|   15:07:40
  מיקי פרי  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
המדריך המלא להקמת מקלט בבית פרטי
כתיבת המומחים
עלויות יישור שיניים: כל מה שצריך לדעת

שבעה ימים

בניזרי, יש דברים שלא אומרים

הצדיק המעונה שהשתחרר רק עכשיו מהכלא פתח פה גדול. כיצד הוא משווה בינו לבין גלעד שליט?! חרדים לא רוצים לשרת בצבא? אין בעיה, יש שירות לאומי חנין זועבי, אף אחד לא מחזיק אותך כאן בכוח, את יכולה לעזוב בהחלט למה אני מרחם על שטייניץ וכיצד מקבל ראש הממשלה את החלטותיו?
06/03/2012  |   מיקי פרי   |   מאמרים   |   תגובות
בניזרי. אמירות מצחינות [צילום: פלאש 90]

להשאיר את בניזרי מחוץ לזירה
כיצד מצפה בניזרי שהציבור בישראל יתייחס אליו כעת? אני משער שעוד יאשים אותנו בגזענות כלפיו, ברדיפה שלו רק משום שהוא חובש כיפה. דבר אחד בטוח - גם הסיכוי הקלוש ביותר לשיבתו לפוליטיקה אבד כעת, ויש לעשות את כל הנדרש כדי למנוע מאדם מתועב כמוהו מלחזור לפוליטיקה ולייצוג חלקים באוכלוסיה

צדק גורי אלפי כשאמר השבוע בתוכנית ההומוריסטית "מצב האומה" כי האפוקליפסה כבר כאן. אחרת קשה להסביר את ההחלטות התמוהות ואת הסיטואציות ההזויות שאליהן נקלע עם-ישראל, שאליהן נקלעת מדינת-ישראל. אצלנו חוגגים שחרור מאסיבי של פושעים, כשאלו שבאמת מגיע להם להשתחרר עוד נרקבים בכלא, מאפשרים פתחון-פה לאנשים שהשכלה וטקט הם מהם והלאה, ומתמהמהים בצורה מוגזמת בכל הנוגע להגנת העורף. כי לדבר על לכסח את האירנים זה נורא קל, אבל לעשות חשבון נפש אמיתי וכנה עם עצמנו - זו כבר עבודה הרבה יותר קשה. אבל לא נורא, בשביל זה תמיד יש את מבקר המדינה.

הרשו לי, עם-זאת, להתמקד רגע בפתחון-הפה שנבחרי הציבור מסגלים לעצמם לאחרונה. פתחון-פה רקוב שכזה, שמדיף צחנה, מדיף חוסר-מוסריות וגועל. את רשימת התארים הכל-כך ציוריים הללו הרשו לי לשייך למר בניזרי. כן, כן, הצדיק המעונה שהשתחרר רק עכשיו מהכלא. או יותר נכון למה שהעז לומר עם יציאתו מן הכלא: אין ספק, להיות אסיר בכלא הישראלי זה בהחלט מצב קשה פי כמה מלהירקב בשבי.

שס אחראית לשחרור המוקדם?

בשחרורו של בניזרי יש שני אספקטים בעייתיים, בעיניי: האחד - העובדה שנעשה כאן מחטף על-ידי מפלגה דתית כמו שס. וזה בכלל לא משנה שעל הדרך יצאו כמה פושעים מורשעים מהכלא. הכי חשוב זה שבניזרי חזר לחיק משפחתו לפני חג הפסח. השני - האמירה המיותרת, העלובה והכל-כך לא הולמת לאדם כמו בניזרי כאשר שפך את חמתו על מדינת-ישראל, לאחר שבבית-המאסר התחנן על חייו בבקשה לשחררו מן הכלא. מר בניזרי, אתה מוזמן להצטרף לחנין. השמועה אומרת שהיא כבר מעבירה סמינרים בנושא (אך על כך בהמשך).

תסכימו איתי כי היה כאן מחטף. מעין 'דיל' שרקחה הכנסת מתחת לאפינו, בהובלתה של שס. דיל מסריח, יש לציין. את שס מעניינת – ובצדק – רק סוגיית שחרורו של בניזרי לקראת חג המשפחה האולטימטיבי, חג הפסח. זה לא מעניינה שעל-הדרך משתחררים פושעים מורשעים, שהוקרבו שעות על-גבי שעות כדי לכלוא אותם בבתי-הכלא. אני רק תמהה כיצד מרגישים אותם חוקרים, אותם אנשי פרקליטות שהשקיעו את מלוא מרצם כדי לכלוא את ה"סלבריטאים" הללו.

