שינוי לרעה

מעולם לא האמנתי, שאתגעגע לש"ס. אבל לחרדתי, זה כמעט קרה לי. שלשום, מצאתי את עצמי צופה בחיבה בחה"כ אלי ישי בעת שהופיע בטלוויזיה כמושיע החלכאים והנדכאים. וזה לא בגלל, שאני מאמינה לישי. אני לא. זה בגלל שנוכחותה של מפלגת שינוי בממשלה כל-כך מעיקה עלי, עד שאני מתפתה לראות בש"ס אחות אובדת, ששבה לחיק המשפחה לאחר גלות כפויה בקוטב הצפוני.

ש"ס היתה ועודנה רק מי שהיא: מפלגה דתית לא נאורה במיוחד, שיעודה היחיד הוא לחלוב מהאוצר כמה שיותר כסף לטובת מוסדות החינוך והצדקה של מצביעיה.

שינוי מאידך, היא המאפיוקרטיה המתחסדת במיטבה. מפלגתם של הליברליים התרבותיים -בעיני עצמם- טומי לפיד ואברהם פורז (נו, טוב, ושל עוד 13 ח"כים ושרים זניחים). שינוי היא ההבטחה הכוזבת של הבחירות האחרונות, התנועה היהירה שהתיימרה להציג אופציה שפויה ואינטיליגנטית לסיאוב השלטוני ונחשפה בקלונה ובעליבותה לאחריהן. אני עצמי אמנם לא הצבעתי לשינוי, אבל סברתי אז, שמדובר בעוד כמה פרלינים עבשים ולא מזיקים, ששוכנים בקופסת בונבוניירה מהודרת. מפלגה שלא תעלה ולא תוריד. טעיתי. וכמוני טעו עשרות האלפים שנתנו לשינוי את קולם ולא שיערו מה מסתתר באמת מתחת לאריזה הנוצצת.

מהותה האמיתית של שינוי התגלתה כשכבר היה מאוחר מדי: לאחר שלפיד ופורז התמקמו בכסאות השרים ורמסו ברגל גסה וזחוחה כל ערך שלטוני וחברתי, שנקרה בדרכם.

טומי לפיד, העיתונאי שלוח הלשון מ"פופוליטיקה" הצליח לשכנע ציבור בוחרים גדול ואובד-עצות, שהוא התשובה החילונית הנאורה למסחטת הכספים הש"סית.

מי לא זוכר את תשדיר הבחירות המפורסם, שבו ניפנף הלפיד בגליל נייר הטואלט הכשר. להצהרותיו על כוונתו להפוך את ישראל הלבנטינית, מוכת הרבנים, לבריטניה של המזרח התיכון, נמצאו קונים רבים. קונים שזכרו לו את חסד שנינותו הרהוטה והמושחזת בהופעותיו הטלוויזיוניות ואת מאמריו הליברליים ב"מעריב".

וכמובן שעם בחירתו, דרש לפיד להתמנות למשרת שר המשפטים ואך ורק לתפקיד הזה. דרישה די תמוהה בדיעבד, כי הסתבר שמשרד המשפטים לא מעניין אותו בכלל. תרומתו של לפיד לביסוס המודל הבריטי המתקדם במערכת המשפט שהועברה למרותו, התמצתה בשני מעשים: האחד - מינויין בכוח של עדנה ארבל וקופת השרצים שלה לבית-המשפט העליון, והשני - תליית שלטים עם השורה האלמותית "אם יש צדק, יופע נא מיד" בכל המחלקות. מעבר לכך, לא עשה לפיד במשרד כלום. לא ייעל את העבודה, לא שיפר את תנאי העובדים ולא תיקן את הליקויים הרבים המשוועים לתיקון.

עובדים שנכחו בנאומיו, במחלקה זו או אחרת, התפלצו למראה עיניהם: במקום איש התקשורת הנמרץ וחד-הדעת, עמד לפניהם קשיש יגע ולא ממוקד, שנשא נאומים משמימים בדבר העדר תקציב, כשעיניו המימיות משוטטות כל אותה עת מעל לראשי מאזיניו.

