זהו חלק ממקבץ האירועים שעלו בתקשורת בזמן האחרון בנושא יחס ל
נשים בקרב ציבור מסוים:
- דרישה מנשים בקווי "מהדרין" לשבת מאחור;
- ללכת במדרכות נפרדות מגברים;
- יציאה ממקום שבו שרות נשים;
- שתי מקבלות פרס בבית החולים "שערי צדק" הוכרחו לשבת בקצה האולם בחלק המיועד לנשים, וגבר עלה בשמן לבמה לקבל את הפרס;
- תוקפנות נגד נשים בבית שמש שלדעת החרדים אינן מתלבשות מספיק צנוע.
אירועים שהם ביזיון לא רק למבצעם כאדם, אלא כאדם מאמין.
בדיחה מספרת שאדם עובר בבני ברק ורואה תור ארוך ליד חנות אלקטרוניקה. הוא שואל את אחד היוצאים מהחנות מה פשר התור. האיש מוציא מכיסו דיסק-און-קי ואומר לו: "המכשיר הזה, אתה מכניס אותו למחשב והוא אומר לך 'נמצאה חומרה חדשה'".
דרך ההתמודדות של חלק מהחרדים עם ההשכלה, הציונות והחילוניות, הייתה הסתגרות ודחיית המודרנה – "חדש אסור מדאורייתא". כל עוד גישה זו הופנתה אך ורק ב-ד' אמותיהם כלפי הציבור שלהם לא היה לכך הד ציבורי, אבל כאשר יצאה לפרהסיה אז החלה הבעיה.
מה אומרת ההלכה על הלבנת פנים ברבים? ההלכה קובעת שאדם יכול להחמיר עם עצמו אבל אינו יכול להחמיר עם אחר (מכאן הַדָּרָה חיוב האחר בנדר שלך). רמב"ם אף קבע שמי שמקיים רק את המצוות שנראות לו הוא רשע, ומי שמחמיר על הדרוש הוא אוויל.
ומה בכך? הרי רמב"ם התנגד לעלייה לקברי צדיקים ולא הולכים בדרכו, אז חורגים או מחמירים קצת.
הבעיה היא לא בחריגה, אלא בכך שזה כלל לא בכיוון של ההלכה. ההלכה ראתה בלא תרצח גם איסור על רצח נפש, לא רק גוף, ואסרה באיסור חמור על העלבת האחר, "כל המלבין פני חברו ברבים, כאילו שופך דמים" [בבא מציעא נח/ב], "רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר, הַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָרַבִּים, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהַמְגַּלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא" [אבות ג, יא], "נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים" [ברכות מג/ב].
ואם ההלכה חושבת שהעלבה היא כמו רצח, כיצד היא סוברת שיש לנהוג: "כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים" [סנהדרין עד/א]?
עד כדי כך ההלכה מקפידה שלא לבייש את האחר, שהיא אפילו מציינת שלעתים אין להוכיח רשע בפומבי כדי לא להכלימו.
רבנים הפוסקים כהלכת בית רמאי באים רבנים ודורשים הפרדה בין גברים לנשים ושנשים יישבו מאחור. בא רב ואומר לחיילים צאו מהאולם, העליבו את החיילות-הזמרות, למרות שההלכה אסרה על כך במפורש. באים רבנים ואוסרים לשמוע גם שירת ילדות, על-אף שבבירור באותו תלמוד שכתוב בו קול באישה ערווה מצוין שאישה היא רק מי שהגיעה לבגרות מינית.
אז ראוי לומר שאותם רבנים ואותם אנשים שלמדים מהם נוהגים בניגוד להלכה ואינם הולכים כהלכת בית שמאי אלא כהלכת בית רמאי!
