סיפור על החזן יעקב אביטן: בבית הכנסת הקטן, אך גדל במהירות, שבו אני בדרך כלל משתתפת בתפילות שבת והימים נוראים, יהודים ממוצא ספרדי ואשכנזי מתפללים יחד באחדות.
עם זאת, בכל שנה, בתקופת החגים של ראש השנה ויום כיפור,על-פי בקשת החברים הספרדיים שמטרתה להמשיך במסורתם של שימור מנהגיהם העתיקים, העשירים והייחודיים, הרב אפשר לקהילה להתפצל לשתי קבוצות של מתפללים, ספרדים ואשכנזים.
השנה, לתקופת החגים שבין ראש השנה וסוכות, החברים הספרדיים "ייבאו" חזן מישראל, ששמו יעקב אביטן. אני לא שמעתי את יעקב מתפלל היות שהשתתפתי בתפילות בסקציה האשכנזית. עם זאת, נאמר לי שהחמצתי פינוק חזני אמיתי.
ביום האחרון של סוכות, כשהקהל ישב בסוכה לארוחה המסורתית, ישבתי ליד יעקב אביטן ובני משפחתו. היות שלא הכרתי את יעקב, פתחנו בשיחת הכרה. יעקב סיפר לי קצת על קורות חייו , אירועים שמקבילים לחיי כל כך הרבה אחרים השייכים לשבט היהודי. מה שרתק אותי בסיפור שאתם עומדים לקרוא פה הוא מעגל החיים שהיהודים לעתים כה קרובות עוברים.
"אני יהודי דור ראשון מקזבלנקה, מרוקו", יעקב פתח בסיפורו. "הורי הגיעו לקזבלנקה מהרי האטלס". רק לפני כמה שנים יעקב בקר בכפר שאותו השאירו הוריו מאחור בדרכם ל-"עיר הגדולה". בכפר סיפרו לו שאבות אבותיו עזבו את ארץ ישראל לאחר שהרומאים החריבו את בית המקדש השני. הם היו כוהנים ששירתו בבית המקדש, אך במשך מאות שנים המשפחה איבדה זכות הכוהנות שלה.
בשנות ה-1950-60 המאוחרות הייתה הגירה יהודיה מסיבית לישראל ממדינות צפון אפריקה; הוריו הגיעו לישראל בשנת 1963 בהיותו בן שמונה.
יעקב שירת בצה"ל ונלחם במלחמת יום כיפורים בשנת 1973. בשנת 1981, בעת שעבד כמאבטח באילת, הוא פגש את אשתו לעתיד ברברה, אמריקנית בחופשה בישראל. הוא נסע אחריה לארצות הברית והם התחתנו בשנת 1982.
בתחילה הוא עשה קריירה בקייטרינג ובשלב מאוחר יותר כחשמלאי. יעקב היה יהודי חילוני שמגיל צעיר, הייתה לו אהבה וכשרון לשירה. לפני שבע עשר שנה, הוא החל במסע איטי מחילוניות לחיים דתיים ועם זה השתנה התחביב שלו משירת מוזיקה חילונית לשירת מזמורי מוסיקת חזנות. הוא היה אחד מאנשים הבודדים שהקימו את מניין בר יוחאי הספרדי, בסאניווייל, בעמק הסיליקון שבצפון קליפורניה. יעקב חי וגידל את משפחתו באזור המפרץ, במשך כ-25 שנים, עד שהחליט לחזור לישראל. זו הייתה העליה השניה שלו למולדת היהודית.
יעקב, אשתו ברברה ושלושת בניהם, כל אחד לחוד, חזרו ליהדות דתית, אך החלטתם לעבור לגור בישראל הייתה תהליך מתמשך. שניים מבניו של יעקב עברו לישראל כדי ללמוד בישיבה. אחד הבנים מכהן כיום כרב ועובד עם סטודנטים יהודים באוניברסיטת
ויסקונסין, במדיסון; הבן השני לומד בישיבה עטרת ישראל, בירושלים, ובנו השלישי של יעקב, מתגורר בלוס אנג'לס, הוא חבר הקהילה המוזכרת כאן ועובד במחלקת הפינאנסים של קרן השקעות מקומית.
למה רציתה לנסוע לחיות בישראל, שאלתי את יעקב. "האמת היא שרציתי לעשות את הצעד לפני שנים אך אשתי פשוט חששה מצעד זה; לאחר הכל היא לא דיברה עברית וההבדלים במנטליות הפחידו אותה."
עם ההתגברות על הפחדים באוגוסט 2007 משפחת אביטן עלתה לישראל.
איך התאקלמת, שאלתי את יעקב את השאלת הרגילה. "ביורוקרטיה היא משוכה קשה לחצות בישראל. מה שצריך היה לקחת זמן קצר להשיג לקח לנצח. לדוגמה, רישיון החשמלאי שלי לקח חמש שנים להנפיק! זה פגע ביכולתי להתפרנס ולעיתים קרובות חשבתי לארוז ולחזור לארה"ב. היו לנו גם בעיות עם קבלת משכנתה כדי לקנות דירה."
