עוד לא יבש הדיו על ההחלטה האמיצה של
יעקב נאמן, שר המשפטים, לאמץ את מסקנות ועדת שניט (הכוללות בין השאר את ביטול חזקת הגיל הרך) ואוזנינו מלאות קריאות שבר: "גברים הם סחטנים", "קודם שנשים ירוויחו כמו גברים", "גברים לא באמת יודעים לטפל בילדים", "שוויון יביא לאפליה", "מקומו הטבעי של הילד הוא אצל אמו", ועוד טענות מן הגורן ומן היקב על כמה שההמלצות של ועדה שהורכבה מטובי המומחים בישראל, ומראשי הפסיכולוגים של הילד, לא מתחשבות בטובת הילדים.
כאלו בדיוק היו הטענות השוביניסטיות בדיונים ההיסטוריים על מתן זכויות לנשים. "מתן זכות בחירה לנשים יגרום לחיכוכים בבית", "רוב הנשים בכלל לא רוצות להצביע", "מקומה הטבעי של האישה הוא במטבח". וגם מי שזוכר את הדיונים בנושא פתיחת דלתות קורס טיס לנשים יזכה לדז'ה-וו נוסף: "הכנסת צוערות לקורס טיס תגרום למתחים מיותרים", "ממילא רוב הנשים לא רוצות ללכת לקורס טיס", ועוד שטויות שוביניסטיות כאלו.
הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית השוביניזם הוא תופעה מתועבת שיש לגנות אותה, ולא לתת לה במה. כשמישהו בטוח שמגיע לו יותר בגלל מינו, ושמגיע לאחר פחות בגלל מינו, צריך להשתיק אותו, ולא לתת לו פתחון פה. מי שטוענת שאין לגברים זכות לשוויון בגלל שנשים משתכרות פחות, אינה טובה יותר בעיניי ממי שטוען שצריך לתת לגברים משכורת גבוהה יותר בגלל שהם מסכנים את חייהם בצבא יותר, וטיפול רפואי טוב יותר בגלל שתוחלת החיים שלהם קצרה יותר.
הטענות השוביניסטיות מצד הדוברות הללו מרגיזות במיוחד בגלל דו-הפרצופיות שלהן: מצד אחד הן מבקשות מאיתנו הגברים לתמוך בשוויון לנשים, אך כשמגיע תורן לוותר על זכויות יתר, הן מסרבות. זו בדיוק הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית: Antisocial personality disorder: מה ששלי, שלי, ומה ששלך, גם הוא שלי.
המחקר המפוקפק של מקינטוש מקומם גם הנפנוף ב"טובת הילד", כביכול בשמם של "מחקרים עדכניים בינלאומיים" על-ידי נושאות תואר אקדמי, למשל ד"ר רות הלפרין-קדרי ממרכז רקמן שבאוניברסיטת בר-אילן וד"ר דפנה הקר, מהחוג למגדר ופמיניזם מאוניברסיטת תל אביב. אני, כרופא, יודע היטב מה התחומים שבהם אני מבין, ומה התחומים שבהם היושר המקצועי שלי מחייב הסתמכות על הידע המקצועי של אחרים. אבל, מתברר שלא זו בלבד שהמנפנפות ב"טובת הילד" וב"מחקרים" הללו נעדרות כל מומחיות בתחומים של רפואה, פסיכולוגיה, פסיכולוגיית ילדים ועבודה סוציאלית, הן גם מצטטות את ה"מחקרים" האלו באופן המכוון במפורש להטעות.
מבדיקה פשוטה של הספרות המדעית, בדיקה שכל בוגר תואר ראשון במדעים מדויקים או במדעי החברה יכול לעשותה, מתגלה האמת מאחורי ה"מחקרים" הללו: ראשית, מדובר בחוקרת שנויה במחלוקת מאוסטרליה, פסיכולוגית העונה לשם ג'ניפר (או ג'ן) מקינטוש. מסתבר שמקינטוש מתהדרת בשם "פרופסור" למרות שאין לה מינוי אקדמי קבוע בשום אוניברסיטה (היא מורה מן החוץ באחת האוניברסיטות), אבל זו הבעיה הקטנה ביותר ב"מחקרים" הללו.
מתברר שמקינטוש לא בדקה את טובת הילדים והתפתחותם כלל, אלא את הפרספקטיבה של האימהות. עוד התברר שהבדיקה של מקינטוש לא נעשתה אצל כלל האוכלוסיה, אלא ב"מדגם" מוטה. במדגם של מקינטוש, הזוגות שנבחרו היו כאלו שבסכסוך עמוק. לפי בדיקתה של מקינטוש, האימהות אף תפשו את הסכסוך כחריף יותר מהאופן שבו האימהות תפשו אותו.
לכל אימא שעלתה במדגם של ג'ניפר מקינטוש היה אינטרס ראשון במעלה, לטעון שהעובדה שהאבא לא מטפל בילד כראוי, ושהקשר שלו עם הילד גורם לילד לנזק. מזכיר לכם משהו?
אחריות הורית משותפת - מועילה לילדים לעומת עבודתה זאת של מקינטוש, ישנם מאות ואולי אלפי מחקרים שמראים שאחריות הורית משותפת, אשר עליה המליצה ועדת שניט, מועילה לילדים. העובדה היא שכל העולם המערבי ביטל את חזקת הגיל הרך, וכל החומר המדעי מראה שהביטול פועל לטובת הילדים.
אי-אפשר לבלבל את השוביניסטיות החדשות בעובדות: הן תמיד תמצאנה עוד אם גרושה וזועמת שתטען שהגירושין שלה היו טובים יותר בגלל שהפלו אותה לטובה. כמו שהשוביניסטים הישנים אמרו שהנשים במילא לא רוצות להצביע, והכושים הם סחטנים ועצלנים ורודפי מריבות, השוביניסטיות החדשות תמשכנה לטעון בלהט, אם רק נאפשר להן, שגברים במילא לא רוצים להיות אבות, והם סחטנים ועצלנים ורודפי מריבות. אסור לתת להן במה!
