באחד הימים הסתבר לתושבי העיר חלם כי העיר מלאה בתושבים ורחובותיה צפופים. על כן כינסו את מועצת העיר שהחליטה להקים רובע מגורים חדש, אלא שהר גדול שניצב בקצה העיר מנע את ביצוע ההחלטה. לפיכך נתכנסו שוב והחליטו כי יש להזיז את ההר ממקומו. יצאו כל תושבי חלם מבתיהם וניגשו יחדיו להזיז את ההר כי גדול היה. במשך מחצית היום דחפו בידיהם את ההר עד שהחלו בגדיהם להידבק לעורם בשל המאמץ הרב. על כן פשטו את מעיליהם מעל גופם. בינתיים עברו מאחוריהם כמה גנבים זריזים, נטלו את מעיליהם ונמלטו מהמקום.
כשהגיעה שעת ערב, התעייפו התושבים וביקשו לנוח ולאכול. משהביטו לאחור ראו כי המעילים שהושארו שם אינם נראים עוד באופק. על כן צהלו ושמחו שהצליחו להזיז את ההר מרחק רב ביום אחד. אולם ביום שלמחרת התכנסה מועצת העיר ושוב החליטה מפאת ריבוי התושבים ומקום להכילם אין – לתור ולמצוא חבל ארץ בו תוקם "מדינת חלם"; חיפשו והתייעצו ביניהם ובסוף נפל הפור: בחלום שחזה ראש העיירה הצטווה לנדוד אלי ארץ ישראל ('פלשתינה' בימים ההם) ושם לייסד את מדינת חלם. חודשיים ימים ישבו על המדוכה כדי לחבר המנון למדינה החדשה – המנון שינציח את העבר, החזון והעתיד. סוף מעשה שהמנון ראוי נכתב והריהו לפניכם:
הרצל נשען על המעקה מה זה בשאנטי,
איך שראיתי אותו נהיה לי אנטי.
לא מתבייש להסתלבט כאילו כלום בארץ הכל עולה באש
מה הוא סתום ?!
הסתכלתי לו בעיניים מקרוב טוב טוב
איזה קטע - האישונים מורחבים והלבן של העין מה זה אדום,
"פסט" לחשתי "נראה לי הוא מסטול"
דיבורו וסגננו סוג של היתול
אך הנה מה טוב ומה נעים,
הרצל הלך והעת למדינאים.
אַחֲרָאִים, אֲלוּנְקָאִים, אַלְחוּטָאִים, אַלְכִימָאִים, אָמוֹדָאִים,
הם ועוד אחרים למדינת חלם כף מוחאים.
חלם, חלם ארצנו לעד,
הנך מכורתנו – הלב רעד.
עתיד מזהיר לנו עוד נכון,
כי מי צריך הביטחון כאשר לנו הניצחון!
הנה כי כן ופיסת ארץ נמצאה, אף המנון חובר ואנשי חלם כולם בדיצה וגילה יצאו לחגוג עד-לא-ידע......
בחלם במדינת היהודים הציעו דבר נפלא, כלכלה חופשית, תביא לצמיחה וחופש לכל הממלכה. חלף עשור חלפו עשוריים, ואזרחי חלם התחילו להרגיש לא בנוח. אכן הייתה צמיחה מופלאה אבל לקבוצה נבחרת ואילו הם התחילו להרגיש כמו עבדים חופשיים, אפילו להתבטל לא יכלו, כי מי יכול היה להתקיים מדמי בטלה. ושוב מנהיגי העם אמרו איזה מצב נפלא שיא באי בטלה. והעם עצוב היה כי במקום לראות את ילדיו, היה צריך לעבוד קשה יותר ובעצם להיות עבד לכלכה החופשית. וכך לאט, לאט מתוך החלמאים החלו מחאות שאמרו די, והיתר בתולדות חלם 2011-2014.
יום העצמאות קרב ורב. בתור ליד הבשר ניצבים כבר משעה 7 בבוקר גברים, הנחשבים בטעות למבינים גדולים בסטיקים. אישה כי תגיע בימים אלה תופיע די לבדה ודי תתייאש מהעמידה בתור עם כל ריחות הזיעה של הגברברים הצעירים.
