אזרחים סוג ב'

המצב החוקי בישראל, לפיו מוגבלת זכותם של אזרחים רבים להינשא בישראל הופכת אותם לאזרחים סוג ב'. "נישואי קפריסין", שבעשורים האחרונים היו כתובת לרבבות מהם, הפכו בהתאם למוסד טעון ומנודה פוליטית.

על-פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 1990 (התחלת העלייה ההמונית מבריה"מ), נרשמו כ-270 זוגות ישראלים לנישואים בקפריסין, ואילו בשנת 2000 הוכפל מספרם יותר מפי 11 והגיע ל-3,170. לשם השוואה: במשך אותו עשור עלה מספר הנשואים בישראל ב-23% בלבד.

בשנת 2008 נרשמו כנשואים במשרד הפנים 5,028 זוגות שערכו את הטקס מעבר לים. בהשוואה לנתוני שנת 2007 (5,705 זוגות שדיווחו בישראל על נישואיהם בחו"ל), זוהי ירידה של כ-11%, ובהשוואה לנתוני 2004 (6,987 זוגות), זוהי כבר צניחה - 28% פחות. מדוע ואיך זה קורה? בדוח אין הסבר, אבל ניתן להעריך כי הדבר קשור לחלופות חוקיות שנוספו בשנים האחרונות להסדרת יחסים זוגיים בישראל במסגרת אזרחית, ולעובדה כי זוגות רבים בוחרים שלא להסדיר כלל את יחסיהם, גם כאשר הם מביאים ילדים לעולם.

אין דרך אחרת להתחתן

יש חשיבות לא רק למספר הכולל של הישראלים היוצאים לחו"ל כדי להינשא, אלא גם לפילוח הפנימי שלהם. על-פי נתוני הלמ"ס, מבין 7,951 ישראלים שנישאו בחו"ל בשנת 2008 - 4,806 נולדו במדינות חבר העמים ו- 2,134 נולדו בישראל. השיעור הגדול של חסרי דת מבין הנישאים בחו"ל (2,624) מצביע על כך כי הדבר נכפה עליהם באין להם דרך אחרת להתחתן. גם חוק ברית זוגיות לחסרי דת שחוקקה מפלגת ישראל ביתנו שחל מ-5.11.2010, איננו מצליח להביא לירידה דרמטית בנישואין בחו"ל, שכן רובם או שאינם מוכנים לבדיקה יהדותם ברבנות או שהם רוצים להתחתן עם יהודי.

מצב זה עומד בסתירה להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם של האו"ם שאושררה גם על-ידי ממשלת ישראל, הקובעת כי "כל איש ואישה שהגיעו לפִרקם, רשאים לבוא בברית-הנישואין ולהקים משפחה, ללא הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת ..." (סעיף 16). חתימת ממשלת ישראל על ההכרזה מזכירה לי הבטחות שהפוליטיקאים נוהגים להפריח ערב בחירות ...

חובות ללא זכויות

אנשים שמתחתנים בחו"ל חיים בארץ כאזרחים ישראלים. חלה עליהם חובה השירות בצה"ל, תשלום מיסים, וכל יתר החובות החלות על אזרחי ישראל. למרות זאת, מדינת ישראל גורמת להם לחוש שהם אזרחים סוג ב'. מדינת ישראל אינה רואה בזכותם להינשא עניין חשוב דיו כדי לקבוע זכות זו בחוק.

על מדינת ישראל לחשוב על אותם זוגות עניים אשר אינם יכולים להתמודד עם העלות הכספית של "חבילת נישואין" בקפריסין. מדינת ישראל מאלצת עניים אלה לחיות כרווקים. כאשר המדינה פוגעת בזכותו הבסיסית של אזרח מבלי שהאזרח עשה מעשה שיצדיק את הפגיעה, חובתה של המדינה לפצות את האזרח על הפגיעה. זהו כלל מקובל והגיוני, השואב, הן מעקרונות הצדק הטבעי והן מעקרונות הנזיקין.