עדיין צריך להחליט פורסם לאחרונה כי קבוצה של מהגרי עבודה מאפריקה נמצאת זה ימים אחדים בתוך שטח ישראל בין קו הגבול עם מצרים לבין הגדר החדשה שנבנתה ממזרח לגבול. הם נמצאים שם ואינם עוזבים.
מסתבר כי הגדר החדשה אינה פותרת דבר, ובמיוחד - אינה פוטרת אותנו מהצורך להחליט אם אנו מעדיפים מדינה יהודית או שאנו רוצים להקים במזרח-התיכון מדינת מסתננים רבתי.
מסתבר שבמקום לומר באופן ברור ובלי גמגומים כי אנו רוצים להקים כאן מדינה יהודית העדפנו להקים גדר בהנחה שהיא תשדר במקומנו את מה שאנו מהססים לומר. ואולם, גם לפני הקמתה של הגדר החדשה נתפסו בכל שבוע מאות מהגרי עבודה ע"י חיילי צה"ל שהיוו בעצם גדר אנושית. במקום למנוע את כניסתם של המהגרים, לציידם במזון ובאוהלים ולהחזירם לשטח מצרים החלטנו להחליף את הגדר האנושית והיעילה של חיילי צה"ל בגדר אחרת. מדוע?
במקום לעשות את הדבר המיידי והמובן מאליו - ולהורות לחיילי צה"ל לחסום מיידית את הגבול ולהחזיר למצרים כל מסתנן שייתפס - משקיעה ממשלת ישראל את מיטב כספנו בגדרלומניה בלתי נלאית. במקום להחזיר למצרים את המסתננים הנתפסים מדי לילה ע"י הגדר החיה שכבר קיימת, בדמותם של חיילי צה"ל, נמשכת הדרת תושבי שכונת התקוה משכונתם. הסכנה הדמוגרפית מתעצמת אל מול גלי המסתננים אך קברניטי המדינה מתבוננים בקטסטרופה בזחיחות הדעת ואינם מעזים להפר את חוות הדעת המשפטיות האומללות המוגשות להם - גם כשהמדינה היהודית קורסת ונהרסת אל מול עיניהם!
במקום להתייצב בפני עצמנו ולומר באופן מפורש וגלוי כי אנו רוצים מדינה יהודית העדפנו להשלות עצמנו ולחשוב כי הגדר החדשה תחסוך מאתנו את הצורך לומר זאת. חשבנו שהגדר תדבר במקומנו. מיליארדי שקלים בוזבזו ולאחריהם נמצאים אנו באותה צומת החלטה - האם אנו רוצים מדינה יהודית או מדינת כל-מסתנניה ?
טענת סרק
באחד מסופי השבוע שבו נורו עשרות טילים אל שדרות ואל הנגב המערבי התנהלו, בשאר חלקי הארץ, חיים שגרתיים ורגילים. אם תושבי חיפה היו מהגרים לצרפת בנימוק כי בישראל מתחוללת מלחמה והם פליטי מלחמה המבקשים מקלט, הייתה צרפת מגרשת אותם בטענה שההפגזות הן בשדרות ולא בחיפה. אפילו אם תושבי שדרות עצמם היו מהגרים לצרפת - היו הצרפתים דוחים אותם וטוענים כי הם יכולים לעבור למקום אחר בישראל שבו אין הפגזות טילים, כמו חיפה, למשל. המהגרים הרבים המגיעים אלינו מאריתריאה טוענים שבארצם מתחוללת מלחמה, וזה נכון שבפינה אחת של אריתריאה מתחוללים קרבות. אבל יש לדעת שאריתריאה היא מדינה ענקית ורוב תושביה חיים בשלווה. לפיכך אין לקבל טענת סרק זו.
גם אצלנו מסוכן
הטענה הבסיסית של התומכים בכניסתם של המוני המסתננים מאריתריאה לתוך מדינת ישראל היא כי הם בורחים מאזור מסוכן הנמצא במצב של מלחמה. והנה, לאחרונה נורו שני טילים מסיני לעבר העיר אילת ששליש מתושביה הם מהגרי עבודה. ולא רק זאת - אלא שבאופן שגרתי מופגז הנגב המערבי, משדרות ועד באר שבע, בטילים מסוגים שונים. המסתננים מאריתריאה אינם מודעים כנראה לכך שהם באים למדינה המאוימת בחמישים אלף טילים המכסים את כל שטחה.
ברור לחלוטין שמדינת ישראל היא אזור מסוכן הרבה יותר מאשר אריתריאה שבה המלחמה מתמקדת באזור מסוים בלבד. ועוד לא מנינו את הסכנה האירנית ואת איומיו של חמינאי "למחוק את ישראל מהמפה".
