עוד פרדוקס מבית היוצר של ממשלת ישראל: לפני יומיים הושג "הסכם" על הפסקת אש אלא שתושבי הדרום מופגזים. מי שיכול לפתור פרדוקס זה או להסבירו, שיקום. לכשיסתיים ה"סבב" הנוכחי, מישהו יצטרך להסביר איך נתקבלה ההחלטה המטומטמת "להחזיר את החיים למסלולם" כשבשמי הדרום עפים טילים, מכאן ומכאן, ותלמידים הוחזרו לבתי הספר העלולים להפוך, בין רגע, למלכודת מוות.
הזכות הבסיסית לחיים וביטחון - מופקרת
מי שקבע שתלמידי הדרום יכולים לחזור ללימודים, יום אחד לאחר "הפסקת האש" המדומה, וסיכן מיליון אזרחים ,חייב לתת את הדין על כך. לא, אין לי כל אשליה שכך יהיה כי אף אחד לא אחראי למחדל האיום הזה. לכל אלה יש להוסיף את העובדה שממשלת ישראל הנוכחית לא קיימה את הבטחותיה בכל הקשור למיגון, כפי שעשו ממשלות אחרות לפניה. הזכות הבסיסית לחיים וביטחון של מיליון אזרחים נרמסת ברגל גסה, או נכון יותר, מופקרת.
"הסכם הפסקת האש" היה צריך להביא באופן מיידי לרגיעה מוחלטת. לא עברו שעות אחדות וישראל הודיעה על חזרה לשגרה בדרום, אף על-פי שטילים "בודדים" המשיכו ליפול על היישובים. למרות זאת, החליטו ה"גורמים המוסמכים" להתיר לתלמידי ישראל לחזור ללימודים, ולתושבים אחרים לחזור לעבודה. ה"טפטוף" של טילים הפך להיות למטר והמטר למבול של טילים בו בזמן שהתלמידים היו בבתי הספר ובגנים. רק מזל הוא שאף אחד לא נפגע.
יתארו לעצמם אזרחי ישראל מה יכול היה לקרות לו טיל בודד היה נופל על גן ילדים או בית ספר. היה קורה אסון כי הרי מוסדות החינוך אינם מוגנים, ומי שמכיר את המציאות יודע היטב שלמרות כל התרגילים למיניהם, בעת נפילת טיל, האנדרלמוסיה משתלטת על כולם. זה טבעי, זה אנושי. אז נשאלת השאלה: אם כולם יודעים זאת, איך יתכן שראשי רשויות מקומיות או ראשי מערכת הביטחון או ראשי המדינה מתירים חזרה ללימודים, אפילו לא לאחר יום אחד של שקט מוחלט? או שהמדובר בכסילים או במהמרים סדרתיים או במטומטמים מדופלמים. יתכן וכל האפשריות נכונות.
הלחימה בדרום - לא מלחמה "קטנה"
שוב נגלה לעינינו איך מתקבלות ההחלטות בנושאים הרגישים ביותר העלולים, חלילה, לעלות בחיי אדם. מה שמתחולל בדרום איננו אלא מלחמה "קטנה" ביחד לאיומים העומדים בפני ישראל. כל אלה אשר אינם מפסיקים לדבר על סכנה של אלפי טילים שיעופו על ישראל חייבים לתת הסבר, היום, מה עשו או מה יעשו שהחלטות מטופשות מן הסוג שהזכרנו לעיל, לא יתקבלו עוד. למען הדיוק ההיסטורי, חייבים לציין שאין זו הפעם הראשונה שהחלטות מוזרות כאלה מתקבלות כלאחר יד. מי שטוען שנים רבות שאין דרך אחרת זולת עבודת מטה מסודרת, עניינית, מעמיקה ואינטגרטיבית, הופך למושא לצחוק ולביקורת. ראו נא את מקרה
עוזי ארד והמועצה לביטחון לאומי.
מנהיגי ישראל חיים מהיום להיום, מהופעה להופעה, מראיון לראיון. ישנם אנשים מצוינים העושים את עבודתם נאמנה ומשקיעים את כל מרצם למען בטחון המדינה, אלא שידם קצרה מלהושיע. התרבות הקלוקלת הזו שהשתלטה עלינו, תרבות של זלזול באחר, תרבות של חלטורה ואימפרוביזציות ביטחוניות פרי מוחם ה"אנליטי" של מנהיגים הסובלים מעודף ביטחון עצמי, כל אלה הם בעוכרי האזרחים.
חייבים לשנות את כללי התנהגות אלה, את דפוסי התרבות הנוראית הזאת אם אנו חפצי חיים במדינת ישראל. התקבצנו כאן, במדינת היהודים, לא כדי להרגיש שוב שעומדים לכלותינו, לא כדי לשבת במקלטים ולא כדי להיגרר אחר גחמות של אויבינו. באנו לכאן כדי להגן על עצמנו. מנהיגי ישראל מפרים הבטחה עליונה זו.
