הנכד של אולמרט

רדו לרגע מחגיגות ימי עצמאות וזכרון למיניהם בהם מונף דגל ישראל וברקע מושמעת התקווה שביחד גורמים לדמעותינו לטפטף להן מתוך לבבות חמים - פיקחו עיניים, היישירו מבט לממסד הישראלי החובק רשויות כביכול אוטונומיות – והתחילו להחוויר מפחד.

פרקליטות המדינה מערערת (יום ד', 7.11.12) על זיכויו של אהוד אולמרט בפרשת ראשונטורס ובפרשת טלנסקי ועל קולת עונשו בפרשת מרכז ההשקעות. כמו-כן מערערת המדינה על כך שבית המשפט המחוזי בירושלים קבע שמעשי המירמה של שולה זקן בפרשת ראשונטורס לא נעשו בנסיבות מחמירות. על הערעור שהוגש לבית המשפט העליון חתומה צמרת הפרקליטות בראשותו של משה לדור.

באחרונה נזדמן לי לפגוש את "אחד שיודע". כן, כן, את אותו יודע כול אלמותי. הנסיבות לא חשובות, די אם נציין שזו הייתה פגישה בנסיבות חברתיות. באותו מפגש היה מיודענו נסער וטרוד. תמיד הוא טרוד. הוא הרי נמצא בכל עת בכל זירה ולא פחות חשוב, הוא מצוי בכל עניין. תמיד בתזזית, תמיד בעין הסערה.

החידוש היחידי בתוכנית התחקיר של אילנה דיין הוא "הפרט המוכמן" שניתן במעטפה מרה"מ אהוד אולמרט רק לעיניו של הנשיא ג'ורג' בוש. הניחוש הפשוט שלי אומר שמדובר בהישג מודיעיני שהשיג המוסד ואשר לנוכח האותנטיות והחד-משמעיות שלו נשיא ארה"ב הסיר התנגדותו לתקיפת הכור הסורי בדיר אזו'ר. לוחם חשאי היה מנחש שמדובר בהוכחה שתוצרי הפלוטוניום מהכור ישמשו לתקיפת ארה"ב או לסחיטתה. כך הנשיא בוש מרגע שלמד את "הפרט המוכמן" היה מעדיף שאחרים יעשו עבורו את המלאכה עבורו, והוא יהיה הצדיק שמלאכתו נעשית בידי אחרים. שאגות השמחה שבקעו בגלוי מהבית הלבן לאחר התקיפה מחזקות את התזה הזו.

הניסיון למנוע מאולמרט לרוץ בבחירות הקרובות, בניגוד לחוק המאפשר לו לעשות כן, פוגעת בזכות כל אדם להעמיד עצמו לבחירה. זכות שבלעדיה לא ניתן לקיים את המצווה הגדולה של "אחרי רבים להטות". הרוב קובע מי ינהיג אותו בקדנציה הבאה.