בימים הקרובים צפויה ועדת הפנים לאשר את הרפורמה בחוק התכנון והבנייה, אלא שלצערנו, הרפורמה הצפויה מלאת פגמים.
המלצת הרפורמה תביא למערכת רק חסרי ניסיון ופנסיונרים. במקום לפשט את תהליך עבודות הועדות סרבלו אותן בחוק, הוסיפו עוד ועדות והגדילו את מספר חבריהן. אך חברי הועדות יהיו נציגי ממשלה ופוליטיקאים מקומיים, ואילו מספר אנשי המקצוע הוקטן בועדות וביועציהן (כך גם הקטנת השפעת נציגי הציבור תקטן).
בוועדות החדשות אין חובה לקחת אדריכל מתכנן ערים בעל מקצוע העוסק יום יום הן בתוכניות בנין עיר וכמובן רק הוא בתכנון מבנים, התוצאה היא ייצוג הארגונים המקצועיים - המקצוענים יהיה בלתי מורגש, שכן גם הנציג האחד ייבחר מתוך מספר ארגונים שלא כולם בקיאים ברזי התכנון המפורט. ויותר מכך - סדרת סעיפי
ניגוד עניינים מצוינים כי בעלי משרדים נכנסים לקטגוריה זו, ובכך נשללת אפשרות שילוב מומחים הפעילים בתכנון, בוועדות, בעלי ותק וניסיון, שכל עיסוקם בתכנון, והענקת תרומתם לדיוני הועדות. ראוי היה כי יערך נוהל בקרה, תוך דרישת אמון לבחינת יושרה אישית של נציגים מהמגזר הפרטי.
ביטול תוכניות מחוזיות ותפקידי ועדות מחוזיות
הצעת החוק גורמת לפגיעה חמורה במבנה ההיררכי וברציפות של עבודת מערכות התכנון, ובכך איבוד תמונת התכנון המלאה והאחריות הכוללת באמצעות פתיחת מסלולים מקבילים ועוקפים לועדות תכנון מחוזיות. בטול התוכניות המחוזיות המהוות חוליה חשובה ביותר, המקשרת בין התכנון הארצי לתכנון ברמה המקומית תיצור חלל ריק, כחסר בתכנון אזורי שיש בו ראיה כוללת המווסתת ומחברת בין התוכניות המקומיות לאלה הארציות ובין המקומיות בינן לבין עצמן.
לא יהיה גוף שיפקח ויבקר את הועדות המקומיות ואת התוכניות שלהן. האינטרס הציבורי הכללי יפגע. ואילו כוחם של פוליטיקאים מקומיים הנתונים ללחצים חיצוניים ולרצון לרצות את בוחריהם. לא תמיד רואים את ההשלכות ארוכות הטוח של מעשיהם בהווה, כוחם יגבר ללא היכולת לבדוק אותם. את התוצאות של פעילות כזו אנו רואים כיום (
הולילנד, חוף הכרמל, גזילת שטחים ירוקים וכד'). אלה היו מאורעות קטנים לעומת הפוטנציאל בחוק המוצע שיעזור לשבור את כל כללי התכנון המקצועיים ואת השקיפות לצבור.
ביטול הצורך בתוכניות בנוי מנחות
לתוכניות בניין עיר (תב"עות) מספר מדרגים, החל בתוכניות מתאר ארציות שבהן נקבעות עקרונית מדיניות תכנון ארצי כמו פריסת אוכלוסין בתמ"א 35, או תוכניות נושאיות כמו שמירת חופים, נתיבי תחבורה ארציים, חיזוק מבנים לעמידות ברעידות אדמה (
תמ"א 38) יערות, תיירות וכד'.
המדרג השני הוא תוכניות מתאר מחוזיות ומקומיות הקובעות את הצפיפות האורבנית וכוללת פריסת יעודים כמו מבני תעסוקה, צבור, מגורים, שטחים פתוחים וכד'. בהצעת החוק התוכניות המחוזיות יהיו תוכניות מקומיות כוללניות אשר אמורות לתאם יעודים במרחבים המטרופוליטניים.
מדרג נוסף הוא תוכניות מפורטות שמתוקפן ניתן לאשר היתרי בנייה. תוכניות אלה באות לפרוס את הנפחים הבנויים במרחב, מטפלות בחללים האורבניים ברחובות, בכיכרות ובדפנותיהם. כוחן צריך לבוא מחיזוק האינטרס הציבורי. תוכניות אלה נעשות תוך בחינת נפחי הבנייה כדי לאמוד את הצפיפות הפיזית בנוסף לזו האורבנית.
על-פי הצעת החוק לא ידרשו תוכניות בנוי מנחות - מצב זה יגרום לכאוס מרחבי.
