ביום שלישי הקרוב מפסגות החרמון ועד אילת, אזרחי ישראל יטילו לתוך הקלפיות את פתקי ההצבעה. פתקים שהם ביטוי לרצונות, למשאלות, לאמונות, לדעות ולמחאות. בחצות נדע אם בארץ ישראל קם העם היהודי לשבטיו או למדינה מתוקנת שבה ממשלה נבחרת תוכל לקדם חזון ודרך למען כלל האזרחים.
מערכת הבחירות הייתה עצובה ומוזרה, לא הייתה כמותה מאז שנות ה-50. עצובה מכיוון שמפלגות השמאל לא הצליחו להוציא אפילו דמות אחת בעלת שיעור קומה שאזרחי ישראל יראו בה מועמדת טובה וראויה להנהיג את המדינה אל מול אתגרי ההווה והעתיד. אין מדובר בסוגיה פרסונלית של
שלי יחימוביץ',
ציפי לבני או
יאיר לפיד, מדובר במשבר אידיאולוגי וערכי חריף שכבר שנים מתעתע בשמאל הישראלי ומשתק אותו.
השמאל הישראלי שהקים את המדינה יש מאין נבלע אל חור שחור של ייאוש ודכדוך. האקטיביזם הציוני התחלף בנטילת אשמת הכיבוש, בהיאחזות בקסם השווא של שלום שקרי בבריחה מבשורת מחירה של החירות. בערוגות היעדר חזון לעולם לא תוכל לצמוח מנהיגות. חבל מאוד. אולי הפעם הבחירות ינערו את השמאל ויכריחו אותו להציב אתגר המשך לציונות במאה ה-21.
מערכת בחירות מוזרה מכיוון שרובה של התקשורת הישראלית, בכתב ובמסך, התגייסה למערכה מול הימין. התגייסות אלימה, חסרת מעצורים, מנוונת, שקרית, מדכאת ומסוכנת לדמוקרטיה. פודל השמירה על הדמוקרטיה הפך לפתע לרוטוויילר אימתני בניסיון להפיל את שלטון הימין. עבריינים הפכו לצדיקים, מורשעים לחסידים, חסרי יכולת לכישרונות על, ימנים שנואים לאלילי נוער, וסקרי מסרונים לאמיתות שמיימיות.
אוהבים, רוצים ומחבקים ביום שלישי אזרחי ישראל יוכיחו בענק - בנחישות, בגאון ובזקיפות קומה כי רובם הגדול אוהבים את ארץ ישראל, רוצים את ירושלים מאוחדת לנצח, מחבקים את חיילי צה"ל, בזים לנבואות השקר של השלום ובעיקר - שבכלל טוב לחיות במדינת ישראל.
אנא לכו להצביע, אם לא למענכם, למען דורות רבים של יהודים שלא הייתה להם מדינה שבה יכלו להיות אדונים לגורלם.