הייתי מצפה מגוף כמו הכנסת שכפתרון וכמענה למחסור המקום בבתי-הכלא בישראל יציע חוקים הדורשים הקמה מיידית של בתי-כלא נוספים. אולי אפילו לבחון ולהבין האם הפשע בארץ גואה, ואם כן - למה ואיפה? אבל לא, למה שמפלגה מוצלחת כמו שס תוותר על הסיכוי לשחרר "אחד משלה"? ממש מבצע הירואי. רק שזה עדיין לא פותר את סוגיית מחסור המקום בבתי-הכלא. אולי רק לתקופה הקרובה. אך מה יהיה אחר-כך?

בניזרי לא "הילד של כולנו"

ומה לגבי ההשוואה הכה מוצלחת של אדם כה אינטליגנטי כמו בניזרי לגלעד שליט? הרי מדובר באמירה כה עלובה! אמירה שלא מצופה מנבחר ציבור לשעבר כמו בניזרי, בוודאי לא בנושא כה רגיש. בפצע הפתוח של כולנו. כנראה ששכח שגלעד שליט, להבדיל אלף אלפי הבדלות, היה הילד של כולנו. בניזרי? אפילו לא קרוב לכך. אולי הכבשה השחורה של המשפחה. כיצד מצפה בניזרי שהציבור בישראל יתייחס אליו כעת? אני משער שעוד יאשים אותנו בגזענות כלפיו, ברדיפה שלו רק משום שהוא חובש כיפה. דבר אחד בטוח - גם הסיכוי הקלוש ביותר לשיבתו לפוליטיקה אבד כעת, ויש לעשות את כל הנדרש כדי למנוע מאדם מתועב כמוהו מלחזור לפוליטיקה ולייצוג חלקים באוכלוסיה. אדם שמשכיל לומר אמירה כה מביכה, מקומו בחזרה בקלבוש.

הדיל המכוער שנרקם בהובלת מפלגת שס מתחת לאפינו צריך להדאיג את כולנו. אני רק מחפש את כל הציניקנים שציקצקו למשמעו של יאיר לפיד ששב על דבריו של אביו המנוח באומרו כי החרדים, ובראשם שס, פשוט שולטים בנו מבלי שנהיה מודעים לכך. החלטה כה תמוהה כמו זו שהתקבלה בכנסת בשבוע שעבר היא סימן נוסף לכך.

לאלו חדשות באמת ציפינו אחרי "חוק טל"?
חרדים. לשירות לאומי [צילום אילוסטרציה: AP]

אם לא צבא, אז שירות לאומי
הם לא רוצים להיות בצבא, אז למה שנכריח אותם? נכונה האמירה כי הם פשוט לא משתלבים. עם כל הניסיון והרצון הטוב, המסגרת הצבאית איננה מסוגלת לספק פלטפורמה אדוקה ושמרנית מספיק עבור אוכלוסיה זו. עם-זאת, ישנם פתרונות יצירתיים רבים אחרים שבהם ניתן לעשות שימוש. לדוגמה: גיוס המוני לשירות לאומי

ואם בחוסר שוויון בנשיאת הנטל עסקינן, בל נשכח את "חוק טל". כצפוי, הסערה סביב ביטול החוק מסרבת לשקוט. במוסף סוף השבוע של עיתון מעריב בשבוע שעבר קראתי ראיון עם תלמיד ישיבה, שהבטיח – מצידו – כי עוד רחוק היום בו תלמידי ישיבה אכן יתגייסו לצבא. הוא רק הבטיח כי בתי-הכלא בישראל יהפכו לבתי-כנסת המוניים לאור ההתנגדות החד-משמעית של תלמידי ישיבה להתחיל לשרת בצבא. מעבר לאמירה המקוממת לכשעצמה, אני נאלץ לקבל את מילותיו של האברך. אך, למעשה, לא לילד הזה פיללנו בכלל.

