אונר"א מגדלת שהידים

סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים הפלשתינים - אונר"א - מקיימת רשת חינוך נרחבת במחנות הפליטים בשטחי הרשות הפלשתינית, ירדן, סוריה ולבנון שב-2009 כללה קרוב ל-700 בתי ספר שבהם למדו כחצי מיליון תלמידים בכיתות א'-י' (בלבנון - גם כיתות י"א וי"ב). בשטחי הרש"פ מהווים בתי הספר של אונר"א כרבע ממערכת החינוך שבהם למעלה מ-300 אלף תלמידים.

למרות מחוייבותה של אונר"א לשלום במזה"ת על-פי החלטות האו"ם, כוללות תוכניות הלימודים בבתי ספרה אלמנטים הנוגדים את המחוייבות הזו, ובראשם נושא "זכות השיבה" שפירושו חיסולה של ישראל.

הוראת "זכות השיבה" בבתי הספר של הסוכנות מתבססת על הטיעון כי פלשתין - הכוללת את שטחי מדינת ישראל - שייכת רק לפלשתינים, וכי אלה מהם שעזבו אותה או גורשו ממנה במלחמות עם היהודים, וכן צאצאיהם ללא הגבלת זמן, זכאים לשוב בכל עת ולקבל חזרה את רכושם במלואו. האחריות למלחמת 1948 מוטלת על היהודים ועל ישראל בלבד, אף כי הצד הערבי הוא זה שפתח במלחמה, כשהוא דוחה את החלטת החלוקה של האו"ם.

ד"ר ארנון גרוס, בעל תואר שלישי בלימודי האיסלאם מאונ' פרינסטון, שימש חוקר בכיר ב"מרכז למעקב אחר השפעות השלום". הוא חקר במשך 10 שנים כ-150 ספרי לימוד לכיתות א'-י' הנמצאים בשימוש בבתיה"ס של אונר"א, ושיצאו לאור על-ידי הרש"פ.

לאחרונה הוזמן ארנון להרצות בפני חברי הפרלמנט הקנדי, הואיל וקנדה היא יו"ר ה- RWG - THE REFUGEE WORKING GROUP - שהוקמה לפני 20 שנה במסגרת ועידת מדריד.

ארנון מצא כי בדוגמאות העוסקות ב"זכות השיבה" - המובאות בספרי הלימוד שבשימוש בבתיה"ס של אונר"א בשטחי יו"ש, רצועת עזה ומזרח ירושלים, הכוללות מידע, כמו גם תרגילי לשון והבעה, סיפורים, שירים ואף הוראות למורה בשיעורי אמנות ומלאכה - מודגשת "זכות השיבה" בכל תנאי. למעשה, כלל לא נדונה בחומרי הלימוד שום אפשרות אחרת לפתרון של בעיית הפליטים.

השירים המובאים בהקשר זה נותנים מימד מיוחד לנושא, כיוון שהם מדגישים את יסוד האלימות שבשיבה, המתקשר היטב למוטיב המאבק האלים לשחרור המופיע גם הוא בספרי הלימוד של אונר"א. מאבק זה מקבל חיזוק היות שהוא משולב באידיאלים האיסלאמיים המסורתיים של ג'יהאד ומות-קדושים (שהאדה).

תחת דגלי התהילה, הג'יהאד והמאבק

להלן רק מספר דוגמאות:

• "החברה הפלשתינית נפגעה מאסון (נכבה) 1948 מצד הארגונים הציונים, כאשר מרבית הפלשתינים אולצו להגר מאדמתם ומדינת ישראל הוקמה בחלק מפלשתין" ("חינוך לאומי", כיתה ה' (2009) ע’ 30).

• "הארגונים הטרוריסטים הציונים אילצו אלפי פלשתינים לעזוב את ארצם באיום בנשק, דבר שהביא להיווצרות בעית הפליטים" ("חינוך לאומי", כיתה ז' (2011) ע"ע 20-21).

• "מספר הפלשתינים בעולם קרוב לתשעה מיליון... ארבעה וחצי מיליון חיים בגלות מחוץ לפלשתין... רובם הינם פליטים המחכים לשוב למולדת לאחר שגורשו ממנה" ("חינוך לאומי", כיתה ד', חלק א' (2011) ע’ 43).