היה ראוי כי מדינת ישראל תעשה ככל יכולתה להגן על חייהם ועל שלמות גופם של המהגרים ולצורך מטרה זו היא תמנע את כניסתם למדינה המאויימת והמסוכנת ביותר בעולם. לפי כל כללי ההגיון, היה מקום לצפות כי גם הארגונים המסייעים למהגרים אלה - בטענה כי אלה בורחים מאזור מלחמה - יעתרו לבג"ץ ויתבעו מהמדינה כי תמנע את כניסתם של אנשים אלה לאזור כה מסוכן השרוי גם הוא במלחמה.
ללמוד מהטורקים
במשך שנים ארוכות נהגה מדינת ישראל לקלוט את מהגרי העבודה מאפריקה ולאפשר להם להגיע לאילת, באר-שבע ולדרום תל אביב. התוצאות הן קשות ביותר: המסתננים מהווים כיום כשליש מאוכלוסיית אילת ובתל אביב כבר נכבשו חלק משכונות הדרום בידי מסתננים אלה.
והנה עתה, נוהרים פליטי מלחמה מסוריה אל הגבול הטורקי. ואולם, הטורקים אינם מאפשרים להם לנוע כרצונם ברחבי טורקיה ולהגיע לאיסטנבול, לאיזמיר או לאנקרה. הם מחזיקים את הפליטים במחנות אוהלים בסמוך לגבולם עם סוריה.
הטורקים אינם מאפשרים לפליטים להשתקע בערים טורקיות ולהיות עליהם למעמסה כלכלית, חברתית ודמוגרפית.
נשאלת השאלה - מדוע מה שהבינו הטורקים ישר מההתחלה לא השכילה מדינת ישראל ומשפטניה להבין לאחר שנים ארוכות?
אובדן שליטה מוחלט
במלאת שלש שנים לממשלתו הציג ראש הממשלה, מר
בנימין נתניהו, את הישגי ממשלתו שעיקרם הם בתחום הכלכלי. אולם, לא שמענו ממנו אפילו מלה אחת על אובדן השליטה המוחלט ועל הכשלון החרוץ בתחום הדמוגרפי וההתיישבותי. את כשלונותיה בתחומים אלה מסתירה הממשלה באמצעות מסכת של ויתורים וכניעה לגורמים העויינים השונים, ותוך שימוש ציני בשיטה הבדוקה של הסתרת מידע מהציבור.
היה מקובל מדי חודש לפרסם את מספרם של המסתננים מאפריקה לישראל אולם בחודשים האחרונים אין מתפרסמים נתונים אלה! המשמעות היא שמעלימים מהציבור מידע חיוני וחושבים שבכך "פותרים" את הבעיה! בינתיים נמצאים בישראל כמאה אלף מהגרי עבודה מאפריקה המהווים איום דמוגרפי חמור על קיומה של ישראל כמדינה יהודית. משרדי הממשלה סבורים, כנראה, שאם הציבור אינו שומע ואינו יודע אז גם אין מי שיתבע לעצור את התופעה החמורה הזאת. אולם, גם אם הממשלה מנסה להרדים את הציבור ולהסתיר את הבעיה מן הפן הלאומי שלה, הרי עדיין ישנם אנשים רבים שנפגעים מכך מן הבחינה האישית. תושבי השכונות שפירא והתקווה בתל אביב הם אלה הניזוקים באופן ישיר ומיידי מאוזלת ידה של הממשלה. הם אינם צריכים את הסטטיסטיקה הממשלתית כדי לחוות את מימדי התופעה שממנה הם סובלים מדי יום.
הבנייה הערבית הבלתי-חוקית בנגב ובגליל ממשיכה במלא תנופתה באין פוצה פה ומצפצף. מדובר ביצירת רצף טריטוריאלי בן עשרות קילומטרים שיהודי אינו יכול לרכוש בו חלקת אדמה ולבנות שם את ביתו, ואפילו יהיה זה מסוכן בעבורו לעבור שם. אולם, על זה לא מדבר ראש הממשלה בחידון התנ"ך לנוער יהודי. על זה לא נשמע דבר מפיו של נשיא המדינה. איפה המשטרה? איפה פרקליטות המדינה? איפה שלטון החוק? האם אין החוק חל גם על האזרחים הערבים במדינה? כדי לפתור את הבעיה ממשיכים ל"הכשיר" ולהעביר לריבונות הבדואים בנגב מאות אלפי דונם וכך "פותרים" את הבעיה!.