אין ספק שהרטוריקה בה בחר תלמיד הישיבה הזה לייצג אוכלוסיה שלמה בישראל היא רטוריקה מבישה, מציקה ומעצבנת לכשעצמה. מי שמך להחליט אם אתה מקבל את חוקי מדינת-ישראל? אין ספק שחוצפה כזו טרם היה כדוגמתה. עם-זאת, אולי בתמימותי הרבה, אני עוד מקווה שגם בצד החרדי מדובר באמירה עלובה, מאחוריה לא עומד הרוב כי אם המיעוט בציבור הזה. חוקים הם לא המלצות, וביום שבו אחת האוכלוסיות תרשה לעצמה לשנות את המאזן הזה - יהיה היום בו הדמוקרטיה המפוארת שנקראת ישראל תיפול.

אך לא כאן המהות האמיתית של "חוק טל". אני, כאזרח מן המניין, לא ציפיתי שישתנה המאזן בן-רגע וכל החרדים יתחילו להתגייס בהמוניהם החל באוגוסט הקרוב. הם לא רוצים להיות בצבא, אז למה שנכריח אותם? נכונה האמירה כי הם פשוט לא משתלבים. עם כל הניסיון והרצון הטוב, המסגרת הצבאית איננה מסוגלת לספק פלטפורמה אדוקה ושמרנית מספיק עבור אוכלוסיה זו. עם-זאת, ישנם פתרונות יצירתיים רבים אחרים שבהם ניתן לעשות שימוש. לדוגמה: גיוס המוני לשירות לאומי. יש כל-כך הרבה מקומות בהם נדרשת עזרה נוספת, ואף-אחד לא מספיק להגיע ולתת להם מענה ראוי. אז למה שלא ננצל את המינוף של "חוק טל" ונעודד חרדים להתגייס בהמוניהם לשירות לאומי, בו יוכלו לתרום ממרצם עבור אוכלוסיות שרק מתחננות לטיפה של יחס ומענה לצרכיהן?

אני מודה ומתוודה: כשקראתי את המאמר המצוין לעיל במעריב, כעסתי. כעסתי ודרשתי לדעת לאן הולכים כספי המיסים שאני משלם מדי חודש. האם הפרזיטים הללו חיים על-חשבון כספי, ועוד מרשים לעצמם לפקפק בנכונות חוקי המדינה? בל נהיה נאיבים: המצב עד-כה לא היה מזהיר כלל. הכספים הללו אכן הושקעו באוכלוסיות גדולות של פרזיטים, שאת תרומתן המעשית למדינה טרם ראיתי או חוויתי. רעיון השירות הלאומי הוא הגרעין והפתרון. אם ביטול "חוק טל" היה הצעד הראשון לכיוון תיקון עוולת יעד כספם של משלמי המיסים, הרי שגיוס המוני שלהם לשירות לאומי הוא הצעד השני. אותו צעיר חרדי, למעשה, לא התנגד בראיון לרעיון השירות הלאומי. הוא התנגד לרעיון שייאלץ להתגייס לצבא. כולי תקווה כי הסכמה על נושא זה משני צידי המתרס היא רק ספתח להסכמה רחבה יותר, שתדע לצמצם את הפערים הגואים בחברה הישראלית.

הדיבה של הגב' חנין זועבי
זועבי. יכולה לעזוב [צילום: פלאש 90]

עתה, כשכיסינו את היבט הניצול וחוסר השוויון בנשיאת העול במדינת-ישראל, כמו-גם את השליטה לה זכו המפלגות הדתיות ממש מתחת לאפינו, ניתן לפנות לאמירה נוספת ואחרונה (לפחות לשורות אלו) על פתחון-הפה בו נוקטים חברי-הכנסת והשרים בישראל. אם אמירתו העלובה של בניזרי לא הספיקה לנו, ממש כמה ימים לפני שחרורו הייתה זו ח"כ חנין זועבי שפלטה קיתונות רפש כנגד מדינת-ישראל. בין היתר, ציינה חברת-הכנסת, כי מדינת-ישראל לא עשתה דבר עבורה, כי אם רק נזק.

כאן אאלץ להצטרף לאמירתו של ליברמן מנגד, שאמר לגברת שאף-אחד לא מחזיק אותה כאן בכוח. אם היא כל-כך סובלת כאן - יש מספיק מקומות אחרים. אז שתעשה טובה לעצמה וגם לנו, ותיעלם לנו מהמפה הפוליטית, תוך שהיא חוסכת מאיתנו את הדילמה אם לכנותה בוגדת וגיס חמישי, או אם עלינו להמשיך להלקות את עצמנו בהאשמותיה.

