מדינת ישראל היא כידוע מדינה קטנה, הן בממדיה הפיזיים והן מבחינת מספר תושביה, ולכן יש מאין הרגשה שכולם מכירים את כולם (וזו גם האמת). די להסתובב יום אחד בנתב"ג והנה אתה פוגש תמיד מישהו שאתה מכיר מהשכונה, מהעבודה, מהצבא וכדומה. מה הסיכוי שאיש מטקסס למשל יפגוש את שכנו בשדה התעופה?
ובתוך כל הקלחת והמיץ בהם אנו כולנו שקועים מתקיימת מערכת בחירות והאזרח הפשוט נחשף, רואה, מאזין וקורא טונות של כתבות בעד ונגד כל דבר שזז. בין אם זה רעיון-אידיאלוגיה, אמירה, מועמד/ת וכולי וכולי. ההרגשה הכללית היא שרוב המצטרפים החדשים (גם ישנים, כציפי לבני ו
עמרם מצנע ו
אלעזר שטרן למשל) בנויים ומתנהגים ברוח "
האח הגדול", כלומר תוכניות הריאליטי, בו בזמן שהם ממש מנותקים מה"ריאליתי" קרי המציאות.
ה"סלבריטאיות" החדשה מוצאת חן בעיני רבים, לא בהכרח העשייה. לא פעם תוהה האזרח שבאמת מכיר חלק ניכר מהאנשים, למה בכלל הולכים פלוני ו/או אלמונית לפעילות פוליטית כשנראה בעליל שהוא/היא אינו/אינה מתאים/ה? וגם אם פעם היה אותו מועמד מעורב בפוליטיקה ונעלם לזמן מה, מדוע הוא שוב צץ במערכת הבחירות החדשה, כלום אין לו עיסוק אחר?
באופן אישי, בעיניי הדבר הברור ביותר היא עובדה אחת, שאנשים מסוימים, כגון גנרלים שעזבו צבא ושלא הצליחו בשוק הפרטי, מצטרפים לפוליטיקה רק בגלל שאין להם מה לעשות בחייהם, הרי פנסיה הם מקבלים ובאין עיסוק ועניין בחיים המוצא היחידי עבורם הינו הפוליטיקה. גם אם ישנם כאלה שכבר עשו הכל וגם הצליחו בתחום הפרטי, עדיין הם מצטרפים בגלל חוסר מעשה ועניין בחיים הפשוטים והרגילים. ומעורבות פוליטית היא הפתרון!
פוליטיקה בשבילי... לגביי, פוליטיקה היא מקצוע בין היתר, פוליטיקה היא אידיאולוגיה, פוליטיקה היא אהבה, פוליטיקה היא עסק מורכב ביותר ופוליטיקה נועדה לאנשים בדרך כלל משכמם ומעלה, כלומר מנהיגים!
נכון שהיא בנויה בין היתר גם על עסקנים - מרצון, אלה שעובדים בשטח, אלה שמביאים בסופו של דבר וברוב המקרים את הפוליטיקאים הטובים ביותר להיבחר, אבל הסוג החדש של אלה המועמדים הרצים בימים אלו לפוליטיקה עכשיו יותר מתמיד, בין אם הם גנרלים לשעבר, עיתונאים, אנשי עסקים או עסקנים למיניהם, גורמים לי, אישית לפחות, למעין הרגשה חמוצה כזאת שהעניין שלהם בפוליטיקה לא בא בגלל שהפוליטיקה בוערת בעצמותיהם (ובעליל בלי שום כישורים פוליטיים פרט לקשרים) אלא בגלל שזו לשכת התעסוקה החדשה!
