מזה חודשיים ימים
אני מתאפק. עברו כבר למעלה מ-60 יום מאז נחתה על מסכינו תוכנית הריאליטי הפופולרית - "
האח הגדול". כבשלוש העונות הקודמות, גם הפעם הודיעה לי אשתי כי אם לא נזמין מיידית את ערוץ 20 המאפשר לצפות בתוכנית 24 שעות ביממה, לא נדע מה קורה, לא יהיו לנו נושאים לשיחה עם חברים ובתוך ימים ספורים נישאר ללא חברים, בודדים ועצובים.
מכיוון שאני רואה בתוכנית ניסוי פסיכולוגי/חברתי מעניין ביותר, ואני גם עושה מה שאשתי אומרת לי לעשות, הזמנתי את הערוץ המבוקש, בדקתי את תקינות הכורסה הממוקמת מול מסך הטלוויזיה והתיישבתי בהמתנה לבאות. ומאז -
אני מתאפק.
אני מתאפק מלהביע דעה על האוסף המוזר של אנשים שיהפכו מודל לחיקוי לרבים מהציבור;
אני מתאפק מלציין התנהלויות מוזרות של אנשים שהם חלק מעמנו היושב בציון;
אני מתאפק מלהעלות שאלות על אופי בני עמנו כפי שבא לידי ביטוי בהתנהגויות ה"סלבס" החדשים. אבל לא עוד!
אז מה היה לנו עד כה? זה התחיל בחוזרת בתשובה שהמסר העיקרי שניתן היה ללמוד ממנה זה שלא חשוב איך המיעוט יתאים עצמו לרוב, אלא איך הרוב צריך להתאים עצמו למיעוט. זה נמשך דרך מסר על בעיית תאונות הדרכים, מסר חשוב לכל הדעות, אך לאו-דווקא מגורם החי בתוכנו והמכיר את המאפיינים של חיי היומיום שלנו - קל לבקר מרחוק.
ומכאן אנו עוברים לזוג שהגיע לתוכנית היישר מטקס החופה שלו - דרך נהדרת להתחיל חיי זוגיות! ומכאן, למקופח התורן שנראה כי עדיין חושב שמפא"י בשלטון ושהדרך להתמודד עם קשיי היומיום זה להיכנס למיטה, לכסות את הראש עם השמיכה או הכובע של המעיל (פעם כך ופעם כך), ואז ניתן להאשים את העולם בכך שלא הגיע לשום הישגים בחייו.
ומכאן, אנו עוברים לדמות ציורית אבל מוזרה ביותר - מישהי שכל ענייניה סובבים סביב עצמה ומדוע עברו כבר חמש דקות מבלי שמי מהדיירים לא זכר להגיד לה איזו מילה טובה. מישהי שמרכז חייה הוא החומריות וחלילה מלעסוק בענייני ערכים או בעניינים שברוח. מישהי המגלה סימני עצבנות בעיסוק אובססיבי בשערה או בשפתיה. מישהי שחושבת שכל מה שמישהו עושה או אומר סביבה, הרי שזה נעשה על-מנת לפגוע בה.
מילה טובה - לוולטר בלבד לרשימה ניתן להוסיף את אלו שבגילם אולי כדאי שלא יהפכו לפתטיים ויצטרפו לתוכנית ריאליטי שמתאימה יותר לצעירים - ואם כבר מצטרפים, רצוי להימנע מלעסוק בחפירות אינסופיות (נודניקים), ואם כבר מספרים על אורח-חייהם, אל תספרו על מעשים ספק חוקיים שאתם עושים, עוד יכולים לחשוב שזה בסדר.
יש גם את אלו שמתלוננים דקה לאחר הגעתם לבית "האח הגדול" ושואלים: "אנו מתגעגעים הביתה; למה באנו הנה?" - באמת למה? יש גם את הרעים! יש גם את המוזרים! יש גם את האינטרסנטים הקיצוניים! יש גם את השקרנים שאומרים לכל אחד רק את מה שהוא רוצה לשמוע, ולגמרי לא חשוב אם זה נכון ואם הם אכן מאמינים בכך! ולבסוף, יש את אלו הלא-ברורים, שלמרות שעברו כבר חודשיים מאז כניסתם לבית "האח הגדול", לא ברור מה הם רוצים מהחיים; מה הם מייצגים ומדוע הם בוחרים באופן התנהלות כזה או אחר.
מה שכנראה בטוח שוולטר, כלב הלברדור הנהדר, צריך להיות הגורם המועדף בתוכנית ואין לגביו מילה רעה אחת.
הזוכה הגדול - לא מהשפויים יש גם סימני אינטליגנציה בקרב האנשים, ושניים או שלושה מביניהם מצטיירים ככאלו עם מידה סבירה של שפיות, אך מהסקרים השונים באתרי האינטרנט, לגמרי לא בטוח שמקרבם ייצא הזוכה הגדול ונראה כי שוב יעדיף הציבור את המוזר, הכועס, העצבני, הנרקיסיסט או כל אחד אחר, שחבל מאוד שהוא זה שיהווה את המודל לחיקוי הבא.
אינני מתיימר להבין עד הסוף האם האוכלוסיה הנבחרת הבאה אלינו לביקור יומי באמצעות מסך הטלוויזיה זקוקה לטיפול מקצועי של פסיכולוגים או פסיכיאטרים, אך על פניו, נדמה לי שאם לא יועיל, בוודאי שלא יזיק. מה שמטריד אותי זה שאינני מצליח להבין מדוע לא ניתן לשלב בקבוצה גם אנשים שהציבור הצופה בהם, בעיקר הצעירים שבהם, ירצה לחקות, ומחיקוי זה תצמח טובה לעם ישראל ולא להפך. לא הבורות, האנוכיות, הקיצוניות, האלימות והנרקיסיזם הם אלו שצריכים להיות נר לרגלינו. נכון ואולי חבל שעל-מנת ליצור עניין לקהל הצופים, מעדיפה ההפקה ללהק אנשים מסוג אלו שלוהקו לתוכנית, אך באיזה מחיר?!
