נתניהו כיהן כראש
ממשלה כמעט שתי קדנציות מלאות, אומנם לא רצופות. הוא איננו באמת פופולרי בקרב הציבור והסיבה שאין לו מתחרים חזקים מספיק נובעת, בין השאר, מכך שהבחישה שלו במערכת הפוליטית הייתה משמעותית מדי מכדי לאפשר למחליפים פוטנציאליים ראויים להתפתח בתוך מערכת זו. למשל, הכרזתו על הבחירות מהיום למחר נועדה להקשות על מפלגות והתארגנויות פוליטיות חדשות לרוץ לכנסת.
לאחר שייבחר בפעם השלישית, אין ספק שנתניהו יהיה ראש ממשלה דמוקרטי יותר ממנהיגים מסוגם של
ולדימיר פוטין והוגו צ'אבז. גם נראה שהוא לא יוכל לפעול בגלוי כנגד מתנגדים פוליטיים כמוהם. ברם, השחיקה בחופש הביטוי ויכולת ההתארגנות הפוליטית צפויות להימשך. הטוב שעדיין קיים בדמוקרטיה הישראלית ימשיך להישחק.
אבן היסוד נתניהו איננו תופס עצמו רק כמשרת את האינטרסים של אזרחי ישראל. הוא משרת גם אינטרסים של אליטת כוח ישנה בארצות הברית – כזו שידעה ממזמן שארצות הברית איננה יכולה לשלוט בעולם כולו ולכן ידעה לחלק אותו בינה ובין ברית המועצות בזמן המלחמה הקרה. אולם החלוקה הזו מיצתה את עצמה מכיוון שההדגשה המוגזמת של ההבדלים בין ארצות הברית היודו-נוצרית לכאורה מול "האיסלאם הרדיקלי" הינה במידה לא מעטה מלאכותית.
מכיוון שתפיסה זו היא אבן יסוד בשני ספריו ובנאומיו המרכזיים בארצות הברית ובאו"ם, אנו למדים שראש ממשלת ישראל דווקא סובר אחרת. אם הוא מעוניין לנסות לכופף את המציאות המדינית עד שזו תתאים לתפיסתו, האם אזרחי ישראל מוכרחים להשתתף במחזה האבסורדי?
חוסר אמון החשדנות, עד כדי חוסר אמון מוחלט בו, חוצים מגזרים (ההתעקשות להמשיך להחזיק בכוח הפוליטי בעזרת הידוק השותפות שלו עם ליברמן על חשבון הדמוקרטיה, התלהמותו העקבית והמסוכנת מול אירן, התגרותו המיותרת בארצות הברית ובאיחוד האירופי, כוחניותו המתנשאת מול הפלשתינים) תפיסות עולם וזרמים פוליטיים. לא כל המתנגדים לו ייחלשו או ינוטרלו. בהיבט זה, נראה שאזרחי ישראל, בהשוואה לאזרחי איטליה, אינם מאמינים שנתניהו מתאים יותר מברלוסקוני בסוף דרכו הפוליטית לכהן כראש מדינה.
מוטת השליטה שלו בכנסת תיחלש. גם אם אפקט העמדת ליברמן לדין לא יוריד את מספר המנדטים של מפלגת נתניהו-ליברמן לפחות משלושים מנדטים, הרשעתו הצפויה תקטין את מחויבותם של חברי הכנסת מישראל ביתנו לליברמן ובוודאי גם לנתניהו. גם מספרם הרב של חברי הכנסת הלעומתיים מהליכוד וריבוי רסיסי המפלגות הצפוי בתוך הקואליציה העתידית יקשו מאוד על אפשרות ניהול שלטוני אפקטיבי מצדו.
פרישה - ועכשיו הסיכוי לשבירה גלויה של כללי המשחק הפרלמנטרי יגדל. כבר לא לגמרי בלתי סביר שתקום ממשלת טכנוקרטיים זמנית כפי שקרה באיטליה וביוון, למרות שישראל איננה כפופה לאיחוד האירופי ולארצות הברית. עוד פחות סביר שתתרחש תפיסת הכוח הפוליטי באמצעות בכירי צה"ל לשעבר בעזרת קצינים בכירים מכהנים, משום שזהו מהלך אלים וגלוי מדי ומשום שהשפעתם הפוליטית רבה מאוד בכל מקרה. אולם לאור דבריהם של ראשי מערכת הביטחון לשעבר, כנראה שגם אפשרות זו כבר איננה תיאורטית בלבד.
המשך כהונתו של נתניהו תחזק את הנטייה הקיימת של אוכלוסיות חזקות וצעירות להגר למדינות המציעות תנאי ואופק חיים סבירים יותר, מה שיחליש את כלכלת ישראל ולכן גם את בטחונה. נכון ואפשרי שיודיע על פרישתו הקרובה עכשיו. ככלל, אופן תפקודה וחסינותה של כל דמוקרטיה רק יגברו אם יוטלו מגבלות על זמן כהונתם של חברי כנסת ושרים.
