משטרת הקיטורים ומפלגת הצפים

להצביע! בפקודה!

השורות הבאות נכתבות ערב הבחירות, ויופיעו בגליון השבת שלאחריהן. לפיכך אין טעם לעסוק בניחושי בחירות, וגם לא להביע עמדה או משאלת לב על המארג הקואליציוני אשר יטווה בקרוב. אעפי"כ אעלה הרהור-בחירות עקרוני, הנוקב ויורד עד שרשי הדמוקרטיה. כוונתי לתשדיר 'משטרת הקיטורים' שהמריץ את האזרחים (יש לומר, בחן רב) להצביע ביום פקודה, ולהמרצות דומות בכלי תקשורת שונים.

מכל צד שמענו כי להצביע זו חובה אזרחית, "מאושיות הדמוקרטיה". נתקלתי אפילו בפסק הלכתי שהופץ בבני ברק (ובירושלים?) על איסור "פרישה מדרכי ציבור" בהקשר זה, והנוהג כך "אין לו חלק לעולם הבא". התפרסם גם כי יש מדינות (בודדות, בעולם החפשי, הלא-טוטליטארי) שבהן קיימת חובה חוקית להצביע, ובצידה קנסות למשתמטים. המכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם דף עמדה ובו קריאה לחובת השתתפות רבתי, כי אחוזי הצבעה נמוכים מקנים כח-יתר למפלגות אידיאולוגיות אשר תומכיהן יותר אכפתניקים, ורצים-דחופים להטיל פתקיהם בקלפי.

אגב, יודעי ספר וסקר ציינו כי אחוז ההצבעה הגבוה בערי ישראל נרשם בבני ברק (פסק הלכה! כבר אמרנו) והנמוך ביותר בנצרת (פסק שריעה טרם ניתן).

רציונל שווא

בער אני ולא אבין, או קצרה בינתי מהבין, מה שורש החובה הדמוקרטית להצביע, ומה ההגיון הטמון בהצבעה למי שאינו בר דעה או עמדה במי לבחור? אני מבין כי ראוי למחות ולהפעיל את 'משטרת הקיטורים' נגד העושים נפשות להימנע מהצבעה בשל אי הכרה, למשל, בתוקפה של המדינה (מן הכיוון החרדי או הערבי, להבדיל). אך פרט לאידאולגיית-אנטי כוללנית זו אינני מבין את הנפת השוט כנגד 'הצבעה ברגלים' ע"י היעדרות או משלשלי 'פתק לבן'. ואפרש שיחתי;

בהכללה ניתן לאבחן בין שני סוגי נמנעי-הצבעה; מחד, אדישים לכל ענייני הציבור, ובכללם אלו ש"לא מאמינים לאף אחד", ו"כולם שקרנים" ו"ממילא לאחר הבחירות ישכחו כל מה שאמרו" וכיוצא בטיעונים אלו. ומאידך-גיסא, הכת השניה, הם ה'פוסחים' על הסעיפים ומתקשים לבחור בין שתי מפלגות 'סמוכות' או דומות. ובכללם כאלו שאינם יודעים להחליט מה חשוב בעיניהם יותר, פוליטיקת ימין-שמאל, או אג'נדה חברתית-כלכלית או ענייני דת ומדינה וכד'. אומנם לא הרי ה'אדישים' כהרי ה'פוסחים', אך מנקודת מבטי הדמוקרטית שני קבוצות אלו לגיטימיות.

מנין איפוא הצידוק והסמכות להטריד את אדישותן או פסיחתן בנו-נו-נו דמוקרטי, כביכול. האם מוטלת על האדם הסביר לגבש דעה חד-משמעית אם אין לו כזו? או אם כל/כמה אפשרויות נראות בעיניו שוות או דומות? קשיא!

ואדרבה, האם להצביע בכל מחיר, גם למפלגה שאינני שלם עם מצעה או אינני מאמין בנציגיה, האם זה דמוקרטי? סביר להניח כי מצביע כזה יתן קולו לאו דוקא למי שמשקף את הלכי רוחו והשקפותיו אלא למי שהטריד אותו יותר, או ערך קמפיין מוצלח יותר, או מציג דמות פוטוגנית יותר, או אולי קונה אותו בשַי שוה יותר? ואולי בכלל הטלת הפתק לקלפי תהיה בעקבות הטלת גורל? בעיני הצבעה מאולצת כזו מסלפת את האמת הדמוקרטית של רצון הבוחר יותר מאשר הימנעות.

אכן, אחת זו שמעתי; חשש מפני עליית משקלן של מפלגות אידיאולוגיות שתומכיהן מובהקים ואינם אדישים, על חשבון תמיכה ב'מרכז' סתמי ו'פרווה'. נו, אם זו תמונת המצב של האוכלוסיה - יהי כן! זו הדמוקרטיה האמיתית.

והנה אתגר למחפשי רעיונות חדשים; להקים 'מפלגת צפים', שסימנה 'צף', ולשאוב אליה את קולות כל האדישים, ובצידה 'מפלגת פוסחים', שסימנה 'פסח'. אומנם תיוותר השאלה כיצד נציגיהן יצביעו בכנסת? אכן, אני מודה שעל כך טרם חשבתי. אבל בינתיים לפחות נתממשה החובה הדמוקרטית: כולם מצביעים!

המדרש המפורסם, שצוטט בראש המדור, מתאר התפלגות על ים-סוף לארבע מפלגות; מפלגת המיואשים, התבוסתנים, האקטיביסטים וה...סתם מקטרים. ומי צדק? אף אחת מהן! המשך המדרש הוא: "זאת שאמרה ליפול אל הים נאמר להם 'התיצבו וראו את ישועת ה' '; זו שאמרה נשוב למצרים נאמר להם 'כי אשר ראיתם את מצרים לא תוסיפו לראותם עוד'; זו שאמרה נעשה מלחמה כנגדן נאמר להם 'ה' ילחם לכם'; זו שאמרה נצווח כנגדן נאמר להם 'ואתם תחרישון'". את כולן נשא הרוח, והישועה באה ממרום: "דבר אל בני ישראל ויסעו" (יא,טו). זו האתערותא דלעילא, ומולה הזדקרה האיתערותא דלתתא - קפיצתו הנחשונית של נשיא שבט יהודה. וכל השאר היסטוריה.