היום כמו בכל שנה נשמעים בתקשורת בצד שיחות ודיונים על מהות תשעה באב גם ויכוחים על כפיה דתית ועל האם לפתוח מקומות בילוי ביום זה או אם לאו. הויכוחים האלה מצערים באופן מיוחד דוקא ביום זה שקשור בו המונח "שנאת חינם".
לדעתי יום ט' באב אינו רק מועד דתי אלא מועד לאומי ויש לשנות את ההתיחסות אליו ואת הדרך שבה הוא מצוין. לדעתי תשעה באב נובע קודם כל מהחורבן, חורבן הבית וחורבן הלאום היהודי שאיבד אז לא רק את מקום הפולחן הכי חשוב שלו אלא גם את אדמתו ואת יחוסו המדיני. מהרגע ההוא נפוץ העם היהודי בכל התפוצות, בגלל הרגע ההוא נוצרו העדות השונות, בגללו התרגל העולם לכך שיש יהודים ויש ארץ במזרח התיכון ולכך שאינם בהכרח חלק מאותה ישות.
ניתן רק לדמיין כיצד היתה משתנה גישתן של מדינות העולם כלפי מדינת ישראל לולא הופסק רצף קיומה, בודאי אף מדינה ממדינות העולם לא היתה מערערת על זכותו של עמנו על ארצו, אילו מדינת ישראל כבר היתה קיימת ממזמן כאשר אותן מדינות נוצרו. לא היה גם ויכוח על זכויותינו על שטחים כאלה או אחרים כי לא היה אדם בעולם שזוכר את מדינת ישראל בגבולות אחרים.
סבורני כי אותו חורבן גרם מאז לרוב צרותינו כעם אם לא לכולן.
בגלות היינו למיעוטים נרדפים, בגולה נוצרה הסלידה בין דתיים לחילוניים בין ציונים ללא ציוניים בין שמאל ובין ימין, בין מתנגדים לבין חסידים כאשר בכל מאבק כזה כל קבוצה ראתה באופן שונה באיזה דרך צריך העם המפוזר להמשיך את קיומו.
שם היו הפרעות שם היו הפוגרומים ועלילות הדם ושם היתה השואה.
נפעיל שוב את הדמיון ונחשוב מה עוד היה נמנע לולא אותו פיצוץ שפיזר אותנו לכל רוחות השמים. לולא החורבן לא היו פוקדות אותנו המלחמות מאז הקמת המדינה ועד היום שנבעו, בין היתר מהנחת אויבנו כי תקומה זאת היא חידוש שניתן למניעה... לולא החורבן לא היו חללים רבים כל כך, לא היה צורך ביום הזכרון, לא היו נהרגים כל כך הרבה יהודים בדרכם לעלות חזרה לארץ ישראל מקצוות עולם שונים. כי הם מעולם לא עזבו אותה ולא היו שטחים כבושים ולא היינו נאבקים עדיין על קיומנו.
אני טוען שיום זה צריך להיות יום זכרון לחורבן, יום זכרון לשואה ולגבורה יום זכרון לחללי צה"ל, לקורבנות הטרור, ליצחק רבין ז"ל ולכל הרוג שמותו יכול היה להימנע לולא ארועי התאריך ההוא, 9 באב. לא רק מפני שהוא קשור בכולם אלא כי הוא צריך להיות ההיפך מפילוג וההיפך משנאת חינם. כבר אמרו עלינו שאנחנו מתאחדים רק בעתות צרה. הבה נתאחד גם ביום הצער כי נובע ממנו הצער של כולנו.
תשעה באב הוא של כולנו והוא עוד לא הסתיים.
