תופעת המשבר במדעי החברה ישנו ביטוי שנקרא "חוק ההחלטה הקיבוצי" כאשר לחצים בקבוצה גורמים לחברים בה לקחת החלטה חיובית או שלילית. במצב של משבר הסימפטומים הינם: אין הסכמה לגבי החלטות, ישנו חוסר אמון ורצון לשיתוף פעולה, מתקיים לחץ שלילי, התקשורת מועטה,
עבודת צוות אינה ממוקדת. בקבוצת כדורגל וכדורסל מוגדר משבר כאשר הקבוצות מפסידות באופן סידרתי או שלא מגיעות למטרות שהוצבו בתחילת העונה. הפתרון בדרך כלל של הבעלים הוא פיטוריו של המאמן ובמקרים יותר נדירים פיטוריו של שחקן או התחזקות בחלון העברות בינואר (בכדורגל).
האם הפסד במהלך סדרה הינה הילה למשבר?
לקראת סיום העונה מתקיימות סדרות של משחקים הן בכדורגל והן בכדורסל. כאשר קבוצה "חוטפת תבוסה כפולה " או מפסידה פעמים ברצף "ריח המשבר" עולה בכתיבתם של עיתונאי הספורט. אין ספק כי למי שיש גישה לתוך "חדר ההלבשה" יכול לדעת טוב יותר את הדינאמיקה הקבוצתית והתקשורתית בקבוצה, ועדין כדאי מאוד להיזהר מלהכניס קבוצה למשבר במיוחד בכדורסל בה להחלטות של מאמן, לימוד הקבוצה היריבה, תיאום של מצ' אפ גדול יותר לאומת קבוצת כדורגל שבה שער הוא גם פרי של מזל. הילה למשבר היא רק בתנאי שהפרמטרים שהוזכרו קיימים בקבוצה כגון : חוסר אמון אישי, חוסר אמון בין השחקנים, חוסר אמון בין השחקנים למאמן ובין הקבוצה לבעלים.
המזל הולך עם הכדורגל
על-פי טענתם של פרופסור אמיר הורביץ וד"ר יובל אילון במאמרם "שיעור בפילוסופיה" גול הוא גם תוצאה של מקריות ומזל (פגיעת הכדור בדשא, בשחקן יריב, בקורה). מספר האיומים על השער נמוך באין שיעור לאומת משחק כדורסל שבה כל עשרים וארבע שניות ישנו איום על הסל של הקבוצה היריבה. לכן בקבוצת כדורגל המונה 11 שחקנים/יות שצריכים/ות לעבור מגרש של מאה מטר זה עדין לא משבר גם אם אחרי שניים שלושה משחקים הקבוצה לא מנצחת. אין הרבה קבוצות כמור ברצלונה או ריאל מדריד שמנצחות באופן סידרתי את כול הליגה.
כשחווים תבוסה והשפלה
בתאריך 20.3 הובסה מכבי ת"א במשחק כדורסל מול פנאתינייקוס על כרטיס העלייה לפיינלפור בהפרש של עשרים נקודות. מכבי תפסה יום חלש מאוד והתוצאה בסוף אפילו שיקרה. כל השחקנים היו מתחת לרמתם הממוצעת. יומיים לאחר מכן ב22.3 כנגד כל הסיכויים ומול קהל של קרוב לעשרים אלף איש הצליחה מכבי להדהים ולנצח בתוצאה 92:94 לאחר הערכה. דיוויד בלאט מאמן מכבי אף טען כי "באחד על אחד" פנאתינייקוס קבוצה יותר טובה ממכבי. הסיבות שהובילו את הקבוצה לניצחון לאחר התבוסה היו:
1.לא הוכנסו כלי תקשורת בתום המשחק למלתחת השחקנים. היו דיווחים על הרמת קול.
2.השחקנים דיווחו כי דיברו ביניהם על התבוסה.
3.השחקנים הרגישו צורך להחזיר את הכבוד האבוד ולקחו ללב את הפסד.
4.אחד מהשחקנים טען כי הם לא היו "ברצפה" אחרי ההפסד.
5.דיוויד בלאט לקח למחרת את הקבוצה להתאמן באולם מרוחק
מתבוסה לניצחון
כאשר ישנה תחושה של "כולם למען אחד", כאשר ישנה תקשורת טובה בין השחקנים, והקבוצה לא שוקעת "במרה שחורה", כאשר פתרונות לא נשלפים באימפולסיביות, עבודת צוות נשארת ממוקדת, יש סיכוי טוב שהקבוצה או הצוות יחזרו למסלול הניצחונות. במידה וכל שחקן היה נשאר עם התחושות הקשות לאחר התבוסה בלי לשתף האחד את השני סביר שהתוצאה הייתה אחרת. הדינאמיקה הקבוצתית חיובית לאחר התבוסה של השחקנים שהתבטאה בשיחות הייתה חלק מהקטליזטור לניצחון. הדבר הגרוע ביותר שמאמן יכול לעשות זה לבקש מהשחקנים לא לדבר האחד עם השני.
מחקרים מוכיחים כי בזמן משבר לשיתוף בתחושות יש קשר חשוב בהתמודדות עם המצב. אחד מהדברים הראשונים שתלמידים לומדים בהיסטוריה הוא על לקחי פרוץ מלחמת העולם השנייה כאשר להשפלה ולתבוסה של הגרמנים במלחמת העולם הראשונה יש קשר ישיר לפריצתה של מלחמת העולם השנייה.
דווקא תבוסה היא מנוע רב עוצמה לשינוי יחד עם דינמיקה קבוצתית חיובית, עבודת צוות ממוקדת "השמים הם הגבול". לכן לקבוצה אסור ליפול למרה שחורה אחרי תבוסה. לסיכום, לפניכם דבריו של ד"ר רוטלה בוב שטען כי מה שספורטאים ברמה אולימפית בדרך כלל עושים זה למידה מההתנסות שלילית ולאחריה הם פשוט שוכחים אותה... הלוואי על כולנו!!!.
