|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מי שמטיל על הצבא תפקידים שלא יועדו לאף צבא בעולם, הוא הנושא באחריות לאירועים מן הסוג שהיינו עדים להם. כל ההתפלספות הפוליטית בין הימין והשמאל בישראל במקרה הנוכחי, היא ברברת ופטפטת נטולת כל כוונה טהורה
|
|
חייל במחסום חווארה. הצבא הופך לכוח שיטור בשטחים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
האירוע בבקעה בו היכה סא"ל אייזנר את פעיל השמאל מדנמרק הוא תוצאה ישירה של מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן באשר לתפקידיו של צה"ל בשטחים או באזורים הנתונים למחלוקת פוליטית ונמצאים תחת שלטון צבאי. מי שמטיל על הצבא תפקידים שלא יועדו לאף צבא בעולם, הוא הנושא באחריות לאירועים מן הסוג שהיינו עדים להם. כל ההתפלספות הפוליטית בין הימין והשמאל בישראל במקרה הנוכחי, היא ברברת ופטפטת נטולת כל כוונה טהורה.
מתמודדים עם מצבים בלתי אפשריים
צה"ל, מעצם הגדרתו, חייב לעסוק בהגנה על אזרחי ישראל ולהתכונן למלחמה הבאה, והלוואי שלא תהיה. מתוך חידלון מחשבתי מובהק, מאז 67' ועד היום, מטילים על צה"ל תפקידי שיטור מובהקים. אף חייל, לפי מיטב הבנתי, לא התגייס לצה"ל בכדי להיות שוטר ולהתעמת עם מפגינים מכאן ומכאן. פעם אלה הם השמאלנים ופעם המתנחלים. פעם מדובר בהתמודדות עם אישה יולדת במחסום ופעם בניסיון לעצור את הפרחחים הממטירים על החיילים אבנים, קללות וגידופים. לא המפקדים ולא החיילים יודעים איך להתמודד עם המצבים הללו, ולמען האמת לא הם שאמורים לשאת הנטל האיום הזה.
המשימות שחיילי צה"ל מקבלים עם גיוסם ליחדות הקרביות בצבא אמורות היו להיות ברורות לגמרי. במציאות הכול בוקה ומבולקה. מי ששוחח אי-פעם עם חיילים המשרתים ביחדות קרביות שמע לא אחת על מצבים בלתי אפשריים בהם היו מעורבים. באופן קבוע, כל חיילי היחדות הקרביות נדרשים לעסוק ב"תעסוקה מבצעית" שמשמעותה שיטור, מחסומים, התמודדות עם אנרכיסטים, פאנטים גמורים וכד'. האם מישהו הכשיר אותם לכך: התשובה היא לא. התוצאה היא שבמקרים רבים, פשוט החיילים נמצאים על הקצה, מוטרפים מפעילותם הבלתי אפשרית, מיואשים ומושפלים. מכאן ועד למעשי אלימות, הדרך קצרה מאוד. אף על-פי שרוב מוחלט של החיילים אינו קשור באלימות, למרות כל הנאמר לעיל, ישנם מקרים מעטים של "אובדן שפיות" כתוצאה ממשימות בלתי אפשריות.
מלבד אירועים כאלה ואחרים שהיו בעבר, הרי שהדומה הבולטת ביותר היא האינתיפאדות, הפינויים מסיני וגוש קטיף. חיילי צה"ל קיבלו אלות ומגנים כדי להתמודד עם המתפרעים הערבים בשטחים. ההוראות לא היו ברורות. לשבור רגלים או לא? לשבור ידיים או לא? מתי לירות בדיוק? ברור שיורים כיש סכנת חיים אך מי מיכול להגדיר, למשל, אם אבן שנזרקת אינה סכנת חיים?
הפיכת הצבא לכוח שיטור
מי שראה את תמונות האינתיפאדות אינו יכול שלא להגיע למסקנה שחיילי צה"ל פשוט נטחנו עד דק, ואף אחד לא ידע מדוע. מי שזוכר את פינוי ימית וגוש קטיף וודאי זוכר באילו סיטואציות בלתי אפשריות היו חיילי צה"ל. החיילים חטפו אבנים, ירקו עליהם, השפילו אותם, שפכו עליהם פחי צבע, הפילו אותם מסולמות, וכהנה וכהנה מעשים שפלים רבים. אז השאלה המתבקשת היא, האם עבו זאת הוקם צה"ל? אז גם יקפצו כמה "פטריוטים" צבועים, ייאמר להם לא רבתי.
