ביום 22.2.2012 פורסם מאמר שכתבתי באתר זה תחת הכותרת "חוק טל לסל?" שעניינו חוק טל, אשר בג"צ פסלו.
על כן, קמה לה ועדת פלסנר בנוגע לחלופה לחוק טל עליו השלום, שתכליתה לשבת על המדוכה ולהמליץ בסוגיית גיוס חרדים לצה"ל. ומה עלה בגורלה של ועדת פלסנר שבאה לתקן, להוסיף, למרק ולשדרג את סוגית גיוס החרדים? פירוק, בידי ראש הרשות המבצעת שמינה אותה.
אז נשאלת השאלה האם מישהו רוצה באמת גיוס של החרדים לצה"ל? התשובה היא כן, כולנו, למעט חלקים נרחבים מהציבור החרדי. אז מדוע החרדים לא מגויסים, כי אנחנו לא רוצים. מבולבלים, גם אנחנו.
אנו נוטים להאמין כי נתניהו האזרח רוצה בגיוס חרדים, הרקע הצבאי שלו מלמד, כי שירות בצה"ל הוא ערך עליון לגביו. לעומתו נתניהו הפוליטיקאי, אינו יכול להרשות לעצמו את הגיוס כהלכתו, לפחות על-פי המלצות ועדת פלסנר כי אז ממשלתו חדלת רוב. במטוטלת הזו בין נתניהו האזרח לנתניהו הפוליטיקאי, האחרון גובר. אם בדרך פלא היצר של נתניהו האזרח יגבר על היצר של נתניהו הפוליטיקאי, אין לנתניהו הפוליטיקאי
ממשלה.
אם אין לנתניהו הפוליטיקאי ממשלה אז הוא הופך לנתניהו האזרח, אולם נתניהו האזרח לא שואף להיות נתניהו האזרח אלא נתניהו הפוליטיקאי, שם כוחו ושם מאוויו. והואיל אנו האזרחים, הריבון, הענקנו לפוליטיקאי נתניהו את כוח הביצוע, והואיל והפוליטיקאי נתניהו החליט, שאין מקום לשלב את החרדים בצה"ל בהתאם למתווה פלסנר, אז כולנו פוליטיקאים קטנים מחופשים לאזרחים.
מכאן הפרדוקס, כולנו רוצים בגיוס חרדים אבל לא רוצים בגיוס חרדים. מבולבלים כבר אמרנו.
אך ברור לנו כי בכך לא סגי, הרי אנו האזרחים כריבון, רשאים להחליף את הפוליטיקאי שמעל באמון, והמיר את השקפת עולמו מאזרח לפוליטיקאי. ביום פקודה נשלח באמצעות המעטפות בקלפי למשרד ראש הממשלה אזרח משלנו, שאינו פוליטיקאי, שמתווה פלסנר נר לרגליו. האיש (או האשה) ישבע באבות אבותיו שבידיו לשנות. עד שייפגש עם גדולי התורה באישון לילה, להרכבת ממשלה, כשעוזרו הצעיר לצידו יחבוש בחופזה כיפה לראשו שמתאימה לגולגולתו, כנזם באף של חזיר, ושם כהרף עין ימיר את דתו מאזרח לפוליטיקאי. בשום אופן אחרי שהזיע חודשים ארוכים במערכת בחירות מתישה, נישק תינוקות והבטיח לדרוזים שברית הדמים שרירה וקיימת, ישוב ויחזור להיות אזרח מהשורה ללא ממשלה. מה הוא השתגע, למי ועבור מה עמל כל העת.
נחזור לפרדוקס, כולנו רוצים בגיוס חרדים, אבל לא רוצים בגיוס חרדים. מבולבלים, גם אנחנו בפעם המאה ואחת.
לא נעים לומר, תחושת הבטן אומרת, שגם
יאיר לפיד, שחקן חדש בשדה הפוליטי, עשוי להפוך עורו בנסיבות האמורות, ובשיטת הממשל הנוהגת מאזרח לפוליטיקאי, חיש מהר, אחרת יחזור להיות אזרח, שיתדפק על דלתות ערוץ שתיים לג'וב, בו עשוי לזכות מחדש. הרי הוא מגיש אטרקטיבי, מצודד ורהוט ביטוי.
נחזור ונאמר, כי רק שינוי בשיטת הממשל, שבו אזרח לא יצטרך להתבייש בהיותו אזרח, ואזרח ופוליטיקאי אחד המה. ניוושע!!