"אבל", הוא אמר, "האהבה לישראל עולה כסף; אהבת ישראל נקנית בייסורים", והאביטנים בטוח קבלו את חלקם בסבל זה. יעקב מאמין שכדי לחיות בישראל יש לקבל את הסבל באהבה. כיום הוא מתגורר בהר חומה, שכונה משגשגת בירושלים שלאחר שנת 1967 ושם הוא משמש כחזן קבוע.
ואז נכנסנו למהות העניין שהוא החיים בישראל כפי שנראה למישהו שנעדר מהמדינה במשך 27 שנים. "החיים בישראל נותנים לך תחושת ביטחון", אמר יעקב. "ליהודי אין מקום טוב יותר מאשר ישראל."
אז איך אתה מתכנן ומתכונן לעשות עלייה בשנת 2012? שאלתי?
"אתה צריך להיות מסודר מבחינה כלכלית כדי לעשות את המעבר חלק ככל האפשר, כדי להסתגל, להתאים וליהנות מסגנון החיים ורמת החיים שישראל מציעה", הוא אמר. "אתה צריך שתהיה לך אסטרטגיה איך לשרוד, כלומר, שיהיה לך מקצוע שיאפשר לך להתפרנס בכבוד.
ההיבט המר, קשה להסתגל לחיים בישראל, בגלל שיוקר המחיה הוא גבוה מאוד וזה די קשה כדי לשרוד; ההיבט המתוק, יש הרגשה נהדרת בישראל; זו האדמה, הצבא, החגים, המסורת שלנו, התרבות, האוכל והמוזיקה שלנו ויש לנו את ירושלים שלנו, הנדל"ן הקדוש ביותר עליי אדמות."
"בהצהרת סיכום" יעקב אמר, "כל יהודי המתגורר מחוץ לישראל חייב לקחת בחשבון שלו או לה חייב להיות בית, וזה יכול להיות רק בישראל. במשך 2000 שנים חיכו לשוב למולדת העתיקה שלנו וב-64 שנים בנינו אותה מחדש, והקמנו מדינה דמוקרטית מפוארת של חברה מאוחדת לאומית אך לצערי מפוצלת מבחינה רוחנית. אני רואה את זה באופן ברור כי הייתי חבר בשני צדדי הספקטרום - החילוני והדתי - של החברה היהודית. הפתרון יבוא כאשר החילוניות תיפגוש את הדת בכבוד ולהפך. ואז תהיה אחדות וזה ימשוך יותר יהודים, חילונים ודתיים כאחד, שיקימו את ביתם האולטימטיבי בישראל."
יהדות שווה תורה
השיחה שלי עם יעקב גרמה לי להתמקד על מחשבות שאותן נשאתי זמן רב. היהודים תמיד נרדפו. מראשיתה, ישראל תמיד הייתה תחת מצור, אבל הבעיות הפנימיות, הקרע בין היהודים החילונים והדתיים הן עדיין מטריד וגלויים מאד.
אז בואו ניישר את ההדורים. למרות שישראל מצהירה את עצמה כמדינה חילונית, דמוקרטית ויהודית, ישראל אינה יכולה להתקיים כמדינה לא יהודית. תפיסה כזו היא אוקסימורוני כשלעצמה. ישראל אמורה להיות אך ורק מדינה יהודית. היהודים נוצרו סביב תורתם.
הפילוסוף זרתוסטרא, הפילוסוף הסטואי אריסטו מכיוס, הפילוסוף היווני פלטו, הפוליטיקאי והפילוסוף הסיני קונפוציוס, המלך ארתור ואבירי השולחן העגול שלו, מנהיג תנועת הלאומניות ההודית מהטמה גנדי, מגילת המהפכה הצרפתית, הצהרת העצמאות או חוקת ארה"ב, קומוניזם, למנות מספר, מעולם לא היו, ולעולם לא יהיו עמוד התווך שעליהם המדינה היהודית והעם היהודי יכולים להשען.
יהדות שווה תורה. חלק מחברי השבט יעשו זאת דרך חיים, ואחרים ילכו בעקבותם בהשתתפות פחותה; אבל בהחלט אי-אפשר להיות יהודי ובו בזמן להתנהג כמו דתות אחרות, אם זה הנצרות, האיסלאם או כל דת אחרת או כל שיטת חיים פילוסופית שהיא.
בדיוק כמו המערכת האוניברסלית של יוון, רומא, גרמניה, רוסיה שהגיעה לסיומה, היום האיחוד האירופי וארה"ב הם גם על אותה דרך של סוף משחק זו. למרבה הצער בישראל "האויב מבפנים" תמיד היה בברית עם זרים ואידיאולוגיות זרות רשומות חלקית כדרך ואמצעים לפגוע בישראל. אלה הם היהודים ללא יהדות, בוגדים, יש המכנים את עצמם חילונים, סוטים, אחד כרבים.
במהלך מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, התל אביבים החילונים שתו קפה הפוך ואכלו סטייקים בביסטרו שלהם בזמן שעמיתיהם האזרחים נלחמו בחיזבאללה. הם התנהגו כאורחים בארצם. למען הישרדות העם היהודי, אחדות זאת שעליה דיבר יעקב בתקווה גדולה חייבת להיות מושגת.
ישנה אמרה, "כאשר המשיח יגיע ...", לעומת זאת, אנחנו לא צריכים לחכות עד אז כדי להתאחד. לאחר הכל אנחנו אומה אחת, עם אחד!.