מי שרוצה להעמיק קצת בנושא, מתבקש לקרוא את דוח וינוגרד, המהווה מסמך רשמי אחרון בסדרה של מסמכים רבים אשר עסקו בהפיכת הצבא לכוח שיטור. בדוח וינוגרד ישנה ביקורת איומה על כך שקברניטי המדינה, לפני מלחמת לבנון השנייה, הזניחו הזנחה פושעת את הכנת צה"ל למשימותיו המקוריות, והעבירו את מלוא כובד הפעילות שלו בשטחים ככוח שיטור.
להקים כוח משימה למשימות השיטור בשטחים
לטווח ארוך, יש לחפש את הפתרונות בשדה אחר לחלוטין, אם בכלל ניתן. לטווח הקצר, ישראל חייבת להחליט על הקמת כוח משימה מיומן ומצויד למשימות השיטור בשטחים ובמקומות שבהם כל יום וכל שבוע ישנן הפגנות שונות דוגמת בלעין, חברון, מחסומים וכד'. משטרת ישראל, משמר בגבול וכוח המשימה החדש חייבים להיות הפתרון הסביר ולא חיילי צה"ל. תנו לצה"ל לעסוק בענייניו הוא, והם רבים מאי - פעם.
סא"ל אייזנר שיחק לידי אותם מפגינים שבכלל לא היו צריכים להגיע לשם. חבל שקריירה ארוכה וגדושה של קצין בכיר, תסתיים כך. לאחר כל המאמצים שצה"ל עושה, יש הכרח נוסף: להביט אל הקברניטים ולדרוש שינוי מהותי במדיניותם הקלוקלת.
|
|
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי
|
|
| תאריך:
|
17/04/2012
|
|
|
עודכן:
|
17/04/2012
|
|
צ'לו רוזנברג
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
באום
|
18/04/12 14:48
|
|
|
עמוס עוז, א.ב. יהושע ודוד גרוסמן, "שלושת הקולות" שהתקשורת משווקת אותם כנציגי "ישראל האחרת", ההומנית, הליברלית, הרציונלית והסוציאלית, אינם מגיבים ומבקרים את הסופר הגרמני, גינטר גראס, שמאשים את ישראל (ולא את אירן) כסכנה לשלום העולם? מדוע?
|
|
|
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - גם מהמותן - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי  והפעם - אשת-חיל, הודעות, הגדרות, הפתעות והפקרות לקראת יום הזיכרון לשואה - וכל יום - נזכור את אחינו שנטבחו, ונלמד את הלקחים מרציחתם
|
|
|
|
|
לפני כ-15 שנה, נסענו שתי משפחות, שלושה דורות, ל"ביקור בית" בפולין, חמי היה שם מספר פעמים קודם לכן, גילה את קבר האחים של העיירה בה נולד וגדל, ועשה יחד עם השלטונות המקומיים שיפוץ בבית הקברות היהודי. ביקור הדור השני והשלישי באתר הנצחה בלב בית הקברות, שם נקברו גם הוריו, היה מבחינתו סגירת מעגל.
|
|
|
|
|
המושג "ערך" משמעותו מערכת מושגים שמכתיבה פעולה של אדם שאינה נגזרת משיקולים הקשורים לטבע החיים אלא על-פי עקרונות שהם חיצוניים ומנוגדים לטבע החיים. כל פעולה שיש בה אבק תועלת כלשהי (כלכלית, ביולוגית לטובת האדם) אינה פעולה הנגזרת מ"ערכים". הדבר הכי בלתי טבעי שאדם בריא בנפשו עשוי לעשות הוא הנכונות למות שלא בתוך פעולת הצלה של בן משפחה מדרגה ראשונה. לפיכך, הערך המרכזי של צבא, ובמיוחד צבא של גיוס חובה ("צבא העם") הוא הנכונות של אדם לוותר על חייו הפרטיים למען הבטחת חיי חופש וריבונות של גוף מופשט הקרוי לאום. במילים יותר ישירות, נכונותו של אדם לוותר על חייו הפרטיים כדי שאנשים אחרים, שאינם בני משפחתו ואינם מוכרים לו יחיו בשלווה עד 120. כל השאר משני. זו הדרישה הקיצונית ביותר שיכולה אומה המיוצגת על-ידי מדינה לדרוש מאדם כלשהו.
|
|
|
|
|
אכן, מאז תחילת שנות האלפיים מנסה כותב שורות אלו וחברים מפורום ותיקי מלחמת העצמאות לשכנע חברי כנסת - מהיו"ר ומטה - בצורך לקדם בדחיפות חקיקה שתילחם בהסתה האנטי-יהודית בעולם. זה היה החוק הפותח בפרויקט חקיקת הגנה לישראל שבלי הגשמתו לא ניתן להילחם בהסתערות התעמולתית הגוברת נגד העם היהודי ומדינתו.
|
|
|
|
|
