זה שהמדינה והמעסיקים הפרטיים חכמים על חלשים, בדמותם של עובדי הקבלן - זה ידוע היטב. המאבק עבורם היה ראוי, גם אם העיתוי והצורה בהחלט מעוררים סימני שאלה וגם סימני קריאה. אלא שגם השביתה הייתה במידה רבה על גבם של החלשים. כאשר תנועת הרכבות חודשה אך תנועת האוטובוסים שובשה, ביום האחרון של השביתה, רואיינו תושבים בפריפריה שהתלוננו על כך שאין להם שום אפשרות להתנייד ממקום למקום: רכב פרטי אין להם, רכבת אין שם, מוניות יקרות מדי וכעת גם אין אוטובוסים.

השכבות המבוססות לא ממש סבלו מהשביתה. נמל התעופה בן-גוריון הושבת רק לשש שעות, מי שברשותו רכב פרטי ממילא לא זקוק לתחבורה הציבורית, אם יש לו ילדים סביר להניח שהם בגן פרטי וכך הלאה. עופר עיני, כמו כל קודמיו, הוא קודם כל יו"ר ההסתדרות של הוועדים הגדולים והעובדים השבעים; וגם כאשר הוא נלחם בצורה נדירה לטובת העובדים שבאמת זקוקים לעזרתו, הוא עושה זאת על גבם של האנשים הלא-נכונים.

ידיעה שפורסמה השבוע בכלכליסט סיפרה, שבנק הפועלים מבקש מספקיו להפחית 10% מהתשלומים שהוא משלם להם, גם כאשר מדובר בחוזים חתומים ותקפים. אם יש משהו שמתאים למילה "בריונות" - זהו המקרה. בנק הפועלים לא צריך לאיים, הוא לא צריך אפילו לדרוש; מספיק שהוא "יבקש". וזו כמובן בקשה שאי-אפשר לסרב לה.

עכשיו אני ממתין בכליון עיניים לדוחות השנתיים של הבנק שיתפרסמו בחודש הבא. האם ציון קינן דרש גם מעצמו ומחבריו להנהלה לוותר על 10% משכרם? האם מספר עובדי הבנק קוצץ ב-10%? האם בשכבת ההנהלה הורידו 10% ממספר המנהלים? האם מספר מכוניות הליסינג צומצם ב-10%? נדמה לי שכולנו יודעים מראש מה התשובה.

כאשר שחקן זורק קללה לעבר שופט כדורגל - הוא מורחק מיד ועומד לדין משמעתי. כאשר מאמן כדורסל מתלונן על השיפוט - הוא יוזמן מיידית לבית הדין. אם אוהד יפגע בשופט - הקבוצה שלו תספוג עונש כואב. אבל מה קורה כאשר השופטים עצמם הם העבריינים, ולא בתחום המשמעת אלא בתחום הפלילי? אז מתברר שהתאחדויות הספורט חכמות קטנות מאוד.

לא פחות מ-13 שופטי כדורגל וכדורסל, בהם כמה מן הבכירים ביותר, שילמו כופר של מאות אלפי שקלים, לאחר שהעלימו בצורה שיטתית לאורך שנים הכנסות בהיקפים ניכרים. הם לא הורחקו מהשיפוט אפילו ליום אחד. התירוץ הרשמי: זה עניין פרטי. אלא שזה בלוף מוחלט, כי כל ההעלמות היו של כספים שהם קיבלו תמורת שיפוט בארץ ובחו"ל. שלא לדבר על כך ששופט ספורט חייב להיות ישר כמו סרגל, מסיבות ברורות. אבל בעצם, אולי הם פשוט יושבים בתוך עמם, והעלמות מס נתפסות אצלם ואצל מעסיקיהם כמשהו חבר'המני שכולם עושים.

הפרקליטות יודעת להיות חכמה מאוד על סוחרי מטבע קטנים, בעלי צ'יינג'ים למיניהם, אותם היא תופסת ומעמידה לדין באשמה של הלבנות הון. אך כאשר היא צריכה להתמודד עם חשדות להלבנות של מאות מיליוני שקלים בבנק גדול ומול אוליגרך - היא כושלת בצורה מוחלטת. פרשת הלבנת ההון בסניף הירקון של בנק הפועלים, שהחלה בתרועה רמה מאין כמותה, הסתיימה בקול ענות חלושה: כולם זוכו מהעבירות המרכזיות.

הפרקליטות, כמו תמיד כאשר היא נכשלת, ניסתה להציג את התבוסה כניצחון. העיקר שהמסר הופנם ושנוהלי העבודה תוקנו - אמרה בהודעתה לאחר עסקת הטיעון במשפטו של ארקדי גאידמק. לא ידעתי שהפרקליטות היא שלוחה של הפיקוח על הבנקים או מוסד לחינוך פיננסי. אבל אולי יש לי יותר מדי ציפיות מהגוף שאנשיו - כפי שחשפנו כאן השבוע - פתחו במאבק על המשך קבלת השתלמויות פיקטיביות על חשבון המדינה.

בשנה שעברה גייסה חברת דואר ישראל 400 מיליון שקל ממשקיעים מוסדיים, תוך שהיא מפגינה ביטחון רב בעתידה הפיננסי. שנה אחרי, יו"ר החברה מזהיר שהיא עלולה לקרוס. להיכן נעלם הכסף שגויס? - הוא שימש לפרעון חוב לממשלה. אז ככה: משרד האוצר אישר הנפקה כדי לפרוע חוב כלפיו, וכעת הוא נדרש לספק לאותה חברה כרית ביטחון של לפחות 500 מיליון שקל. אם היה מדובר בחברה ציבורית, כל המעורבים בניגוד העניינים המשולש הזה היו מוצאים את עצמם בחדרי החקירות של רשות ניירות ערך.

מה שקרה הוא, שדואר ישראל גלגל את החוב מבעליו רבי-העוצמה - קרי: המדינה - אל כל אחד ואחד מאיתנו. במקום להיות חייב מאות מיליונים לאוצר שיכול לסגור אותו, העדיף הדואר להיות חייב את אותם סכומים למשקיעים המוסדיים, כלומר - למנהלי הביטוח הפנסיוני שלנו. אז לא שהמוסדיים הם גופים חסרי כוח, אך ביחס למדינה הם ודאי חלשים יותר. כך שגם הדואר הוכיח שהוא חכם על חלשים.

משאית קירור גדולה, המשרתת את קיבוץ גן שמואל, עלתה על המדרכה (יום ד', 15.2.12) ליד סניף רשת טבע קסטל ברחוב ארלוזורוב בתל אביב וחסמה אותה כמעט לכל רוחבה. הנהג הסביר בחוסר אכפתיות שהוא חייב לפרוק סחורה ואין לו מקום אחר לעמוד. עובד של החנות תמך בעמדתו. הרי ברור למה הנהג הזה - כמו רבים מחבריו - חונה על המדרכה: כי הולכי הרגל חלשים ולא יכולים לעשות כלום חוץ מאשר להתרגז. לעומת זאת, אם יעמוד על הכביש ויחסום את התנועה, יחטוף צעקות וקללות ואולי גרוע מכך מהנהגים האחרים.