הפנסיה ומשבר הציונות

הרפורמות שעברו בחיסכון הפנסיוני שלנו בשלושת העשורים האחרונים פגעו קשה בחסכנות הפנסיה, והיום מסתבר שאנחנו גם משלמים יותר על הכסף שאנחנו חוסכים ומנגד לא זוכים גם לביטחון פנסיוני הוגן. בניגוד להורינו שידעו בדיוק כמה הם משלמים לפנסיה וכמה יקבלו בעתיד, היום אנחנו מתקשים לדעת כמה אנחנו משלמים, ואף אחד גם לא יודע לומר אם וכמה כסף נקבל כשנגיע לגיל הפרישה.

הדיון הציבורי הזה נמצא היום בעיצומו, אבל הציבור עדיין לא מבין שהטיפול בכספי הפנסיות הוא נושא הרבה יותר עמוק וערכי מוויכוח על גובה העמלות, וכי לאופן שבו מנוהלים קרנות הפנסיות יש גם השפעה חברתית ציבורית מעבר להשפעה האישית הכלכלית. מאחורי הקלעים מתקיים מאבק לא פחות חשוב בין בעלי ההון על השליטה בכמות הכספים האדירה שנמצאת בקרנות הפנסיות, ולמרבה הצער דווקא בוויכוח הזה האזרחים לא מעורבים, למרות שמדובר בכסף שהוא שלהם.

כספי הפנסיות הם מאגר הכסף הנזיל הגדול ביותר בישראל, כאשר מדובר על כמעט טריליון שקלים שמושקעים באפיקים שונים. הצד השני של חיסכון פנסיוני הוא השקעה, כי על-מנת לשמור ולהגדיל את כספי הפנסיה, הכספים שלנו מושקעים באפיקים שאמורים בין השאר להניב רווחים לכולנו, ורווחים למשק הישראלי. איפה הכסף הזה מושקע ומה הם הקריטריונים שלפיהם נקבעת ההשקעה- למרבה הצער לרוב האזרחים לא יכולים לענות על השאלות הללו, למרות שמדובר בשאלות שהם גם כלכליות וגם ערכיות מהמעלה הראשונה.

האם הכסף יושקע בייצור נשק או בייצור אנרגיה חלופית, האם אנחנו רוצים להשקיעה את הכסף בחברות בחו"ל או בחברות בארץ, האם אנחנו רוצים להשקיע בסין או בארה"ב-שאלות אלה הן כלכליות אבל אסור לנו להתעלם מהאלמנט הערכי והחברתי שלהם. למרבה הצער המחוקק גזל מהציבור את זכות ההחלטה בנושא הערכי הזה, והעביר את זכות ההחלטה החשובה הזאת לחברות הביטוח, ולטייקונים ששולטים בחברות אלה.

מהשקעה בפרויקטים לאומיים למיזמים פרטיים

האזרחים לא הרגישו שבשנים האחרונות חל שינוי משמעותי באפיקים שבהם מושקעים הפנסיות שלנו, כשבמקום להשקיע בפרויקטים לאומיים ציוניים כפי שהיה נהוג בעבר, היום ההשקעה היא בעיקר בפרויקטים פרטיים שברובם לא מועילים לחברה. בעוד בעבר כספי הפנסיות הושקעו בבניית תשתיות, בבניית מפעלים ובפרויקטים חברתיים לאומיים אחרים, היום אחוזים גבוהים מושקעים במיזמים פרטיים מסוכנים, שאין להם ערך חברתי והם בעיקר מניבים רווחים לטייקונים.

עד להפרטת קרנות הפנסיות, הכספים הושקעו בטיפוח החברה הישראלית, כאשר היו וועדות מיוחדת שקבעו היכן הכספים יושקעו הן בהתאם לקריטריונים כלכליים, אבל לא פחות חשוב בהתאם לקריטריונים חברתיים ערכיים. המדינה בתחילת דרכה לא יכלה להתפתח ללא ההשקעות האלה, והכספים הושקעו באגרות חוב ממשלתיות ששימשו לבניין המפעל הציוני. ההפרטה של קרנות הפנסיה גרמה לכך שהיום רוב הכספים מושקעים במיזמים פרטיים בארץ ובעולם, שמניבים בעיקר רווח בעיקר לבעלי ההון, ואנחנו האזרחים מפסידים את הערך הכלכלי החברתי שהיה להשקעת הכספים האלה.

תמרור אזהרה למשבר של התנועה הציונית כולה

המשבר שפרץ בחיסכון הפנסיוני הוא לא רק משבר של האדם הפרטי שהביטחון הפנסיוני שלו נפגע, אלא גם תמרור אזהרה שמצביע על משבר של התנועה הציונית כולה, שאיבדה את אחד ממקורות המימון הגדולים והחשובים שלה. החברה הישראלית חייבת לפתוח את הדיון בנושא הפנסיות ולחשוב על מודל חדש, שגם יחזיר לאזרחים את הביטחון הפנסיוני שלהם, אבל לא פחות חשוב מכך יחזיר לאזרחים את היכולת להחליט היכן ובאיזה מטרות הם רוצים להשקיעה את כספי הפנסיה, כשבאופן ברור צריך לתת עדיפות להשקעה במטרות ציוניות חברתיות.