לפני מספר שנים - כשהתראיינתי לסרט של סטודנטים לקולנוע בנוגע לציונות ולמדינה, טענתי כי הציונות והמדינה נמצאים בתהליך שחיקה והמינוס עולה אצלם כמו חריגת אשראי בבנק. ההוכחה לדברי הייתה ברמת המנהיגות הציונית דאז וזו דהיום. עם כל הויכוח שלי עם הצד השני הרי שאנשים כמו "אחד העם", ברל כצנלסון, חיים ויצמן ואפילו דוד בן-גוריון היו בעלי חזון אישי, הבינו בשטחים רבים בחיים ובגיל צעיר כבר היו בעלי ניסיון רב בעשייה. אך מדור לדור המרכיב האנושי שמתיימר להנהיג את ישראל יורד עד כדי גיחוך.
מה שפעם יוחס ליהודי גם ע"י הנוכרים - ה"בינה היתרה", הפך להפוך כיום וכאלה שבישראל מנהיגים שלטון ומפלגות לא היו נבחרים אפילו להיות צירי ועידה בבריטניה, ארה"ב ויפן. אבל מה שמסוכן יותר הוא שהחלמאים הללו יהיו אמורים בעתיד להחליט החלטות של פיקוח נפש ממש עבורנו.
יותר מדי מילים כבר הכבדתי על ליברמן ו"אפרוחי נתניהו" ("דור העתיד" של הימין החדש) אך ככל שהכלומני'ק מתיימר יותר להנהיג אותנו כך נחשפת דבשתו. שני טיפוסים חסרי ניסיון והבנה פרצו ישר ממלתעות המיקרופון ונכנסו לחיינו בסערה. אחד מוקדם יותר ואחד ממש בימים אלה. שניהם מדברים גבוהה על "כלכלה חופשית" אך "סוציאלית" ושניהם מבינים בכלכלה כמו שחמור מבין במרק פירות.
יחימוביץ' ולפיד - עלו על גל הדברת
שניהם מקשקשים על "חוסן ביטחוני" אך מעולם לא הבינו בביטחון כהוא זה. שניהם חפצים ב"שלום" אך מעולם לא היה להם ניסיון דיפלומטי מינימאלי. שניהם מתיימרים לסחוף את העם מאחוריהם אך לאחד מהם אין אפילו אירגונון מעשי והשני נבחר לעמוד בראש "גוייה פוליטית". שניהם מדברים על "ערכים נעלים" אך אחד מהם כבר נתפס בקלקלתו שוב ושוב והשני מתחיל להיתפס אט, אט.
לשניים הללו קוראים שלי יחמובי'ץ ו
יאיר לפיד. שניים שעלו על גל הדברת והקשקשת עם ה"פוזה" של "חשיבות עילאית" שאיננה אלא ניתוח פלסטי - אינטלקטואלי שלא הצליח. ברומניה שמעתי פעם את הקלישאה כי חלק מהנוכלים הם כל כך טיפשים שהם חושבים שמי שעומד מולם הוא טיפש גדול יותר. במקרה של השניים זה יותר מבול קליעה והבחירות - בע"ה, עוד יוכיחו זאת.
זאטוטים מתבגרים שרוצים להנהיג
אין לשניים השקפה סדורה, אין להם הבנה סדורה בבעיות כלכליות מורכבות, הידע הביטחוני שלהם מסתובב סביב הכלום והדעות הפוליטיות - על ההתנחלויות, השלום וכו', עדיין אינן ידועות אפילו להם עצמם. אבל שני הזאטוטים המתבגרים הללו רוצים להנהיג אותנו, לשלוח אותם למערכות דמים , לערוך בנו ניסויים כלכליים ועוד מיני תאוות פוליטיות משונות.
כשמקשקשים במיקרופון ורבים עם מרואיין הכל אפשרי ונוצץ תיאורטי אך כשניגשים לביצוע פתאום הכל הופך להיות הפוך על הפוך , רק חבל שאנחנו משמשים כשפני הניסיון שלהם. אני תיקווה שמה שלא הבינו "עדרי" המצביעים של מפלגת העבודה או מלחכי הפנכא של ה"אטיים" מהטלוויזיה יבינו היטב הבוחרים הפשוטים ויעניקו לשניים בעיטה באחוריהם עד כדי כך שהללו לא ירצו עוד לשמוע את המילה "פוליטיקה".
