הרתעת תובעים באמצעות פסק דין שגוי

אפשר שפסק דין שגוי יגרום להרתעת דיירים מלמצות את זכויותיהם, כאשר שכניהם אשר הגישו תביעה - מוצגים שלא בצדק כמי שהגישוה שלא בתום לב.

כיצד קובעים כי פסק הדין של בית משפט השלום היה שגוי? זאת רואים מפסק דין של ערכאת ערעור. כבר נפסק לא אחת כי הרתעה שלא כדין של עד (לרבות עד מומחה) הינה בחזקת שיבוש הליכי המשפט - בכך שמרפים ידיהם של בעלי דין, עדים ומומחים, מלקבוע עמדה בתום לב, ללא מורא וללא פניות. לפעמים פסק דין שגוי יוצר מצב בו מתקיימת הרתעה של דיירים מלהגיש תביעה מוצדקת, או אף למשוך תביעה שהוגשה בתום לב ועל-פי כללי הצדק, מחשש של הפסד בדין לאור פסק הדין השגוי.

כך קורה כאשר פסק הדין כולל טענות כלפי צד לדיון, כי הוא הגיש את תביעתו שלא בתום לב, ורק כדי לאסוף פרטי ליקויים במטרה לנפח את תביעתו - דבר שבדיעבר התברר שלא נכון. בסופו של יום, מושת על התובעים, שלא בצדק, לשלם שכר טירחה לצד שכנגד בגלל הגשתה של תביעה מנופחת שלא הוגשה, לכאורה, (כטענת פסק הדין השגוי), בדרך הישר ובתום לב.

כך קרה הלכה למעשה, ושכניהם של תובעים - שידעו על פסק הדין - ביקשו לשקול את המשך דרכם ואולי לסגת מתביעתם. לאחר שבית המשפט לא אישר השהייה עד לבירור סופי בערכאת ערעור של פסק הדין השגוי, וחייב המשך הליכים בתיק, נסוגו בסופו של יום בפועל מהתביעה, לאור עמדת בית המשפט כאמור. דבר זה גרם לתובעים הפסד זכויות והוצאות הכנה והגשה של התביעה המשפטית אותה הכינו בתום לב.

בערכאת הערעור הוכח כי בפסק הדין השגוי נפלו שגיאות מהותיות היורדות לשורש העניין והיו עלולות להרתיע דיירים מלמצות זכויותיהם הלגיטימיות בהתאם לחוק המכר (דירות).

השגיאות שנכללו בפסק הדין קמא - הן עקרוניות, מהותיות, ובכלל זה - נקבע בערעור כי התובעים הגישו את תביעתם שלא בתום לב.
בנושאי ליקויים רבים ביותר, הן מבחינה עקרונית והן מבחינת העלות - טעה בית המשפט קמא בגישתו ובקביעותיו, ולכן, כפועל יוצא מהתיקון המתבקש, הסתבר שהתביעה לא רק שלא הייתה מנופחת כטענת בית משפט קמא, אלא היא הייתה גם מוצדקת, נדרשת, ברמה העקרונית, מבחינה מהותית ומבחינה כספית.

להלן מובאת החלטה שיפוטית הכוללת התבטאות התובעים בדבר שקילת עמדתם לאור פסק דין [בטרם הוחלט בערעורו] - והמחשת האמור לעיל:

20 - 05 - 2010

בית משפט השלום בחדרה

ת"א 3981/07

בקשה מס' 8

בפני: כב' השופטת הדסה אסיף

המבקשים: 1. אהרון לרנר

2. יעל לרנר

נגד

המשיבים: 1. ג.נ. דר לבנין ומסחר בעמ

2. ישראל הוכמן


החלטה

בתיק זה הוגשה תביעה בגין ליקויי בנייה.

התביעה הוגשה ביום 3/9/07.

ביום 17/9/08 הוריתי על מינוי מומחה מטעמו של בית המשפט ובהחלטה מיום 27/11/09 מונה לשם כך מר עדנאן מסאלחה. (לאחר שמינוי אחר בוטל בהסכמת הצדדים).

לאחר מינוי המומחה, וככל הנראה טרם שנשלח לו כתב המינוי, פנו התובעים ביום 2/2/09 לבית המשפט וביקשו לעכב את המשך ההליכים בתיק.

