|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
התמיכה הנרפית של האירופים בעיצומים על אירן היא הביטוי המוחשי האקטואלי לתסמונת הפייסנות המוכרת, המלווה את אירופה מאז מלחמת העולם השנייה
|
|
מוחמד מראח. אינדיקצי לתשלום על הפייסנות [צילום: מן הטלויזיה]
|
|
|
|
|
נוויל צ'מברליין, ראש הממשלה הבריטי הידוע לשמצה מתקופת טרום מלחמת העולם השנייה, לא היה מעלה על דעתו שמדיניות הפייסנות הכושלת שלו תזכה לתחייה מחודשת אחרי המלחמה. אף שצ'מברליין עצמו לא זכה ששמו יטוהר, מהותה של מדיניותו נמצאת ביסוד המדיניות הנוהגת במערב אירופה; ולא מעכשיו, אלא כבר כמה עשורים. דוגמה אחת בולטת היא התנהגותה של גרמניה לאחר רצח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972, פעולת טרור מבית המדרש הפלשתיני. גילויים חדשים של גנזך המדינה בישראל חשפו את גודל הכישלון הגרמני בלחימה נגד הטרוריסטים בפעולת החילוץ. אבל המגזין הגרמני 'דר שפיגל' חשף לאחרונה שכמה חודשים לאחר הרציחות יצרה ממשלת גרמניה קשר עם ארגון הטרור 'ספטמבר השחור' כדי לחתום איתו על הסכם. לאחר חטיפה מפוברקת של מטוס גרמני שוחררו שלושת המחבלים הפלשתינים שנתפסו במינכן והוחזקו במעצר. מאוחר יותר לא עשו הגרמנים כל מאמץ להביא את המחבלים לדין. ההסכם הזה הגן על גרמניה מפני פעילות טרור פלשתינית בשנים הבאות. באופן סמלי, מדיניות הפייסנות הגרמנית אחרי מינכן 1972 הייתה היפוך - בממדים קטנים יותר כמובן - של מינכן 1938. אז נמכרה צ'כוסלובקיה הדמוקרטית להיטלר על-ידי הבריטים והצרפתים. הפעם נכנעה גרמניה בעצמה לפושעים. אבל מדיניות הפייסנות הגרמנית איננה תופעה מבודדת. ההיסטוריונית והסופרת הבריטית 'בת-יאור' (גיזל ליטמן) כותבת שבשנות ה-70 של המאה הקודמת היו אלה צרפת, אנגליה, איטליה ואוסטריה שחתמו הסכמים בלתי רשמיים עם אש"ף כדי לגונן על מדינותיהן מפני טרור. לפני ארבע שנים כתב נשיא איטליה לשעבר פרנצ'סקו קוסיגה שהתקיים הסכם בין ממשלת איטליה לבין החזית העממית ואש"ף בנוסח "אל תפגע בי ולא אפגע בך". באופן אירוני משהו, ראש הממשלה הנוצרי-דמוקרטי אלדו מורו, שאישר את ההסכם הזה, נרצח מאוחר יותר בידי טרוריסטים מתוצרת בית. ממשלה אחת הלכה רחוק יותר מסתם פייסנות והזדהתה עם הרוצחים. זו הייתה ממשלת יוון, ששר המשפטים שלה רוטיס פעל ב-1988 בניגוד לפסיקת בית משפט ושחרר את המחבל הפלשתיני עבדל אוסמה אל-זומר. את המחבל תכננו להסגיר לאיטליה ולהעמידו שם למשפט. הוא הואשם ברצח ילד יהודי ובפציעת 34 אנשים בחזית בית הכנסת ברומא. רוטיס הסוציאליסט כינה את אל-זומר "לוחם התנגדות" ואִפשר לו לצאת לחופשי ללוב. הדוגמה האחרונה היא סירובה של אירופה להגדיר את חיזבאללה ארגון טרור. דומה לזה חוסר רצונן של ממשלות אירופה להביא את נשיא אירן אחמדינג'אד ואת האייתוללה חמינאי לדין בבית הדין הבינלאומי ולהאשימם לפי אמנת האו"ם למניעת רצח עם. התמיכה הנרפית של האירופים בעיצומים היא הביטוי המוחשי האקטואלי לפייסנות. |
|
כל התופעות האלה תואמות את הגדרתם של מרטין גילברט וריצ'רד גוט ביחס לדפוסי הפעולה שלפני מלחמת העולם בספרם 'הפייסנים': "המהות הייתה: פייסנותם אומנותם, והיא התבססה על חולשה, חוסר החלטיות, זגזוג וחוסר ביטחון".
