שיעור בכלכלה פיננסית תקציבית

המצב מזכיר את סיפור הילדים הנודע "סבתא בישלה דייסה". נתנו לחינוך, לרווחה, לרופאים, לעובדים הסוציאליים, הגדילו את תקציב הביטחון ושכחו שאחד המושגים המרכזיים בכלכלה הוא: "אין ארוחות חינם". כלומר, כדי לממן מספר דברים צריך להביא כסף ממקום כלשהו, אחרת נוצר גירעון תקציבי.

זה מה שקרה לממשלת ישראל, שעכשיו צריכה לסתום גירעון תקציבי בסך 28 מיליארד שקל. במקום לאמץ כמקשה אחת את דוח טרכטנברג שבו מפורט לפרטי פרטים מה הם מקורות המימון לתוכניות השונות, החליטו אנשי האוצר להשית מיסים על אזרחי ישראל (בדגש על המעמדות הנמוכים).

עיקרי תוכנית הקיצוצים

ביום שני הקרוב תידרש הממשלה לאשר תוכנית קיצוצים עשירה הכוללת:

1) העלת המע"מ באחוז אחד (מ-16% כיום ל-17%).

האוצר חושב שהיות שאנו נמצאים בתקופה של האטה ושל ירידה בצריכה, על בעלי העסקים יהיה לספוג את ההעלאה ולא להעלות מחירים.

עלות הסעיף: 4.2 מיליארד שקל בשנה.

2) הטלת מס עשירים בגובה 2%.

מס זה, המכונה גם "מס יסף", יוטל על כל מי שמשתכר יותר מ-80,000 שקל. מטרת המס היא להראות כביכול שגם המעמדות הגבוהים משתתפים בהליך זה.

עלות הסעיף: 200 מיליון שקל.

הסעיף הבא יושם כבר בלילה שבין רביעי לחמישי, אז הועלה המס על חפיסת סיגריות אשר תתייקר ב-2 שקלים, ועל משקאות אלכוהוליים בשיעור של עשרות אחוזים.

אם ניקח בחשבון את העובדה שמשרדי הממשלה יעלו את מחירי מוצרי ושירותי היסוד כגון: לחם, דלק, קמח, מוצרי חלב, חינוך, רווחה, בריאות ועוד - אין ספק שהדבר יקשה מאוד על מעמד הביניים והשכבות החלשות.

חשוב לציין שלקראת שנת התקציב הבאה עשויה להיבחן שוב העלאת המע"מ ב-2% והעלאת מס-ההכנסה בשיעורים של בין אחוז לשניים. כאשר אין תוכנית לטווח ארוך והכל נעשה ב'שליפות' וללא חשיבה מקיפה, אנחנו כורים את הבור התקציבי במו ידינו ורגלינו.