לקראת ההיערכות לחג הפסח, נפגשתי עם א', אחד מספקי כלי הבית שלי והתגלגלה בינינו שיחה ערה מה משווקים ובאיזו עלות.

הוא סיפר לי שגם הוא משווק מתנות לחגים ומאחר שאני יודע שעיקר עיסוקו הוא ייבוא, אז שאלתי מי מייצר ואורז לו את המתנות שאותן הוא מוכר ללקוחות הסופיים. א' סיפר לי בשיא התמימות (?!) שהוא כמו רבים אחרים, מסתייע בשירותי מפעלים מוגנים. "זרמתי" איתו רק כדי לשמוע שוב את מה שאני כבר יודע ומבין.

רק לצורך הבהרה קצת רקע: בישראל ישנם כ 120 אלף איש עם מוגבלויות המועסקים במפעלים המוגנים הפזורים ברחבי המדינה. למדינה יש ענין בהעסקתם ולכן היא מעבירה למפעל המוגן תגמול יומי עבור כל משתקם שמגיע לשם, אלא שכמו במקרים רבים אחרים, גם כאן המדינה "עושה לעצמה חיים קלים" ואינה בודקת מה התגמול שמשולם לעובד. לעיתים התגמול מסתכם לשקל אחד (!) בשעה.

המפעל המוגן שמעוניין להגדיל את מכסת המשתקמים, וכדי להמשיך להינות מהתגמול היומי על כל "ראש" שהוא מעסיק, מציע עבודות אריזה וליקוט לספקי מתנות במחירי "רצפה".

א' סיפר לי שהמפעל המוגן שאורז לו את המתנות מבקש ממנו 40 אגורות על כל יחידה, אבל לא נעים לו אז הוא משלם 50. שאלתי "וזהו? זה מה שעולה לך? ומה עם הוצאות כמו אחסון, ארנונה, חשמל? איפה זה מועמס בהוצאות שלך?" אז א' השיב, "מה פתאום?! גם בזה מסייע לי המפעל המוגן. את הקונטיינרים של הייבוא אני שולח ישירות אליו, זה חוסך עשרות אלפי שקלים על אחסנה וגם אין עלות מעביד של העסקת עובדים כי הם בעצם אינם שייכים אלי". אז הקשיתי שוב ושאלתי, ואם לקוח לפני שרוכש מתנות רוצה לראות היכן הייצור מתבצע ובאילו סטנדרטים, מה אתה עושה אז? אז א' השיב בנונשלאנטיות: "אני לוקח אותו לביקור באחד המפעלים המוגנים הגדולים ומציג אותו כאילו היה המפעל שלי....וכדי שהלקוח יהיה גם מרוצה שרכש מתנה עם תרומה לקהילה, מדביקים לו גם סטיקר על המוצרים "מוצר זה נארז על-ידי אנשים עם צרכים מיוחדים".

גם אצלך זה ככה, לא? שאל א'. "גם אתה נדב מקבל תמיכה מהמדינה".

נשמתי עמוק, ובפעם המיליון מצאתי את עצמי מסביר שממש לא . ההבדל בין סטודיו אנד ג'וי לבין מפעלים מגונים (וזו אינה שגיאת כתיב) שאנחנו מפעל פרטי שהוקם למטרות רווח, אבל מעסיק אנשים עם צרכים מיוחדים בשכר מלא בתוספת לתנאים סוציאליים, כך שגם אם עובד מקבל משכורת מינימום בעלות מעביד זה יהיה לא פחות מ-30 שקלים לשעה. והמדינה אינה משלמת לי לא מים ולא ארנונה כמו במפעלים המוגנים. ואני אמור להתחרות בספקי מתנות כמותו וזה בהחלט קורה על חשבון הרווחים ולא חסכתי ממנו מה דעתי על ניצול אנשים מוגבלים והתהדרות ב"נוצות" של תרומה לקהילה. ואיך המדינה שותפה לפשע הזה כנגד אנשים שקופים שמישהו שוכח שיש להם פנים.

ואיך כל אחד מאתנו כלקוח נופל בפח הזה ובעל כורחו, מבלי שיידע נותן יד למצב הזה להמשיך להתקיים. כי באנו לברך ויצאנו מקללים. רק כי אנחנו חושבים שהסטיקר הזה באמת מעיד על תרומה לקהילה. גם ל-20% מהישראלים שהם בעלי צרכים מיוחדים יש את הזכות להתקיים בכבוד לא מדמי כיס של כמה שקלים בודדים. מי שמתעשר וגוזר את הקופון על גבם הם אותם מפעלים מוגנים, שמגנים על מי שצורך את השירותים שלהם ולא על המשתקמים שמדי יום מנוצלים.

אחרי כל משפט שלי שמעתי את א. אומר "אה? באמת?" ואני נשבע לכם שלו הייתי מקבל תגמול על כל פעם ששמעתי את הצד השני אומר "הא, באמת?!" על איך פועלים מפעלים מגונים הייתי היום אדם עשיר.

אז אני כבר לא מתעצבן, רק יודע שבין מיליון מטלות אחרות הגיע הזמן שאוריד את הכפפות ושכולנו נרים גם שלטים. כי תרומה לקהילה זה לא מס מצפון בצורת סטיקר. צריך לבדוק היטב מה מסתתר מאחוריו כשבאים לרכוש מתנה עם תרומה לקהילה ולא תמיד רק המחיר קובע.