מאיזו שהיא סיבה, להערכתי זה מזימה של מנהלות הבית, מוטלת עלינו להיות אחראים למנגל ולקראת יום העצמאות אנו נהיים המומחים לבשרים לסטיקים - מה שלא נכון ביתר עונות השנה. היא מבינה שהתורים לבשר ארוכים - אז צריך למצוא פריר אחר שיהיה מוכן לבצע משימה שהיא לא כך נעימה, והוא כפיצוי נהפך למומחה. אולי הסיבה היא שהגברת פשוט מעדיפה משהו אחר לעשות במנגל. היא לא חושבת שזה הנאה לנפנף עם קרטון כשאתה סופג ריח דמוי סיגריות של בר על כל בגדיך. יש לכן הודעה חשובה - גם אנחנו לא נהנים. אני מנסה להעביר את המשימה לילדי הקטנים - אך גם הם לא קונים את זה לאורך זמן. הגברת אחראית על הסלטים והאירוח ואנחנו סובלים. אגב אל אף שהיא האחראית על הסלט דווקא ביום זה היא זו שזוללת בכל פה סטיקים ואני מנסה שוב לרזות עם סלט.
הכי ישראלי מוזר בעיני זה אלו שיוצאים לטבע בפינת רחובות ארלוזורוב דרך חיפה - פיסת הדשא הקטנה באמצע תל אביב הוא טבע בשבילם. מה שבטוח - שזה "לשחק" על בטוח - ביחוד אם תקראו מה שקרה לנו פעם - בנסיעה אל חיק הטבע לפני כמה שנים.
פעם קיבלתי מהחברה סט מהודר של מנגל אדום איטלקי. לקח לנו 10 שנים עד שפתחנו אותו. בינתיים גם קצת העלה חלודה. אחד הניסיונות בהפעלתו היה בנסיעה ביום העצמאות לחיק הטבע. ומה יותר יפה וחכם מללכת לגן השלושה - גם דשא וגם מים - לא?. אבל לא רק אנחנו חשבנו כך. שלוש שעות נסענו לגן השלושה, כדי לחכות שעה בתור, ולשרוף את מזגן הרכב מרוב הפעלה, ולבסוף להיכנס למעשנה גדולה וצפופה של בני אדם וילדים צועקים. גם הילד הצליח לסיום לאבד נעל אחת שקופה בתוך המים. נסו למצוא אותה בתוך המים העכורים של הסחנה... מאז אנו מעדיפים פחות לראות טבע ביום העצמאות ויותר בית...
כיצד פתרו את הבעיה במדינת חלם?
עתה אפנה לסיפור על כיצד פותרים בעיה על-ידי יצירת בעיה חדשה...או עשרה כושנים בהפוך....מגפה הייתה במדינת חלם, מתו קטנים וגדולים. הייתה העיר שרויה בצער גדול. נאספו החלמאים לאסיפה לטכס עצה, מה יעשו שתחדל המגפה? נשאו ונתנו והחליטו שיקומו בני הארץ יום יום לפנות בוקר ויקדימו לבית הכנסת לאמירת תהילים. אך החלמאים היו ישנוניים מופלגים, והיו שוכבים במטותיהם עד שעה מאוחרת ולא הקדימו לבית הכנסת ולא קראו תהילים והמגפה לא חדלה. התאספו החלמאים שוב לאסיפה רבה, כדי לטכס עצה מה יעשו שתחדל המגיפה. נשאו ונתנו והחליטו שהחלמאים מחויבים להקדים לאמירת תהילים לפנות בוקר. אלא מאי? החלמאים ישנוניים מופלגים הם? על כן צריך לשכור שמש שילך על כל בתי חלם ויעורר את הישנים עם עלות השחר. וכך עשו.
שכרו שמש שהלך ברחובות חלם ועבר על כל בתי החלמאים ועורר אותם לאמירת תהילים לפנות בוקר. אך השמש בא אל הרב ואל הגבאים והתחיל מתאונן בבכי שקר לו בלילה והוא ירא שמא תאחזהו צינה וימות. התאספו החלמאים שוב לאסיפה לטכס עצה, מה יעשו שתחדל המגיפה. נשאו ונתנו והחליטו שחוק ולא יעבור הוא, שיקומו החלמאים לפנות בוקר ויקדימו לאמירת תהילים. אלא מאי, ישנוניים הם? על כן צריך לשכור שמש שיעורר את הישנים. ואם תמצי לומר: השמש מתאונן בבכי, שהוא ירא שמא תאחזהו צינה וימות? הוי אומר שצריך לקנות בשבילו פרווה. ילבש השמש את הפרווה ויחם לו ולא ימות. וכך עשו. שמחו החלמאים, חשבו שבאה הרווחה.