תוכניות בנוי מנחות כרקע לתוכניות בנין ערים מפורטות
הביטוי הסטטורי לתוכניות אלה כולל הוראות - תקנון, ותשריט שהוא תוכנית המהווה שמושי שטחים. אך תהליך תכנון נכון, מתחיל בניתוח כל הסביבה הסמוכה לאזור התכנון ומשפיעה עליה, בבדיקות טופוגרפיות, קשרי תנועה להולכי רגל ורכב, לתחבורה ותשתיות, ובדיקות אקלים, בחינת מבנים סמוכים ובדיקת סיכונים סיסמיים ועוד כהנה וכהנה. העבודה מונחית ע"י יצירת המרחב האורבני כבעל ערך מוסף ותרומה לצבור, והחשיבות לשמירת האינטרס הציבורי במובן ההיסטורי, תרבותי, דתי, חברתי תוך יצירת חללים כיכרות ורחובות לטובת התושבים. כמענה לכך מבוטא המימד האתי של יצירת האדריכל, יצירה המאפשרת יצירת "מקום". ביטול הצורך בבנוי מנחה, יביא לתכנון דו-מימדי, שיתעלם מהנפחים הבנויים.
התוצאות יבוטאו במשטחי צבע בתשריטים (כל אחד מתאר ייעוד שטח) שאינם מתארים את ההשפעה ההדדיות בין המבנים, והשפעה של הסביבה. הצעת החוק תביא לכך שיועצים מהתחום האורבני, שאינם רשאים על-פי הכשרתם ועל-פי תקנות ייחוד פעולות, (עו"ד, גיאוגרפים, כלכלנים, רופאים וכד') לעסוק בתכנון מבנים ובבינוי תלת-מימדי. התכנון העירוני ותרומתו לציבור יגרע מאד בשל קביעה זו באם תתקבל.
זירוז הליכי תכנון ואישורם
סיסמאות החוק כמו "סגירת מרפסת" או "הסופר-טנקר של התכנון" נראות כסיסמאות פופוליסטיות - הן לא יסייעו לקידום התכנון. ההצעות מדברות על דיונים של תוכנית אחת בוועדה אחת. אך ברור שאם צוותי הבדיקה והעובדים המקצועיים בוועדות לא יתוגברו, זמן האישורים לא יקוצר, וזו הבעיה העיקרית בוועדות!
זירוז הליכי רשוי בנייה
במסגרת תהליך "הטיפול בטראומה" בהליכי הרישוי שהוזנחו שנים, מוצעים מכוני בקרה "לזירוז תהליך הרישוי".
מכונים אלה לא ימנעו את הבדיקה המרחבית ע"י צוותי הוועדה המקומית, רק יוסיפו עליהם עוד בדיקה. לוחות הזמנים שנקבעו בהצעת החוק נראים מצוין אך הניסיון מלמד כי אינם מציאותיים כלל. גם נוהלי העבודה המוצעים, של המכונים רק יגבירו את העיכובים כמו למשל, באם תימצא שגיאה אחת יוחזרו התוכניות והתהליך יחל מחדש.
הפתרון הוא לווי של מכוני הבקרה כיועצים בתהליך הכנת הרישוי והשתתפותם בפגישות עם הגורמים בעירייה (והם רבים מאד בין 25 -10 מחלקות) ואולי גם בישיבה אחת מסכמת ולא לחץ בין כל ה"תחנות" שאין תמיד תאום ביניהן.
אחת הטענות ברפורמה המקיפה הזו, היא שחוק התכנון זכה לעשרות רבות של תיקונים במהלך השנים. זוהי התפתחות טבעית. טובת הענין היא הוספת תיקונים שיעזרו לקצר את הביורוקרטיה. המהפכה המוצעת (ב-660 סעיפיה לעומת כ-280 הקיימים), סביר, שבמהלך השנים הבאות תזכה לגרור אחריה, תיקונים חדשים.
מאידך החוק הקיים על עשרות תיקוניו, עובד. כל שעושה הצעת החוק החדשה, הוא שינוי במבנה הועדות וסמכויותיהן, תחת הרצון לזירוז התהליכים. אילו הייתה מופנית האנרגיה של כותבי הצעת החוק ושל המגיבים עליה - בהם חברי כנסת ועשרות הגופים המשתתפים בדיונים, בחיזוק כוח האדם המקצועי בועדות והשקעת יותר מאמץ ואמצעים בתכנון עצמו. בכך היה תורם לסביבה, ולבנייה לעין ערוך.
אילו גורם אחד היה מתנגד לחוק אפשר היה לאשרו אך, מתברר שכל הגורמים המקצועיים ואלה האמורים "ליהנות" מהחוק מתנגדים לו או לחלקו הגדול - הגופים המייצגים את הציבור - למן מרכז השלטון המקומי בישראל ועד ארגוני האדריכלים, המתכננים, הירוקים וארגונים חברתיים, עורכי דין ושמאים, יזמים, קבלנים וכלל הצבור.
תוצאות החוק תהיינה הרבה עבודה לגופים אלה, אך עבודה שאי-אפשר יהיה לבצעה ו"תתקע" את כולם. אם בכך שהחוק אינו מובן ואינו מנוסח ברור ולא נדע כיצד לבצעו יגרום לכך שיסרבל את התהליך במקום לקצרו. הכוונות היו טובות אך התוצאות אינן כאלה.
