מערכת בחירות איננה תקופה שבה עוסקים באמירות אמת. יועצי תקשורת, קופירייטרים ממולחים ומלאי כישרון, וכמובן פוליטיקאים, יודעים לדקלם סיסמאות אשר בינן לבין המציאות המרחק עצום. בעצם מערכת הבחירות והקמפיינים נועדו לטמטם את הציבור, לכוון נמוך ככל האפשר, לבטן במיוחד, ולדרבן אותו לצאת להצביע. מחקרים רבים הוכיחו שבין האמירות במערכת הבחירות לבין מה שעשו אותם פוליטיקאים בממשלות השונות קיימים פערים עצומים. כל אזרח ישראלי ותיק מכיר היטב את ההבטחות שלפני הבחירות וחווה על בשרו את ההפך לאחר שנבחריו מתיישבים על כיסא הממשלה.
שמעתי אתמול את
שלום קיטל, היועץ האסטרטגי של יחימוביץ', מתראיין באחד מערוצי הרדיו. לשאלה מדוע יחימוביץ' אינה עוסקת בנושאים שאינם כלכליים-חברתיים, ענה קיטל בכנות מלאה: זו האג'נדה של יחימוביץ' והיא מאמינה שהנושא הכלכלי-חברתי יכול להכריע בחירות. זו הסיבה להימנעות יחימוביץ' לעסוק בנושאים המדיניים והביטחוניים. מדברי קיטל משתמע שבמפלגת העבודה ישנם המקווים להחליף את נתניהו בראשות הממשלה, כולל יחימוביץ' עצמה אשר הצהירה מפורשות על כך בפתיחת הקמפיין שלה. לנוכח תפישה הזו. מתעוררות מספר תהיות.
יחימוביץ' יודעת היטב שללא שינוי מהותי בכל בסדר העדיפויות במדינה, אין כל סיכוי להגיע לשינוי שהיא מייחלת לו בתחום הכלכלי-חברתי. "העוגה" הכלכלית נתונה. לא ניתן להגדילה לממדים של "מטה סופגנייה" אלא בכמה תנאים: ראשית, קיצוץ עמוק בתקציב הביטחון. אין בכוונתי ליטול חלק בוויכוח זה אך כל מי שמבין, ולו מעט מאוד בכלכלה, יודע שללא קיצוץ של מיליארדים רבים בביטחון, אין כל אפשרות להפנות משאבים לרווחה, בריאות, חינוך וכד'. מאז קום המדינה ועד היום, תקציב הביטחון היה, והווה, וגם יהיה המרכיב העיקרי של תקציב במדינה. יחימוביץ' נמנעת מלומר זאת מפורשות, ושיקוליה עמה. הדברת על שינוי במיסוי, מלחמה בטייקונים וכד', כל אלה הם אמירות בעלמא. לא מכך תצמח הגאולה. את זאת יודעים היטב כל הכלכלנים. יחימוביץ' מעדיפה להיאלם דום ולא לפצוח פה על ה"פרה הקדושה" הזו כי זה לא אלקטוראלי לומר את האמת.
נתח התקציב השני העצום הוא תקציב ההתנחלויות, החל מבניה, אבטחה, וכד'. אין כל אפשרות לממש את סוציאל-דמוקרטיה שיחימוביץ' חפצה בה ללא הקטנה משמעותית של התקציבים המפונים להתנחלויות. ראש מפלגת העבודה אינה עוסקת בכך כי גם כאן היא מזהה מוקשים רבים. אז, אם רוצים להיות הגונים ולהצביע על מקור תקציבי למימוש הסוציאל דמוקרטיה, חייבים לומר שללא קיצוץ עמוק מאוד בתקציבים המופנים להתנחלויות, אין שום אפשרות לשנות את הכלכלה. אינני נוטל חלק בוויכוח זה אך ההגינות מחייבת את מי שרוצה להיבחר לראשות הממשלה.
המקור התקציבי הנוסף, העולה לכדי מיליארדים רבים, הוא תקציב ההעברות, קרי קצבאות. יחימוביץ' מנסה לעקוף את ה"מוקש" הפוליטי ואינה אומרת, בריש גלי, שללא הפסקת ההעברות למגזר החרדי, ללא עידוד היציאה לעבודה והפרודוקטיביות של אלפי אנשים השייכים למגזר זה, אין שום סיכוי למצוא כסף פנוי להגשמת הסוציאל דמוקרטיה.
את כל אלה יחימוביץ' מחביאה במערכת הבחירות שלה. העובדה שכתוב באיזו שהוא נייר או בחזון הכלכלי של המפלגה, אינה עולה ומורידה. אנשים לא קוראים מצעי מפלגות, ובמידה רבה מאוד, הם צודקים. מי שרואה את עצמה אלטרנטיבה שלשלטון הקיים, איננו יכול להימנע מלשון בנושאים אלה אלא אם כן מישהו חיי בתקווה שאזרחי ישראל יתפתו להאמין שבישראל 2013 שום נושא זולת הנושא הכלכלי איננו חשוב.
מפלגה אשר רואה את עצמה כאלטרנטיבה שלטונית אינה יכולה לעסוק בנושא אחד בלבד. זו הפריווילגיה של מפלגות סקטוריאליות, וככלאה ישנן הרבה. מפלגת העבודה, לפחות בעיני חבריה ותומכיה, אינה רואה את עצמה מפלגה סקטוריאלית. מכאן, שהשתיקה של יחימוביץ' בנושאים האחרים עלולה להתברר כטעות קשה.
יחימוביץ' מתבשמת בסקרים המראים עלייה משמעותית של מפלגת העבודה במספר המנדטים. תהיה זו הפתעה מרעישה, על גבול נס פוליטי, אם יחימוביץ' תהיה ראשת הממשלה הבאה. יתכן מאוד ומספר המנדטים שהיא תקבל יהיה גדול משמעותית ממספר המנדטים שהיו למפלגת העבודה בבחירות האחרונות, ולא יותר מכך.
שלי יחימוביץ' החליטה להמר על יחימוביץ' והאג'נדה שלה, ולהותיר באפלה נושאים אחרים ודמויות אחרות במפלגה. עליה לזכור שבמפלגת העבודה ישנה גיליוטינה מושחזת מאוד לעריפת ראשים. כישלון בבחירות הקרובות וראשה של יחימוביץ' כדין ראשיהם של כל קודמותיה בתפקיד.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
