בכל פעם שמי מבכירי מערכת הביטחון (יקיר האומה עד שפתח את הפה) מותח ביקורת נוקבת על
נתניהו או ברק, או על שניהם, ברור שאנו צפויים לתגובות נזעמות של מקורבים ותומכים של אותם אישים, וצהלות הסכמה מצד מתנגדיהם. התגובות יהיו אישיות לגמרי וללא תשובות ענייניות. כך היה במקרה של ראש המוסד לשעבר
מאיר דגן וכך גם במקרה של
יובל דיסקין.
מי שנפגע מההערות מצביע על תסכולו האישי של ראש המוסד/שב"כ/רמטכ"ל ועוד, בשל סיבה זו או אחרת, ועל השתייכותו של הביטחוניסט לאגף מסוים בפוליטיקה. מיד נשמעות הערות ארסיות על מניעים נסתרים וגלויים אחרים שפוליטיקאים, כידוע, חפים מהם. לעולם לא ינסו הפוליטיקאים להתמודד עם הטענות לגופן ולהגיב באופן ענייני.
ניתן להבין תגובות נעלבות ועולבות כאלו, כאשר הביטחוניסט לשעבר מספר לנו מהי הערכתו האישית על פוליטיקאי זה או אחר. על כך באמת קשה לענות עניינית. מה יטען נתניהו, שהוא לא "משיחיסט" שהתנהלותו אחראית ושקולה? האם אנחנו באמת יכולים לבקר הערכות כאלו? מה בדיוק מצפה יובל דיסקין שנעשה עם המידע שהוא אישית לא סומך על נתניהו וברק?
תשובות ענייניות לטיעונים ענייניים לעומת זאת, באשר לטיעונים הענייניים - המצב שונה. דיסקין מבהיר למשל כי תקיפה באירן לא תמנע השגת נשק גרעיני ואולי אפילו תאיץ את התהליך. זהו טיעון ענייני שצריך לקבל תשובה עניינית. הבעיה היא, שספק אם רצוי שתשובה כזו תינתן בפומבי. גם אם נתניהו וברק הם מדינאים שקולים, זהירים ואחראיים, שהדבר האחרון שהם מעוניינים בו הוא תקיפה צבאית, עדיין לא ברור שיש להם או למדינת ישראל עניין לחשוף עובדה זו - לדימוי המשוגע המשיחיסט יש ערך בכל מו"מ ואין סיבה לוותר עליו.
טענה קשה יותר של יובל דיסקין היא הטענה שניתן להתקדם באופן מהותי להסכם עם אבו-מאזן. הנחת היסוד כיום בפוליטיקה הישראלית: לא ניתן להתקדם להסדר כזה בשל הפיצול במחנה הפלשתיני ובשל הקושי להעביר הסכם סופי שאינו כולל את זכות השיבה. מאידך-גיסא קיים קושי אמיתי להסכים על הסדר זמני מוגבל בשל החשד שאין דבר קבוע כמו הזמני.
אם ליובל דיסקין יש מידע הסותר הנחות-יסוד אלו, אסור לו להסתפק באמירות כלליות אלא להציג את הדברים באופן מפורט על-מנת שהציבור יעריך את המידע - כאן הטיעון הביטחוני אינו תופס והציבור רשאי להבין על בסיס מה נטענות טענותיו של דיסקין. אם ניתן להגיע להסדר קבוע או זמני, מה הם הפרמטרים להסכם זה ועל בסיס מה טוען דיסקין שהצד שכנגד יקבלם?
דיסקין ודגן גויסו למשימה סודית? טענה אחת נגד דיסקין ניתן לזרוק לפח כבר כעת, והיא הטענה שהוא הסכים לשרת תחת ראש ממשלה ושר ביטחון שהוא לא סומך עליהם. ראשית אפשר לטעון באותה מידה כלפיהם: מדוע מינו הללו את מי שמונע על-ידי תסכול אישי - אדם כזה אולי אינו ראוי לתפקיד? ניתן גם לטעון כי הממונה, כממלא תפקיד אחראי, חייב להמשיך לשרת ולנסות למנוע צרות מצד מנהיגים בלתי-אחראיים ולא להפקיר את המדינה. בנוסף יש לזכור כי מי שקובע אם נושא משרה ביטחונית יכול וצריך לשרת או שיש להדיחו, זהו הדרג המדיני; ומי שמעלה את הטענה של "איך הסכמת לשרת?" פשוט מתבלבל בהגדרת התפקידים במדינה דמוקרטית.
אני חייב להודות שמקנן בי חשד לא מוכח שהמתקפות המבקרות את ששון הקרב של נתניהו וברק, הן כשלעצמן חלק מהטקטיקה במאבק נגד אירן. לא ראיתי שברק להוט כל-כך להכרעה צבאית ומבצע "
עופרת יצוקה" יוכיח. נתניהו בכלל לא התגלה עד היום כמי שממהר לפעולות צבאיות העלולות להסתבך. אולי גויסו מאיר דגן ויובל דיסקין למשימה נוספת, והיא לשכנע את העולם ששני שוחרי השלווה והחיים הטובים, נתניהו את ברק, הם בעצם כלבי רוטוויילר רצחניים?