אך הגבאי הזקן בא אל בית הכנסת בשעת קריאת התורה ועיכב את הקריאה: טענה ותביעה יש לו! עד היום היה הוא האחד שלבש פרווה בעיר חלם וידעו כל בני העיר שהוא הגבאי הזקן. עכשיו שלבש גם השמש פרווה, מי ידע להבדיל בין השמש ובין הגבאי? נאספו החלמאים לאסיפה לטכס עצה, מה לעשות שידעו להבדיל בין השמש ובין הגבאי? נשאו ונתנו והחליטו: ודאי שהחלמאים מחויבים להקדים לקריאת תהילים לפנות בוקר. אלא מאי - החלמאים ישנוניים מופלגים הם? על כן צריך לשכור שמש שיעורר את הישנים. ואם תמצי לומר: קר לו? הוי אומר שילבש פרווה ויחם לו.
אך מה לעשות שלא תהיינה טענות מצד הגבאי הזקן? הרי ברור הדבר, שהשמש ילבש את פרוותו כשהיא הפוכה, העור למטה והשער למעלה. וראו החלמאים את הפרווה השעירה ואת הפרווה החלקה וידעו להבדיל בין השמש ובין הגבאי הזקן. עשו כן; אלא שממחרת בא השמש לפני הרב והגבאים והתחיל מתאונן ביללה חדשה: מכיוון שהוא נושא את הפרווה הפוכה - השער למעלה והעור למטה, על כן חשבו הכלבים שהוא זאב וַיתנפלו עליו ויישכו אותו. הייתה הארץ נבוכה שוב.
נאספו החלמאים לאסיפה רבה, לטכס עצה: מה יעשו שלא יישכו הכלבים את השמש? נשאו ונתנו והחליטו שאין לבטל את אמירת התהילים בכל אופן. אלא מאי - החלמאים ישנוניים מופלגים הם. על כן צריך לשכור שמש שיהיה מעורר את הישנים, ואם קר לשמש ילבש לו פרווה ולא תאחז אותו צינה. ואת הפרווה ילבש הפוכה, עורה למטה ושערה למעלה, כדי שידעו החלמאים להבדיל בינו ובין הגבאי הזקן, שגם הוא מלובש פרווה. ואם תמצי לומר: הכלבים חושבים על השמש שהוא זאב והם נושכים אותו, על כן ירכיבו את השמש על סוס וידעו הכלבים שלא זאב הוא ולא יישכו אותו עוד. וכך עשו. נשאלה שאלה מאת החלמאים: בשל מה לפנות בוקר הולך הסוס לשאת את השמש על גבו, אלא ביום ובלילה איפה יהיה?
הגבאי, הסוס ו'עושה שלום במרומיו'
נאספו החלמאים לאסיפה חדשה, נשאו ונתנו, שקלו והחליטו שיעמוד הסוס בעזרת הנשים של בית הכנסת. עשו כן. באו הנשים לבית הכנסת, ראו שסוס עומד בעזרת הנשים, התחילו צועקות שהן יראות להתפלל כשהסוס עמן, שמא יתחיל בועט אותן בשעת התפילה. הייתה העיר חלם בכל צרה. נאספו החלמאים לאסיפה והחליטו להעמיד את הסוס בעזרת הגברים, שהם אינם יראים שמא יתחיל הסוס בועט בהם בשעת התפילה. עשו כן. אלא כשבאו הגברים להתפלל, היה כל אחד דוחף את הסוס ממקומו ולא היה לו מקום לעמוד. חזרה שוב השאלה הישנה: איפה יעמוד הסוס? נאספו לאסיפה שוב, נשאו ונתנו, שקל והחליטו שיעמוד הסוס לפני העמוד. נשאלה שאלה שוב: איפה יעמוד החזן? השיבו שיעבור החזן לפני התיבה כשהוא יושב רכוב על הסוס. נשאלה שאלה חדשה: אם יעמוד הסוס לפני העמוד, והחזן יהא מתפלל כשהוא יושב רכוב על הסוס, כיצד יפסע לאחור בפסוק: 'עושה שלום במרומיו'? אז נאספו לאסיפה כל בעלי הבתים ונשאו ונתנו, דרשו וחקרו עד שהחליטו: ודאי שצריך להקדים לקריאת תהילים לפנות בוקר כדי שתיעצר המגיפה. אלא מאי - ישנוניים הם? ישכרו אפוא שמש שיעורר את הישנים.