ובכלל, אם חושבים על זה, חנין זועבי לא חידשה השבוע דבר, כשהתבטאה כפי שהתבטאה נגד המדינה המממנת את משכורתה החודשית. זועבי כבר התבטאה כך בעבר, ואף הגדילה להצטרף למשטים ולשאר פעולות שטרם הוחלט אם היו על גבול הטעם הקצת פחות טוב, או שמא חצו את הגבול לכיוון של בגידה גרידא.

אצבע אחת אל זועבי, ושלוש אלינו

כנגד התבטאויותיה של זועבי ניתן לומר הרבה דברים, ואולי אפילו להתלהם. אך, למעשה, מוכרחים אנו להפנות אצבע אחת נגדה, ושלוש בחזרה אלינו.

ראשית, האצבע כלפי זועבי: כמאמרו של ליברמן, אף-אחד לא מחזיק אותה כאן בכוח. להפך, אנחנו נשמח לא לראותה איתנו. היא בחרה לשמש כנציגת ציבור מסוים במדינת-ישראל. אם היא סובלת עד כדי כך מהמדינה שמאפשרת לה לחיות בצורה בה היא חיה (ועל כך שזועבי חיה בתנאים לא רעים כלל אין כל ויכוח), ישנן מספיק מדינות – הן ערביות והן לא-ערביות – שתדענה לספק לה מקום מושב חדש, ואולי גם שם תוכל להצטרף לפרלמנט המקומי.

שנית, שלוש אצבעות בחזרה אלינו: אנו מאפשרים לגברת זועבי ולחבריה לעשות ככל העולה על רוחם, גם כאשר הדבר חוצה את גבול הטעם הטוב (ואולי אף החוקי). צריכה להיות מידת-מה של נאמנות למדינה אותה מייצגים הפרלמנטרים בכנסת. אחרת, למה שייבחרו להוות נבחרי ציבור במדינה הזו. ההלקאה התמידית הזו שלנו את עצמנו בניסיון להיראות נאורים איננה במקומה. היינו צריכים להתעורר עוד אחרי ה"מרמרה", ולקבוע עקרונות נאמנות בסיסיים שעל-פיהם על חברי-הכנסת לפעול. האם עלינו להמתין שזועבי, או אחד מחבריה בעל אותם רעיונות "אידיאולוגיים", ייטלו חיים של אדם אחר, כדי להיווכח שבין המילה נאמנות למולדת לבין הגברת זועבי שוררת תהום בלתי-ניתנת לגישור?

סלים גו'בראן לא שר ולא מאמין

ובהזדמנות זו, בל נשכח את האירוע של שופט העליון סלים ג'ובראן, שסירב השבוע לשיר את ההמנון הלאומי. קראתי בנושא זה מאמרי דעה רבים לכאן ולכאן, ואני מוכרח להסכים כי מדובר כאן בסוגייה ערכית, שאין לה תשובה אחת חד-משמעית. מחד-גיסא, אני מבין לליבו של ג'ובראן והאוכלוסיה אותה הוא מייצג כי ההמנון של מדינת-ישראל פשוט לא רלוונטי להם. מאידך-גיסא, מדובר בשופט עליון. שופט, שלמד את החוקים של המדינה כמות שהיא על כל עיוותיה, והסכים להיות נציגם בהכרעות משפטיות כאלה ואחרות. האם הדבר לא מתנגש עם כך שהשופט איננו מאמין בהגדרה הלאומית של המדינה שעל חוקיה הוא מגן...?

אין ארוחות חינם
נתניהו. החלטות ע"פ פופולריות [צילום: AP]

אם יש אדם שאני מרחם עליו בימים אלו, זה על יובל שטייניץ, שר האוצר. שטייניץ על כל פקידיו מנסה לעשות את כל הפעולות האפשריות כדי למנוע מישראל להידרדר למשבר אליו נקלעה יוון על כל חובותיה. כי בסופו של דבר, שטייניץ ועמיתיו מבינים שאין ארוחות חינם, משהו שראש-הממשלה לא בהכרח מבין.