• "המחנה אינו נחשב למקום המגורים המקורי של הפליט הפלשתיני, אלא הוא מקום (מגורים) זמני שבו הוא אולץ לחיות. כל הפלשתינים מחכים לשיבתו של כל פלשתיני לעירו או לכפרו שמשם הוא אולץ להגר" ("חינוך איסלאמי", כיתה ו', חלק א' (2011) ע’ 69).

• "המחנה: מקום שהוקם עבור הפליטים הפלשתינים שאולצו לעזוב את עריהם וכפריהם בפלשתין ואשר מנוי וגמור עימם לחזור אליהם" ("חינוך לאומי", כיתה ב' (2001) ע’ 36).

• "פעילות מס' 2: נמלא את המקום הריק בשם-העצם המתאים... :..(הפליט)... חולם לשוב למולדתו" ("שפתנו היפה", כיתה ה', חלק א' (2011) ע’ 91).

• "הבעה: ...ביקרתי בעיר יפו ובעודי (משוטט) ברחובותיה ושכונותיה, ראיתי בית בסגנון ערבי שהיה ריק מיושביו. דימיתי אותו מסַפֵּר לי את סיפורו והוא אמר: ... (להשלמה על-ידי התלמיד)" ("קריאה וטקסטים", כיתה ט', חלק א' (2011) ע’ 120).

• "אפשר לקשר בין הבית שבמחנה הפליטים ובין הבתים שעזבו הוריהם וסביהם (של התלמידים) בערים ובכפרים הפלשתינים ב-1948". ("ביתנו" - שיעור בציור, "אמנות ומלאכה", כיתה ב' - מדריך למורה (2001) ע’ 44).

• "אנו נשוב

...מחר נשוב והדורות יאזינו
להלמות הצעדים בעת השיבה
נשוב עם הסופות הרועמות
עם הברק המקודש והכוכב
עם התקווה המכונפת והשירים
עם הנשר הדואה והעקב
אכן, ישובו אלפי קורבנות
קורבנות העושק יפתחו כל דלת"
("שפתנו היפה", כיתה ז', חלק א' (2002) ע’ 34).

• "אנו שבים

שבים, שבים, אנו שבים
גבולות לא יהיו, גם לא מצודות ומבצרים
קראו בקול, הוי עקורים:
אנו שבים
שבים לבתים, לעמקים ולהרים
תחת דגלי התהילה, הג'יהאד והמאבק
בדם, הקרבה, אחווה ונאמנות
אנו שבים
שבים, הוי גבעות, שבים, הוי רמות
שבים לילדות, שבים לנעורים
לג'יהאד בגבעות ולקציר בארץ
אנו שבים"
("שפתנו היפה", כיתה ה', חלק א' (2011) ע’ 50).

• "בוקר טוב, מולדתי - בוקר של תהילה וחירות אדומה רווית דם החללים (שוהדא')

(מטלה:) אתאים את שורות השיר לרגשות שהן מביעות בקטעים שלהלן:
'...בוקר של תהילה וחירות אדומה רוויית דם החללים...' - התקווה לשחרור פלשתין" ("קריאה וטקסטים", כיתה ט', חלק א' (2011) ע' 21-20, 24).

הקטעים העוסקים ב"זכות השיבה" אינם אפוא ספרות נוסטלגיה, אלא הם משתלבים היטב בחזון פוליטי של לחימה בישראל עד להשמדתה. שירותי החינוך שנותן אונר"א לתלמידים פלשתינים מסייעים להפצת קו מלחמתי זה הנוגד לחלוטין את מחוייבות אונר"א עצמה לשלום במזה"ת. הכמות המצטברת, לאחר 60 שנה, של בוגרי בתיה"ס של אונר"א היא תרומתו של הארגון להנצחת הסכסוך. על ארגון בינלאומי במעמד כזה המחוייב לשלום במזה"ת והניזון בעיקר מתרומות של מדינות דמוקרטיות, למצוא דרך אחרת ללימוד נושא זה מבלי שיעמוד כאבן נגף בפני פתרון של שלום לסכסוך.

ממשלת ישראל, בהתעלמותה ממציאות חינוכית ופוליטית זו, מבהירה למעשה למדינות התורמות לאונר"א כי עליהן להמשיך להעביר כספים לאונר"א מבלי שיַתנו את סיוען בעריכת ריפורמה מקיפה במערכת החינוך שלו.