אבוי לנו "יש שופטים בירושלים", צוטט
אהוד אולמרט אחרי זיכויו החלקי.
אכן, יש שופטים בירושלים; ולכן - אבוי לנו.
מיגון אישי לנשים די מוקדם בילדותי גיליתי, להפתעתי, שיש הבדל בין ילדים לבין ילדות. זה מה קורה לכוחות המזוינים האמריקניים כעת, כשהם מחדירים יותר ויותר נשים לתפקידי לחימה. התברר, שיש הבדל בין לוחם ללוחמת, והוא מתבטא לא רק בפיזיולוגיה, אלא אפילו בבגדי העבודה, בנעליים ובאמצעי הלחימה, שצריכים להתאים לתפעול על-ידי חיילת.
צבא ארצות-הברית מתכנן מיגון - "שכפ"ץ" - אישי נוח ויעיל לחיילותיו. המיגון יותאם למתאר גוף האשה - ובעיקר, לחזה ולירכיים. כמו-כן, יתחשב בכך שלנשים יש גוף (טורסו) קצר יותר וכתפיים צרות יותר מאשר לגברים.
לוחמות בצבא ארצות-הברית התלוננו, שהמיגון האישי התקני ארוך מדי, ומגביל את תנועתן ואפילו את ישיבתן (בעיקר, בכלי-רכב). לעתים יצר המיגון הארוך מדי פצעי לחץ ושטפי-דם.
דגמים של מיגון אישי ללוחמות נבחנים בדיוויזיה המוטסת 101, אך עד שייכנסו לשירות יעבור עוד הרבה מאוד זמן, מעריכים בצבא האמריקני.
במקביל, מתארגן
חיל הים האמריקני לכניסת יותר נשים לשירות על סיפון כלי-השיט שלו. כך, בנושאת-המטוסים החדשה ג'ראלד ר' פורד (CVN-78), שתיכנס לשירות בשנת 2015, יהיו רק שירותים אחידים.
חדרי המגורים של מלחי פורד יהיו קטנים יותר, ולכל אחד מהם יחוברו שירותים ומקלחות, אך לא משתנות. שירותים אחידים יכולים להקל על הסבת חדרי שינה לאכלוס בנשים.
תפקיד "תפקידה של הזרת ברגל" - אומר מכתב, ששלח לי אלי הכל-יכול - "לוודא, שכל הרהיטים בבית נמצאים במקומם הנכון".
בקשיש "כשאתה די קרוב למקום, שיצר את הבקשיש" - אמר אחד ממוריי באוניברסיטה העברית - "אל תתפלא שהארץ מלאה שוחד".
עוד בהיותי צעיר למדי התפלאתי כיצד נבחרי ציבור ופקידיו הופכים בניד עפעף לעשירי הארץ ולשועיה. אפשר, כמובן, להאשים את ההרצאות, שהם הוזמנו אליהן ברחבי תבל - גם אם הם עילגי לשון, בעברית כמו בשפות זרות, כמו צ'יטה של טרזן. אמנם, המעמד מחייב וראש ממשלה (גם לשעבר) יכול לבקש סכומים גבוהים למדי עבור התענוג לדבר בפני קהל זר. אבל זה חל רק על ראשי ממשלה חיים, ומזה אין מתעשרים.
כיוון שאני תמה, אין לי אלא לחזור לדברי מורי באוניברסיטה העברית.
עכשיו - אחרי פסד-הדין השערורייתי בעניין אולמרט - נקבעה הלכה ואל נלין, כי נוצף בשחיתות ובמושחתים בחסדו של החוק הישראלי.
כפי שאמר - בעניין אחר לגמרי - אמריקני פשוט וחכם: "משהו רקוב מאוד במדינה, אם זה החוק!"
או שמא יש לחשוב, שכהרגלה, דאגה העלית לפסיקה הולמת, שיצרה תקדים, שיכסה את ישבנה.
מקווה, שזה לא נכון קיבלתי מחבר דוא"ל, שמסכם את חוויותיו: "בליל שבת האחרונה שתיתי כמות גדולה של בירה. לא זוכר כמה. כיוון שידעתי שאני לא מאופס, עשיתי משהו שאף פעם לא עשיתי בעבר - השארתי את המכונית בחניון ולקחתי אוטובוס.
"התוצאה: הגעתי הביתה בריא ושלם, מבלי לסכן את עצמי, עם הרגשה מצוינת שעשיתי את הדבר הנכון!
"מה שגרם לי לקושי גדול היה להחנות את האוטובוס בחניון של הבית, מפני שאף פעם לא נהגתי באוטובוס בחיי...".
ואני מקווה, שהסיפור אינו נכון.
סובסידיה אלעזר לוין
דיווח באתר החדשות
מחלקה ראשונה, כי מתווך מחדרה שיווק לישראלים דירות של 160-130 מ"ר באטלנטה, בירת ג'ורג'יה, ב-78-62 אלף דולר - הרבה יותר זול מדירות קטנות בבאר-שבע.
נכון, ארצות-הברית נמצא עדיין במשבר נדל"ן, אך פער המחירים בין שם לכאן מזוויע. במלים אחרות - מעודד מחשבה על רילוקיישן.
הדירות בארצות-הברית - ובעיקר בדרום - בנויות מעץ ולא מבלוקים, ואין המדובר בצריפים, אלא בדיור נאה ביותר. בנייתן מהירה מאוד - גם כשהקרקע אינה זמינה (ולכן, זולה מאוד) כבאגדות העירוניות - והן בטוחות, נוחות למגורים ולתחזוקה.
מישהו צריך להתחיל לחשוב על כך, שזוג אקדמאי צעיר, שיש לו מקצוע מבוקש, יכול להשיג בקלות יחסית רישיון עבודה בארצות-הברית. אם ממכירת דירתו בארץ יישאר לו די ממון לרכוש דירה, מכונית ועוד כמה דברים בסיסיים להריץ את המפנה בחייו - זו הסובסידיה לירידה.
פגשתי לא-מעט זוגות כאלה כשלמדתי בטקסס. אחר כך, תשקיע המדינה הון תועפות בהבאת ילדיהם לביקור בארץ ולשכנוע הוריהם לשוב למדינה, שלא רצתה אותם.
כשבניית דירה בצפון כפר-סבא נמשכת כשנתיים - יש לכך משמעות אדירה על מחירה. בנייה בעץ מהירה מאוד, ואינה פוגמת ביפי הדיור. לכן, איני מבין למה אין בונים בארץ בעץ, אלא מתעקשים לבנות בבלוקים.
היסטריה טילאים על גגות לונדון, ספינות מלחמה בתמזה, הרבה מאבטחים ועוד סידורים מיוחדים, מאפיינים את מבצע האבטחה הגדול, שישמור על המשחקים האולימפיים בלונדון מפני טרוריסטים.
וכבר היו דברים מעולם - למרות שהוועד האולימפי הבינלאומי מתכחש לחובתו להזכיר את י"א חללי מינכן. המשחקים האולימפיים יוצרים ריכוז אדיר של אמצעי תקשורת במקום אחד. לכן, הם מטרה לטרור. ויש, בלי עין הרע, די הרבה מטורפים, יריבים פוליטיים וסתם חשבונות בלתי-סגורים, שאפשר לנצל בגללם את המשחקים האולימפיים כדי לקבל ליטרת יחסי ציבור כמעט בחינם.
שלא נדע מצרות. למרות המחיר הכבד של האבטחה - מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין.