מחירי הדלק היו אמורים לעלות השבוע למחיר גבוה, העומד על תעריף של כ-8 ש"ח לליטר. בהחלט תעריף קשה. מאידך-גיסא, המתנגדים לעליית המחירים טענו כי גובה התעריף נובע, למעשה, ממיסי הדלק הגבוהים (מיסי הבלו) המוטלים על הדלק מסיבות כאלה ואחרות. על-אף המחאות השקטות יחסית, סירב תחילה נתניהו להתגמש, תוך הבנה ברורה של הביטוי שרשמתי כאן לפני-כן: "אין ארוחות חינם". לבסוף, השיקולים הנגזרים מן הבחירות העתידיות (שאגב, יש עוד מספיק זמן עד שיקרו במציאות, אלא אם יהיה כאן איזה ספין...) הכריעו – נתניהו התגמש.

מעבר לתחושת הבגידה שחש בוודאי שטייניץ לנוכח ההחלטה, אני תמה על אופן קבלת ההחלטות בלשכת ראש-הממשלה. האם גם בהחלטות גורליות אחרות מתקבלת ההחלטה בעיקר בהסתמך על פופולריות ורצון לשמור על סקרים חיוביים לקראת בחירות עתידיות?

חשוב להבין כי בסופו של דבר, האמירה המובילה בסיפור הזה צריכה להיות ש"אין ארוחות חינם". נהדר, קיצצנו והורדנו את תעריפי הדלק. אך הדבר יעלה לנו ביוקר בתחום אחר, תחום שלא בהכרח כולם מודעים להוויית המיסים שלו. בל נתבלבל: מהצעדים הסינטתיים שנוקטת הממשלה לטובתנו אנחנו נסבול במקום אחר. בסופו של דבר, הכסף צריך לזרום ממקור כלשהו. עלינו לחשוב האם אנחנו בכלל מעוניינים ב"טרייד-אוף" מוזר שכזה...? האם הדבר אכן משתלם לנו?

יתרה מכך, אינני מתחיל לדבר בכלל על המשמעות האקולוגית של שימור תעריפי המיסים על הדלק. נכון, הדבר פוגע בהנאה מנסיעה ברכב. אבל הדבר מעורר בעיקר, את מה שלא ידענו לעורר עד כה: לפני שכל אחד מאיתנו מתיישב ברכבו האישי, הוא בוודאי תוהה כעת אם הנסיעה משתלמת, ואם יש דרך לחסוך אותה. אני חושב שאין צורך לתאר כאן את המשמעות האקולוגית מדבר כזה. בתל אביב החכימו רבים כבר מזמן לעבור לאופניים. אולי מדובר בשיטה שרצוי לאמצה במקומות נוספים?

הבעיה האמיתית בעליית מיסי הדלק היא בכלל התחבורה הציבורית, שלא יודעת להוות תחליף ראוי לרכב האישי. כיום, למרבית האנשים בישראל הרכב אינו משמש כערך מוסף, כי אם כלי להתנהלות יומיומית. יש מקומות שבהם פשוט אי-אפשר להתנהל אחרת. כאן קבור הכלב. הייתי מצפה ממנהיג כמו נתניהו שאת פעולות הזגזוג הנמרצות בהן נקט בסוגייה הזו היה מחליף בקבלת סדרה של החלטות שתשדרג בתקופת הזמן המיידית את התחבורה הציבורית בישראל על כל אזוריה. כרגע, גילה אדרעי וחבריה מובילים אומנם את המאבק על זכויותיהם, אך הם עושים זאת בכלל על חשבון הכיס הפרטי של כולנו. וכפי שראינו את עליית מחירי הדלק בעולם השבוע (ונראה שזו רק ההתחלה...), נראה שהחשבון הולך ותופח.