בתוך גרמניה עצמה יש היבטים נוספים למדיניות פנים פייסנית. רק לאחרונה סירבה האוניברסיטה המקומית ברוסטוק לארח הרצאה פרו-ישראלית בחסות האגודה לידידות גרמניה-ישראל. זאת בגלל הפחד מאלימות של מתנגדי ההרצאה. האוניברסיטה פעלה אחרי שהתייעצה עם שירותי המודיעין. האירוע נערך במקום אחר ללא בעיות.
האירוע ברוסטוק מלמד כיצד אויביה של ישראל משיגים את מטרותיהם באמצעות איום באלימות מבלי שיזדקקו להוציאו לפועל. התנהגות זו רק מעודדת אלימות נוספת, כמו ההתקפות שהיו לאחרונה על יהודים בברלין. היא מעודדת קיצונים לצעוק בראש חוצות "מוות ליהודים", הרי הסיכון שייעצרו קטן ביותר. כל אלה הם סימנים לכך שקבוצות תוקפניות בקהילה המוסלמית בגרמניה ובעלי בריתן הצליחו להשליט פחד על הרשויות בגרמניה. יש שיטה אחת להילחם בתופעה והיא "להאשים ולבייש". כך יש לנהוג כלפי השלטונות אחרי כל תקרית.
השיטה הזאת פעלה בדיסבורג בשנת 2009 כאשר המשטרה נחלצה להוריד שני דגלי ישראל. משתתפי הפגנה אנטי-ישראלית מטעם הארגון הטורקי הקיצוני 'מילי גורוס' החלו לזרוק חפצים על שני הדגלים שנתלו משתי דירות, והמשטרה חשבה שצריך להתחשב באלימות הזאת ולהפסיק את ההתגרות הנוראה של שני דגלי הכחול-לבן. התנהגות שערורייתית זו של המשטרה זכתה לביקורת קשה והמשטרה נאלצה להתנצל.
אך אנו חיים בתקופה שונה מימיו של צ'מברליין. האתגר העיקרי הוא ההתמודדות עם התוקפנות וההפחדה רבת הפנים שמקורה בעולם המוסלמי. כפי שקורה לעתים קרובות, מה שעובר על היהודים הוא סימן בולט למה שקורה באירופה בכלל. רצח היהודים בטולוז בידי מוחמד מראח וההתקפות על יהודים מזוהים בגרמניה ובאוסטריה הם אינדיקציה לגבי מי שמשלם מעבר לכל פרופורציה על הפייסנות כלפי מוסלמים אלימים.
יריביו הדמוקרטים של היטלר שילמו מחיר כבד על ניסיונם לפייסו, אך היהודים שילמו הרבה יותר. כך קורה גם היום ליהודים ולישראל. בסופו של חשבון, גם הדמוקרטיות המערביות ייאלצו לשלם מחיר כבד על פייסנותן כלפי הטוטליטרים המוסלמים והטרוריסטים שלהם.
|
|
| תאריך:
|
19/09/2012
|
|
|
עודכן:
|
19/09/2012
|
|
מנפרד גרסטנפלד
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בגרמניה,
|
19/09/12 11:54
|
|
|
|
2
|
|
אינם פייסנות כלל
|
20/09/12 21:39
|
|
בשנות השישים והשבעים, אנשים שמאסו בהתנהלות הממסד כלפיהם ניצלו את הנשק הצבאי שהיה ברשותם ופגעו בעצמם, מתוך כוונה למחות נגד העוולות נגדם...פעמים צלחו מעשיהם והם נעלמו מהעולם ולעתים נשארו בחיים והמשיכו לטעום ממרורי החיים...היום הרוצים למחות על עוולות הממסד נגדם, מצטיידים בבקבוק ליטר מלא חומר דליק , שופכים על עצמם והופכים להיות אבוקות חיות לתפארת עם ישראל...מי ששפר מזלו נפטר מהחיים האלה...ומי שלא, ממשיך לסבול עד ערוב ימיו (ואני מכיר, לפחות, שלושה שלא שפר מזלם והצילו אותם משריפה מליאה...).
