ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל ואמצעי התקשורת לא חסכו סופרלטיבים כשברכו את 5 בוגרות קורס הטייס. כולנו גאים בהן, במיוחד בעידן של
הדרת הנשים, שנתגלתה בכל כיעורה וקיצוניותה בימים האחרונים.
ברצוני לגעת בנקודה אותה בוחרים הם וכולנו להתעלם ולטמון ,כהרגלנו, את הראש בחול.
בקמפיין למען החזרת
גלעד שליט התגלתה החברה הישראלית במלוא חולשתה כאשר אפשרה לאויבינו המרים ל"סחוט " אותנו ולהשיג שחרור מאות מחבלים עם דם על הידיים תמורת החייל השבוי. עיקרון שלא נכנעים למחבלים, שבעבר היה מקודש בצה"ל נשבר מעסקה לעסקה. זה התחיל בגדול בעסקת ג'יבריל, המשיך בטננבאום וחוסל סופית ב"עסקת שליט", בה הוכח שבעתיד שום מנהיג לא ירצה ולא יוכל לעמוד בלחץ לשחרור מחבלים כדי להחזיר את "הילד".
שערו לעצמכם מה יקרה אם תהיה זאת "ילדה". אולי טייסת?
אני מתפלל, כמובן, שזה לא יקרה ושלא נעמוד בעתיד בתרחיש כזה אולם מי שאחראי על החיילים וגם שולח אותם לקרב, חייב לחשוב על הדברים ומראש.
אחת האפשרויות, שכנראה תקרה, היא בכ"ז לחזור מהביטויים הבומבסטיים ולהדיר את הטייסות מהמראה להפצצה במחוזות אויב רחוקים ואולי חיילות קרביות אחרות מיציאה לפעולה בשטח אויב.
השאלה המתבקשת היא האם המאמץ וההשקעה לטווח ארוך הכרוכה בשילוב הבנות ביחידות הקרביות ובמיוחד בקורס הטייס כדאית לנוכח הבעייתיות. אינני נוגע,בכוונה, בהחזר ההשקעה בהכשרת הבנות לעומת הטייסים והלוחמים הגברים אשר ממשיכים לשרת שנים רבות במילואים.
האם ה"לוחמות" המובילות את המאבק לשילוב הבנות כלוחמות ביחידות הקרביות עושות זאת מתוך רצון ומחשבה אמיתיים לחזק את צה"ל בכוח אדם איכותי או שפועלות בשליחות הרעיון הפמיניסטי ולכך המטרה מקדשת את האמצעים.
כמי שבא ממקום של תמיכה בשוויון זכויות לנשים בחברה הישראלית, אני קורא למפקדי צה"ל וחיל האוויר במיוחד, לשקול מחדש את הנושא של שילוב הבנות בצבא לאור המסקנות מהתנהגות הציבור ב"עסקת שליט". אני מודע לכך שצריך אומץ לב לא פשוט כדי לעשות כיום U- TURN.
