|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
פרשת מטות - קריאה לערבות הדדית
|
מכל הסוגיות המועלות בפרשות "מטות", אני מבקש להתמקד רק בעיקרון הערבות ההדדית המזדקר מפרשה זו ● עיקרון התובע מאיתנו, באלו הימים, סדר יום של חברה ערבה לכל באיה
|
|
משה רבנו (ציור של רמברנט). נאבק להביא את העם לעולם ערכי
|
|
|
|
|
הבקשה של בני גד ובני ראובן מעלה את הסוגיה של אחריות וערבות הדדית - "כל ישראל ערבים זה לזה " - עיקרון שרק מוכיח, שעקרונות המוסר של התורה הם רלוונטיים תמיד ומלווים אותנו עד עצם היום הזה. אי-אפשר שלא להביע צער וכאב, שבמציאות חיינו עיקרון הערבות ההדדית לגבי כל באי החברה הוא במידה רבה שמימי ואינו קורם עיר וגידים.
עיקרון ערבות הדדית מעוות במישור היישומי, עקב החלטות ממשלה חסרת רגישות חברתית. חוסך זעיר נאלץ להיות ערב לחובות של טייקון, שבחוקי התספורת גולחה ערבותו. מחויבות הטייקון בטלה כלפי חוסכים זעירים, שבעמל רב קנו ממנו אגרות חוב למטרות חיסכון.
תמרור דרך בחיי החברה
עיקרון הערבות ההדדית בפרשת "מטות" מחייב אותנו להיות קשובים לגישה של משה, המתנערת ממתן העדפה לצרכים חומרניים, כמו: מקנה, רכוש, ממון על פני הנפש, על פני הצורך של החברה.
גדולתו של משה כמנהיג, שהוא כופף ראייה מעוותת, שעלתה מבקשת בני גד ובני ראובן ויצר תמרור דרך בחייה של החברה שתקום בארץ ישראל, זו תהיה חברה שאדניה יהיו רק אדנים של ערבות הדדית, שלצערנו, חסרה באלו הימים. הלהבה שהצית משה סילמן ברחובות תל אביב (מוצ"ש, 14.7.12) זו להבה, שחייבת להזכיר לנו את מה ששכחנו כחברה.
בתחילת דרכו נצטווה משה לפדות אותנו ממצרים הפיזית, לאורך כל חייו נאבק משה להוציא את החברה הישראלית "ממצרים התודעתית". מעבדות לחומר אל עולם ערכי - ועיקרון הערבות ההדדית הוא אחד מנכסי צאן הברזל של העולם הערכי, שאבד לנו כחברה, וחבל.
|
| תאריך:
|
21/07/2012
|
|
|
עודכן:
|
21/07/2012
|
|
איתן קלינסקי
|
|
פרשת מטות - קריאה לערבות הדדית
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
הלהבה שהצית סילמן
|
21/07/12 16:46
|
|
|
|
2
|
|
ישראל ערבים
|
21/07/12 16:55
|
|
|
|
3
|
|
10מליון לאלי יונס
|
21/07/12 20:44
|
|
|
|
4
|
|
כהן איריס
|
21/07/12 21:45
|
|
|
|
|
|
qwertyu
|
22/07/12 09:15
|
|
|
|
|
|
איריס כהן
|
22/07/12 10:09
|
|
|
|
5
|
|
יואל ק
|
22/07/12 10:21
|
|
|
|
|
|
ליואל ק.
|
22/07/12 22:06
|
|
|
|
|
|
איריס כהן
|
22/07/12 22:59
|
|
|
|
|
|
יואל ק
|
23/07/12 22:40
|
|
|
|
|
|
ליואל ק.
|
24/07/12 10:11
|
|
|
|
|
|
יואל ק
|
24/07/12 22:47
|
|
כל יום ביומו אנו לומדים דבר חדש על העולם, על הסביבה שלנו, ועל עצמנו, תמיד נגלה משהו שלא ידענו קודם לכן.
|
|
|
|
|
דרכם של "האחים המוסלמים" לשלטון במצרים אינה סוגה בשושנים, והנהגתם מודעת היטב לקשיים הצפויים להם. הרוב שזכו בו דחוק ומפוקפק. כמחצית בעלי זכות ההצבעה החרימו את הבחירות, היות שלא רצו הן בנציג "האחים המוסלמים" והן באחמד שפיק, שלגבי דידם הוא אחד מסמלי משטרו של מובארק. זאת ועוד, "האחים המוסלמים" זכו רק בקצת יותר ממחצית של קולות המצביעים, משמע, ששלטונם נשען רק על כרבע מקולותיהם של כלל המצרים.
|
|
|
|
|
זלמן ארן, היה אחד האישים הבולטים והמשפיעים בהנהגת מפא"י (מפלגת העבודה) בשנות ה-60' וה-70' של המאה הקודמת, ובין היתר כיהן במשך 11 שנים כשר החינוך. באחד הימים התקשר אליו ראש עיריית חדרה, דוד ברמן, ובישר לו: מגיע לי מזל טוב, זוכיתי במשפט. תשובתו של ארן: אני כבר 40 שנה בארץ, ולא זוכיתי אפילו פעם אחת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא רבים מאזרחי ישראל פינו לעצמם את שעות לפני הצהרים והצהרים בשבת האחרונה, שהייתה חמה במיוחד, כדי לשכוח קצת את חדשות השבוע שנטחנו עד דק ולצפות בשידור הישיר של המצעד החגיגי של יום העצמאות של צרפת. השידור התחיל בשעות הבוקר, בצילומי אוויר של פריז הנערכת לקראת חגה. מלמעלה נראתה העיר כתכשיט ענקי שהארמונות והמונומנטים המוכרים משובצים בו כפנינים אפורות ולבנות. לאורך השדרה, שני ק"מ אורכה, נראו גושי הצועדים עומדים איש על מקומו, ערוכים ומוכנים לנשיא צרפת, שיבוא מארמון אליזה ויעבור על פניהם כשהוא עומד בקומנדקר צבאי בדרכו לבימת הכבוד בכיכר קונקורד. הבימה התחילה להתמלא בשרי ממשלה ובנושאי משרות בכירות - בדיוק חצי מחברי הממשלה הם נשים ושניים משריה הם יהודים - כשהמצלמות מתרכזות בבת זוגו של הנשיא פרנסואה הולנד ובכל גדולי האומה הנושקים אותה על שתי לחייה בכוונה גדולה ובדבקות יתרה. בדיוק בשעה היעודה, 10:00 שעון פריז, יצא הנשיא מארמון אליזה ועלה אל מכונית השרד שלו, סיטרואן מבריקה, ובלוויית אופנועי-משטרה מלפניו ומאחוריו יצא אל שער הניצחון. שם עלה אל הקומנדקר, וכשהרמטכ"ל ניצב לצידו, עבר על פני היחידות כאשר כל יחידה מרכינה לפניו את דגלה, שלא פעם נישא בקרבות מלפני מאה או מאתיים שנה. במהלך הדרך הצטרפו אליו כמאתיים פרשים של המשמר הרפובליקני, והם, ולא האופנוענים, הביאו אותו אל בימת הכבוד.
|
|
|
|
|