אבל את העשייה הנאורה שלפיד החסיר ממשרד המשפטים הוא השלים במקומות אחרים: קיים פגישה חתרנית עם עדנה ארבל ושלי יחימוביץ' מאחורי גבו של היועמ"ש מזוז, בז בקול רם לעניים, לחלשים ולדתיים, החניף לעשירים ולבעלי השררה, התנער מחוק הנישואים האזרחיים הליברלי, תקף בברוטאליות כל מראיינת-אשה, שהעזה להפנות אליו שאלה ולאחרונה, גם הסתבך בקרב תרנגולים עם השר לשעבר פריצקי, קרב שלמורת רוחו, הסתיים בדעת הקהל דווקא בתבוסתו שלו. ובל נשכח את הזקנה ממחנה הפליטים, שנורא הזכירה לו, הימני האדוק לשעבר, את סבתו האובדת מהשואה. כה עצוב.

גם אברהם פורז לא הועיל לשיפור תדמיתה של שינוי. שר הפנים קפוץ-השפתיים, שתחת הנהגתו קרסו הרשויות המקומיות כאבני דומינו, התגלה כפטפטן לא קטן. מלשונו המתגלגלת החליקו בחודשים האחרונים, לא מעט שדים זעיר-בורגניים נרגנים, שנאת פרענקים, עניים ומובטלים וגם איזה חוסר רגישות בסיסי לזולת.

כך למשל, נשגב מבינתו של פורז להבין, שקיימים אנשים שאין להם מה לאכול בבית. הרי ברור לו, שאם מישהו בישראל רעב, זה בגלל שהוא בדיאטה. גם מצוקתם של אלפי עובדי הרשויות המקומיות שלא קיבלו משכורות חודשים ארוכים לא ממש הדירה שינה מעיניו. לא טוב להם? שיתפטרו. יש מספיק מובטלים שישמחו להחליף אותם ולא לקבל משכורת במקומם.

אולם מי שבמיוחד הבעירה את חמתו של השר הנכבד, היא ויקי כנפו והוא לא החמיץ שום הזדמנות להשתלח בה. הוא לחלוטין לא הבין, על מה ולמה היא מטרידה את המערכת. שתגיד תודה על מה שנותנים לה, הרי לא מגיע לה כלום. לא מזמן הוא הוסיף בטקט אופייני, שאם היה לה כוח לטפס את כל הדרך לירושלים, יש לה מספיק כוח לקרצף אסלות ב-3 שקל לשעה. היא נראית בריאה מאד, העלוקה.

בכלל, פורז התקשה להסתיר את העובדה שויקי קצת מגעילה אותו ולא באשמתו. מה הוא אשם שהיא מזרחית (פורז: "לא סתם מזרחית. מרוקנית") ושאין לה דוקטורט מהסורבון? ואם לא די בזה, אז יש לה גם בן נרקומן וקריירה של בישול בגני ילדים. אנשים מסוגה מכערים לפורז את הנוף והוא מוכן להגיד בשקט, שהיה נחמד אם היא היתה אורזת עוד כמה אמהות חד-הוריות ומפליגה הרחק מכאן. בעצם, הגיע הזמן לרוויזיה אזרחית. אולי הסכם עם ארצות-הברית על חילופי אוכלוסיות. שישלחו את ויקי ושכמותה לאיזה מדבר באריזונה וייבאו במקומם פליטי היי-טק משכילים עם חשבון בדולרים. אנשים שאפשר לדבר איתם ולא רק לזרוק להם בוטנים.

השבוע, נזכרו לפתע שרי שינוי, שקהל הבוחרים שלהם שלח אותם כדי לסגור את הברז לחרדים ולכן, הם יצביעו נגד התקציב גם במחיר של פרידה מהקואליציה. התעקשות תמוהה, אם נזכור שבעבר הם היו מוכנים לוותר על עקרונות חשובים בהרבה, בנימוק ש"חיוני שנישאר בממשלה, כדי להציל אותה מאבדון". אבל נראה שגם אריק שרון הבין, סוף-סוף, שקואליציה עם שינוי לא עושה לו טוב והסכים די בקלות להיפרד מהם. לפיד ופורז קצת נבהלו, כשהבינו עד כמה הרחיקו לכת וגם ניסו לבצע איזה תמרון כושל של "אחורה פנה". אך לפחות כעת נראה, שהם משחררים את הקואליציה והממשלה מנוכחותם. וזה שינוי לטובה. באמת לטובה.