העם שמח וצוהל, ו
הדמוקרטורים חוגגים. שוב ניתנת לנו הזכות הגדולה להעניק את המפתח לכספת הדבש של המדינה לחבורת עסקנים עלובה.
הבובה ביבי בוחרי הליכוד הנאמנים נקראו לקלפיות לבחור בשטייניץ כיד ימינו של ביבי. למה יד ימינו? כי ביבי מפעיל אותו בכף ידו בתיאטרון הבובות שלו המכונה ממשלה. האם יש אדם רציני אחד במדינה המאמין שביבי הוא לא שר האוצר בפועל, או ששטייניץ יכול להחליט משהו על דעת עצמו? לא, אז מה זה משנה מי תהיה הבובה?
הבובה-ביבי מספרת לנו שהיא חסכה לנו 400 מיליארד ש"ח. מה שהיא שכחה לספר לנו זה את השי הצנוע שהיא מחלקת מדי שנה לעשירים היקרים שלנו. חצי טריליון ש"ח על-פי החלוקה הבאה: 200 מיליארד הון שחור ("תרבות אכיפה סלחנית"), 100 מיליארד הטבות מס (דמי חסות, פרוטקשן כדי שלא יברחו), 100 מיליארד שחיתות ("אין עניין לציבור", העדר מתעניין בדברים חשובים יותר), 100 מיליארד קריסת משק העבודה (דרוש מובטל נואש לעבודה מאומצת מעלות החמה עד צאת הנשמה תמורת שכר רעב), 100 מיליארד יוקר המחיה (מישהו אמר מחאה?)...
היה מנוע? מישהו במקרה זוכר מהי מחאה? בליכוד ובממשלה, כמו בכפר שמריהו ובארסוף לא ממש זוכרים, בוודאי לא מבינים על מה בדיוק מדובר. המצב מעולם לא היה כה נפלא. כך גם עדרי ענק של ביביפילים, שחלקם עדיין לא פוטרו ואחרים מוכנים לרעוב ללחם ובלבד שהמנהיג הנערץ שלהם יוכל להמשיך לרוץ קדימה לתהום.
עדר עדר תרדוף במצרים מורסי עושה לכולם שיעור בדמוקרטיה איסלאמית מקורית, אצלנו קצת יותר טוב, אך מהותית הרעיון זהה: יש עדר ויש גדולי אומה. העדר יכול לבחור רק בגדולי האומה כי זה מה שהוא יודע לעשות. באבחת פתק אחד קטן באפשרותו להעיף את כל גדולי האומה ללשכת עבודה (שיעשו סוף-סוף משהו מועיל למדינה) ולהכניס מנהיג אותנטי מטעמו שיעשה סדר. אך העדר כבול להרגלי הבחירה הישנים שלו שבעצם מקבעים את תרבות הרקב והשחיתות השלטונית.
בגלל זה אמרתי שאנחנו כמו קופים בגן חיות. השומר השליך לנו את המפתח על הרצפה ללא חשש, כי הוא מכיר אותנו היטב ולכן הוא שאנן ויודע שלעולם לא נרים אותו, נכניס למנעול ונצא לחופשי (שנאמר: "יודע צדיק נפש בהמתו"). חג דמוקרטיה שמח.