בבקשה טענו התובעים כי הם מבקשים לשקול עמדתם באשר להמשך ההליכים, זאת לאור פסק דין שניתן בתביעה שהגישו רוכשים אחרים באותו פרויקט, בת.א. 1151/05 בודנר ואח' נ' גורגה ואח'.

בהמשך, שבו התובעים ופנו בבקשה להשהות את הטיפול בתביעה זו עד שיוכרע ערעור שהגישו על פסק הדין בתיק 1151/05.

לטענת התובעים, השאלות המשפטיות העולות בתביעה כאן זהות לאלה שהועלו כנגד הנתבעת בהליך נשוא הערעור ולפיכך יש, לטענתם, מקום לעכב את הדיון עד להכרעה בערעור.

הנתבעת מתנגדת לבקשה.

לנוכח העמדות המנוגדות של הצדדים שבתי ועיינתי בכתב התביעה ובכתבי הטענות בתיק שבפניי.

התביעה העיקרית היא, ביסודה, תביעה לפיצוי בגין ליקויי בנייה. ככזו, עיקר השאלות שיש להכריע בהן הן שאלות עובדתיות, שנוגעות לשאלת עצם קיומם של ליקויים אלה, ואם הם, כולם או חלקם, קיימים, אם יש לחייב את הנתבעת בתיקון הליקויים ו/או בעלות תיקונם.

בנוסף קיימת בתיק זה תביעה שכנגד בה דורשת הנתבעת תשלום בגין תוספות שבנתה, לטענתה, ולא קיבלה תשלום עבורן מהתובעים, וכן פיצוי חוסרם כנקוב בהסכם.

לשם הכרעה בבקשה שבפניי עיינתי שוב גם בפסק הדין שניתן בת.א. 1151/05.

בסופו של דבר הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להשהות את ההליכים בתביעה הנוכחית עד להכרעה בערעור.

התביעה כאן היא תביעה עצמאית ועיקרה הטענה כי יש ליקויים בבית שבנתה הנתבעת. אין איפוא כל מקום לעכב עוד את ההליכים וראוי כי מומחה בית המשפט יצא כבר כעת לבית ויבדוק את טענות התובעים בנוגע לליקויים.

בהקשר זה חשוב לציין כי התובעים עצמם החליטו שלא לציין בכתב התביעה שהגישו כי קיימת תביעה קודמת של דיירים באותו פרויקט ובכך גילו דעתם, כבר בהגשת התביעה, לכך שאין קשר בין שני ההליכים.

אמנם, גם בת.א. 1151/05 עלו טענות בדבר ליקויי בנייה, אך שם היו אלה רק חלק מטענות התובעים. מעבר לכך, הכרעה בשאלת הליקויים היא בעיקרה שאלה עובדתית ולא משפטית, בניגוד לנטען ע"י התובעים.


יש ממש בטענת הנתבעת לפיה כל עוד לא מתבררת תביעה זו הריהי "כחרב המונפת על צווארה" והנתבעת זכאית לכך שהתובענה שהוגשה נגדה (כמו גם התביעה שכנגד) תתבררנה ללא דיחוי.



לפיכך אני מורה כי המומחה יצא לבדוק את טענות הצדדים בנוגע לליקויים ויגיש את חוות דעתו לבהמ"ש ולצדדים עד ליום 25/11/09.

קד"מ יהיה בפניי ביום 10/12/09 בשעה 9:30.

המזכירות תעביר בדחיפות החלטה זו לצדדים ולמומחה.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תש"ע, 13/10/2009, בהעדר הצדדים.

____________

פסק הדין בערעור הוא (ע"א 09-03-4661 אלון בודנר נ' דינה גורגה, בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: מ' שטמר, ב' בר זיו, ע' זרנקין, פדאור 361-16-10.)

הדיירים לרנר [שכניהם של בודנר] נסוגו מהתביעה - מיותר לציין כי לו ידעו מה תהיה התוצאה של שכניהם בודנר, או לחלופין לו היה בית המשפט נעתר לבקשתם להשהות את תביעתם עד לקבלת פס"ד בערעור - היו יכולים למצות את זכויותיהם ולבוא אל שלהם בתביעתם המוצדקת.