ואם תמצי לומר: השמש ירא שמא תאחזהו צינה וימות? הרי אפשר שילבש פרווה ויחם לו. ואם יתאונן הגבאי הישן שלא יבדילו עוד בין השמש ובין הגבאי, ששניהם כאחד מלובשים פרוות? הוי אומר שילבש השמש את הפרווה הפוכה, העור למטה והשער למעלה. אלא מאי? הכלבים יחשבו אותו לזאב וישככוהו? ירכב אפוא על הסוס. והסוס איפה יעמוד ביום ובלילה שהשמש אינו זקוק לו? הוי אומר בבית הכנסת לפני העמוד והחזן ישב עליו. ובקריאת הפסוק 'עושה שלום במרומיו' ימשוך הגבאי את הסוס בזנבו כדי שיפסע לאחור...
כן עשו. ומאז ועד הנה נשאר הדבר לחוק בחלם: כשרואים גבאי מושך סוס בזנבו, הרי ברור שהגיעו כבר ל'עושה שלום במרומיו'.
אמנם כי כן ותלאותיהם של אנשי חלם לא פסקו ועתה גזירה חדשה מבית נפלה עליהם – משטרת הבילוש של חלם חשפה רשת ריגול פנימית 'עוינת' ששמה לעצמה מטרה לתעתע באנשי חלם ובכך לנסות ולהביא לחורבנה של הממלכה. אולם והשם בעזרנו, למושל המדינה רבי
בנימין נתניהו, איש ישר דרך והליכותיו נעימות ולא פתלתלות, נפלה צרה צרורה; רבינו החכם בתורה הרב
אביגדור ליברמן מתבזה ברבים על שום תפקידו כשר החוץ בו בעת שברצונו להחכים ולהעמיק ברזי הנסתר – כך שבבוא העת יוכל לרשת את תפקיד מושל חלם. מה עושים? הרי רבי נתניהו לא יכזיב אזרח ומיניסטר שכול דרכיו ישרות ולא דבק בו רבב מעולם; הכיצד ישיב פניו ריקם? ישב, חשב וטיכס עצה יחד עם רעייתו ששמעה נודע כיועצת-על בכל נושא ובסודות הנפש בעיקר, הוחלט וסוכם שרבי נתניהו יסלול לרבי ליברמן את הדרך להיות הדיקטטור הגדול!
מה רבה הייתה השמחה וכול מקורבי חצר המושל ואִצְטַגְנִינֵיו ששו והודו לאל אשר העניק חוכמה ויושרה למנהיג רבי נתניהו וכמובן לרעייתו.
בתוך זמן קצר הועברו מספר חוקים שמטרתם לחזק את הימין ולמעשה לאפשר דיקטטורה בישראל ומי המתאים ביותר לממשה כמובן רבי ליברמן ואז במקום להיות אזרחים ליברליים נהייה אזרחים 'ליברמנים'. אז מה היה לנו: התערבות גסה בעיתונות וברשות הראשונה במינויים פוליטיים וכולל בעלי עניין ימניים שמחזיקים בערוץ 10 ובעיתונות המחולקת חינם - כדי להשפיע על ההמונים. איסור על הזרמת כספים מחול למפלגות שמאל - שדוגל כמובן בחופש עיתונות מגבלות על בג"ץ שמנטרלות חלק מהותי מאפשרות פעילותיו מינוי שופטים באישור הכנסת - בפועל ביטול הפרדת רשויות של הרשת המחוקקת מהרשת השופטת. חוק לשון הרע המעלה פיצויים שלמעשה סותם פיות לאזרחים וגם לעיתונאים ועוד כמה חוקים שעוד לא אושרו אבל בדרך...
ובכך אסיים את הפרק הראשון בברכה: "ובא לחלם גואל....."