|
|
|
|
|
במסגרת "מסעות הצלב הכלכליים" של עיתונים כלכליים כדה-מרקר או נספחים כלכליים במעריב ידיעות אחרונות ועיתונים אחרים, הם מפרסם מאמרים המנסים לעסוק ב"צדק חברתי". תרומה אינטנסיבית מאוד לכך תרמה "המחאה" החברתית בקיץ 2011, אבל לא היא המציאה של הנושא. משום מה שוכחים העיתונים והכותבים בהם, ש"צדק חברתי" איננו בדיוק מה שביקשה לראות בו "המחאה" החברתית. הוא מושג מורכב, לא אינטואיטיבי ובניגוד למשתמע ממאמרים שונים איננו מובן מאליו.
|
|
|
|
|
תתעודד חגי עמיר. גם על תגובתך בדף הפייסבוק הרשמי של עצרת לזכרו של ראש הממשלה שאחיך, יגאל, רצח אותו ואתה סייעת לו בתכנון והוצאה אל הפועל של המבצע הכה מוצלח שלכם, לא תינזק. חבריך כה רבים עד כדי שהם מכסים את הארץ מדן ועד אילת. טוב שאתה, חגי עמיר, יקיר חורשי המזימות והקונספירציות, שטופי מוח ופנאטים שלא היו מביישים את משמרות המהפכה באירן וכותבי נאומיהם של נסראללה וחבריו, מודה בפה מלא ש"אם מעשיו של רבין נחשבים להבעת דעה, אז גם הרצח הוא הבעת דעה".
|
|
|
|
|
מועצת העיתונות שוב מתעלה על עצמה, היא מתכוונת לשנות את תקנון המועצה, ולאסור בשל ניגוד עניינים, על עיתונאים, לכתוב נאומים לפוליטיקאים.
|
|
|
|
|
יכול להיות שהמשפט "עניין של תחושות" מפיו של נתניהו בראיון ראש השנה שנתן לעיתון "ישראל היום", יישאר בין האמירות הכי זכורות שיצאו מפיו של ראש הממשלה במהלך כהונתו השנייה. מיד נחזור למילים אלה ולהקשרן בראיון הנ"ל. אבל השאלה הראשונה שנרצה לשאול את ראש הממשלה וגם את עצמנו, היא למה ראש הממשלה לא פונה בשיחה אל העם בטלוויזיה (ערוץ 1 - בשביל מה הוא קיים בעצם?) בערב ראש השנה? זה עניין אנושי, שייך לעולם הרגש של עם שחי חיים קשים ומאוימים בתחומים שונים. למה ראש הממשלה נותן ראיון רק לעיתון מסוים אחד שלא כולם קוראים אותו, ולא לכל עם ישראל כולו לקראת ראש השנה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דן מרגלית
היה מזג אוויר נעים, ותנועה די דלילה אך שוטפת, ושתי חיילות שביקשו הסבר בקרבת נחל עוז, ומה לא היה? צה"ל - יוק  כי תמה המלחמה מול רוב רצועת עזה
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
אמנת החמאס מצטטת את מוחמד: "לא תגיע עת הגאולה עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, עד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ויאמרו האבנים והעצים: הוי מוסלמי! הוי ע...
|
|
|
|
|
איתמר לוין
ע"פ 264/65, יוסף שיוביץ ויוסף ראש נגד היועץ המשפטי לממשלה. השופטים שמעון אגרנט, יואל זוסמן ואלפרד ויתקון. 29 באוקטובר 1965
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
