ראה אותה בדמיונו? הנה שיעור גדול לכולנו להתייחס אל המהומות התורניות בתקשורת, וגם אל האורקל התורן, במידה הראויה. אגב, באותו שבוע התראיין אברמוביץ' אצל רזי ברקאי ושם התרברב שהדברים שאמר באותו יום שישי "הם דברים רציניים כשלעצמם, ויהיה להם אפקט ויהיה להם המשך". אחלה אפקט המשך.

ריקון האוויר מהבלון הליברלי

בנימין נתניהו סירב לפרסם מאמר בניו-יורק טיימס. חבל לפרסם מאמר בזירה כה עוינת. כמות הרעל והארס שנטפה מעטו של תומס פרידמן כלפי נתניהו בשנתיים האחרונות יכלה להתחרות רק עם אבחנותיו המדהימות ביחס ל"אביב הערבי", שעה שעמד בכיכר תחריר וקבע בפסקנות שלמהפכה במצרים אין כל קשר ל"אחים המוסלמים". הוא אף נזף בישראל על שאינה נוהגת כמו פטרוניו בבית הלבן, ומאמצת בחום את המהפכה (ראו מאמרי "סיינט תומס").

לסירוב של נתניהו יש משמעות נוספת. "העיתון החשוב בעולם" היא קלישאה פרובינציאלית של חסידים שוטים. פעמים רבות אפשר להתרשם מהפסיכולוגיה של נציגים שמרניים המבקשים לגיטימציה בקרב מה שהם מדמיינים כאליטה אינטלקטואלית ליברלית. העסקה ברורה: אנחנו נספק לך לגיטימציה והילת מכובדות ואילו אתה תתכחש לעמדותיך הבסיסיות. הסירוב לפרסם מאמר בניו-יורק טיימס הוא צעד חשוב בריקון האוויר מהבלון הליברלי הנפוח. חכמינו משלו זאת על הצרעה, ש"אומרים לה: לא מדובשך ולא מעוקצך". לעצמי, חשבתי שעומק דברי חכמינו הוא שגם בדבש עצמו יש בסמוי מהארס הגלוי בעוקץ.

ניסיון ברור לאינדוקטרינציה של המאזינים במסווה חדשותי

גל"צ "נכון להבוקר", טלי ליפקין שחק מראיינת את בני בגין. כל פרשנות נוספת היא מיותרת.

ליפקין שחק: "השר ברק שיקר במצח נחושה לשרים בממשלה... אומרת אתמול אחותו של גלעד זר, מיכל שוהם, ואתה האיש שתיווכת בין השר ברק לבין החבורה הזאת בשאלת פינוי המאחזים והמאחז הזה".

בגין: "לא. לא. גבירתי, אני לא תיווכתי. אני חבר הממשלה הזאת. וכשאת מדברת מתל אביב בנוסח של 'החבורה הזאת', אני לא בטוח שאנחנו יכולים להמשיך בשיחה. מדובר באנשים יוצאים מן הכלל, במשפחה מרשימה ביותר, בשירותה לציבור, בנכונותה על-פי הודאתם ועל-פי התנהגותם המופתית להימנע מכל התנגשות...

ליפקין שחק: "אני מצטערת אם התרשמת אחרת; "חבורה" לא במובן השלילי"...

בגין: "אינני מתווך ואני פועל כחבר הממשלה... והצורך לקיים את מדיניות הממשלה שנשענת על שתי רגליים: מצד אחד, יישובים שהוקמו על אדמות מדינה... ובמקומות שהממשלה תחליט שאפשר להחיל עליהן תוכניות בניין עיר..."

ליפקין שחק: "גם הלבנה רטרואקטיבית של מאחזים בלתי חוקיים?..."

בגין: "זה נחמד, בעקבות "חבורה" עכשיו את משתמשת ב"הלבנה". אני מזכיר שתבדקי יישובים בתוככי מדינת ישראל, נדחתה שם תוכנית בינוי עיר לשנים רבות..."

טלי: "גם שם בוצעה הלבנה. אין הבדל".

בגין: "אז בסדר. אם זה הסגנון אז אפשר להמשיך... בעיקר עמדנו בקשר עם מר משה זר ועם בתו, מיכל, ואני רוצה לומר שהתחושה בעת השיחות הרציניות והלא פשוטות האלה, היא תחושה שאנחנו מדברים עם אחיות ועם אחים באמת בדרך שהיא יוצאת דופן לדעתי, והנהגתם והתנהגותם רחוקה מאוד ממה שמייחסים להם לעתים ב-אם תסלחי לי - באזור ת"א". עד כאן.

בשולי הראיון המופתי הזה, בעיקר מצד השר בני בגין, כדאי להעיר, שמכאן לכל מרואיין השומע מילים מנחות המשתרבבות כאילו באקראי לדברי המראיין - לא להבליג ולהמשיך בראיון כאילו דבר לא אירע, אלא להעמיד את המראיין במקום ולהתייחס אל עצם הבאת הדברים שיש בה ניסיון ברור לאינדוקטרינציה של המאזינים במסווה כאילו חדשותי. בעשותו כן, הציג בגין את ליפקין שחק לא כעיתונאית מדווחת אלא בבעלת טור דעה (שזה בדרך כלל מה שהיא עושה בגל"צ).

אין אביב ערבי - יש אביב איסלמי

פרופ' שמעון שמיר, לשעבר שגריר ישראל במצרים, אמר השבוע בראיון לרזי ברקאי: "נכון לומר שהמהפכה הגדולה של כיכר תחריר הייתה מקסם שווא. אלפי צעירים סימפטיים מהרבה בחינות, אבל נאיביים... והטלוויזיה ניפחה את מעשיהם במידה כזאת, שלפחות במערב חשבו שזאת מצרים. זאת לא מצרים... כפי שהבחירות מראות, רוב האוכלוסיה המצרית רוצה פתרון איסלאמי משום שהם לא מכירים ממש את העקרונות של הדמוקרטיה המערבית... אין אביב ערבי; יש אביב אסלמי.

והצעירים האלה - שפשוט לא הבינו לאן מעשיהם מוליכים, כמו שגם היום הם לא מבינים לאן ההפגנות מוליכות - סללו למעשה את הדרך לשתי קבוצות אוטוריטריות: לאסלמיסטים ולצבא, שזה בדיוק ההפך הגמור ממה שרצו להשיג... אני עצמי הייתי במצרים ובכיכר תחריר ודיברתי עם אנשים, והסקפטיות שלי לגבי התפיסה המערבית של התקוממות דמוקרטית ליברלית פשוט גברה. אני חושב שבעיקר הטלוויזיה הצליחה להקרין תמונה כוזבת של מה שקורה במצרים...". עד כאן דבריו הנכוחים של פרופ' שמיר. ראשית, כדאי לעדכן את עיתונאי הניו-יורק טיימס בדברים האלה; שנית, האם רק לי נדמה היה שהוא מדבר גם על המחאה החברתית אצלנו בקיץ האחרון?...