הכותב הוא בלוגר, מבעלי הבלוג האקטואלי "את שעל הפרק" באתר "תפוז". עוסק בכל העניינים שעל סדר היום, ומעודד את הדיון התרבותי והביקורתי על אודות כל החדשות האקטואליות.
תאריך:  06/03/2012   |   עודכן:  06/03/2012
מיקי פרי
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
בניזרי, יש דברים שלא אומרים
תגובות  [ 6 ] מוצגות   [ 6 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
כתבה מצוינת
6/03/12 18:07
 
ע_הראל
7/03/12 19:51
2
דודי30
6/03/12 20:34
3
ראיס-פוטין בן מדב
7/03/12 15:36
4
רודפים את הימין
8/03/12 08:24
 
מיקי פרי
9/03/12 10:52
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
כידוע לכם, ישנם מוסיקאים גדולים אשר איש אינו מכיר את שמם. ולעיתים צריך לעבור מספיק זמן כדי להעריך את התרומה של מוסיקאי כזה או אחר. אחד כזה הוא המלחין והמתופף של להקת "אחרית הימים" זוהר לוי, אשר היה לו חלק נרחב בעיצוב מוסיקת הרוק הישראלית אשר התפתחה בסוף שנות ה-60, תחילת ה-70.
05/03/2012  |  רועי אורן  |   מאמרים
מאמריו של גדעון לוי מספקים פעמים רבות חומר רב למחשבה. במאמר בעיתון הארץ (26.2.12) תחת הכותרת "אללה הוא לא אכבר בסוריה", מגלה גדעון לוי תובנה חדשה על המשטר הסורי לאחר כשנה של מעשי טבח באוכלוסיה אזרחית. "בשאר אל-אסד, רופא העיניים חובב ההיי-טק, בעלה של אסמה היפה, התגלה כמפלצת", כתב גדעון לוי, ובהמשך המאמר ציין, כי "ישראל אינה במעמד להטיף מוסר לרודנות השכנה".
05/03/2012  |  יהונתן דחוח-הלוי  |   מאמרים
חופש הביטוי הוא מיסודות הדמוקרטיה הליברלית. ממנו נגזר חופש העיתונות. אולם, כפי שיש זכות על הקניין שמיסודות הליברליזם והקפיטליזם, כך יש גם זכות על הקניין הרוחני. במסגרת העיתונות מדובר בזכות הכותב על מה שכתב, מאמר או מכתב. למרבה הצער, חופש זה אינו מוכר בעיתונות בארץ.יש אומנם עיתונים המגבלים את אורך המכתב או המאמר, אך בכל מקרה לא ניתן לקבל שינויים בנוסח.
05/03/2012  |  יוסי ברנע  |   מאמרים
המסיכה השחורה הוא דמות בדיונית של נבל-על המופיעה בחוברות קומיקס ידועות. יש לציין כי זהות בדיונית זו הפכה לעולה על כל דמיון בדמותו של המנהיג הפלשתיני. על כל זאת ועל הרבה יותר, אפשר ללמוד מגליונות כתב העת 'נתיב', ובפרט מגיליון אדר תשנ"ג.
05/03/2012  |  משה חסדאי  |   מאמרים
במסגרת אגודת העיתונאים בתל אביב, פועלת מזה כמה שנים "חטיבת ידידי אגודת העיתונאים של תל אביב" הכוללת דוברים, יועצי תקשורת ואנשי יחסי ציבור של ארגונים ציבוריים ומלכ"רים. כל חבר בחטיבה זו משלם לקופת אגודת העיתונאים דמי חבר לשנה בסך של כ-550 שקלים. אם נכפיל סכום זה של דמי החבר במספר חברי ידידי אגודת העיתונאים המוערך בכמה מאות, נקבל סכום בן שש ספרות המהווה מקור הכנסה מכובד לאגודת העיתונאים בתל אביב.
05/03/2012  |  אלי אלון  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
מנחם רהט
מנחם רהט
הגאון היהודי בסדר גודל בלתי נתפס, שזכרו הלך ונשתכח מאז פטירתו, אשר חי ומת תחת מעטה סמיך של מסתורין, חוזר בימים אלה למודעות הציבור בזכות שני מפעלי מחקר וזכרון שנחשפים עכשיו: ספר חדש...
יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
רוצח אחד, ראש הנחש במינהרה, מתעתע במנהיג העולם החופשי בבית הלבן    לאיזו רמה עלובה ירדו האוניברסיטאות בארה"ב    טרור הוא לא רק פיגועים, רצחנות. טרור הוא לא פחות מזה - הפצת שקרים ותעמ...
דן מרגלית
דן מרגלית
ההפרעות האלה של אנשי המשטרה יובילו במוקדם או במאוחר למלחמה אלימה בין הציבור הדמוקרטי לבינם    איני בעד, אבל יודע שזה יגיע, ורק באשמת בנימין נתניהו ואיתמר בן-גביר
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il