האירוע המהווה חריג ל"פרוטוקול הדיפלומטי" של ביקור הנשיא הוא נסיבות הנאום שאובמה רוצה לשאת בפני קהל צעיר. אובמה בחר לכלול בין שומעיו סטודנטים ישראלים, למעט סטודנטים מאוניברסיטת אריאל שאליהם לא נשלחה הזמנה. בינתיים זו הסוגיה ה"חמה" - הנאום ב-21 בחודש בבנייני האומה בירושלים.
יש לזכור שאובמה נמנע מלבקר כאן במהלך הקדנציה הראשונה שלו. לאחרונה הביע רצון לבקר בישראל למטרה "לא פוליטית" ולכן הודיע כי לא ינאם בכנסת. ארגנו לו כאן ביקור קצר בן 48 שעות, שיתנהל כמבצע צבאי לכל דבר, אפילו שם קוד נבחר לאירוע -
"ברית עמים". אובמה ייפגש עם הנשיא פרס, יניח זרים ביד ושם ובהר הרצל, ייפגש עם נתניהו וינהל שיחות בנוגע לענייני האזור (אירן והפלשתינים).
אפשר להיות מוטרד מהגישה המפלה כלפי אוניברסיטת אריאל, אבל אי-אפשר להתעלם מהאסטרטגיה של אובמה לפנות ישירות לציבור הישראלי. אי-אפשר להכחיש שזו מחווה של נשיא אמריקני כלפינו כציבור. אך קרה מה שקרה. בעקבות זאת, ח"כ מ"הבית היהודי" נענה ליו"ר אגודת הסטודנטים שהפנה את תשומת ליבו להדרה של סטודנטים מאריאל מכלל הציבור שיאזין לאובמה בבנייני האומה, והעביר שאילתה לשגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו, עם בקשת הסבר להדרה זאת.
האסטרטגיה כשלעצמה - הצהרה בדבר כוונה לערוך מסע אל ליבו של הציבור הישראלי - מאוד מחמיאה. אובמה נשא נאום בעל צביון דומה באוניברסיטת קהיר כשנבחר לראשונה לנשיאות ארה"ב. גם שם ישבו בתוך הקהל סטודנטים צעירים והנאום הוכתר כאחד הטובים ביותר שלו. זאת אסטרטגיה מצוינת של מנהיג של מדינה זרה כלפי הציבור שלנו ואין פלא שהביקור של אובמה בשבוע הבא קיבל את הכינוי הרשמי מבצע 'ברית עמים'. יהיה זה חסר טעם לחלוטין להתעלם ממחווה זאת של אובמה.
הפניית כתף קרה לאוניברסיטת אריאל היא צעד צפוי של הממשל האמריקני, המתנגד למדיניות ה"כיבוש" וה"התנחלויות" וחותר לנוסחה שתאפשר להקים מדינה פלשתינית על חשבון השטחים ביהודה ושומרון. דא עקא, אם בוחנים את המהלך מנקודת מבט אקדמית, ברור שיש בהדרת סטודנטים מהשתתפות באירוע בבנייני האומה טעם לפגם. אם בוחנים את המהלך מנקודת מבט משפטית, ישנו המסמך
שהגיש אדמונד לוי ליועץ המשפטי ל
ממשלה יהודה וינשטיין בנובמבר 2011, לפיו מנקודת המבט של המשפט הבינלאומי, אין דיני הכיבוש חלים על הנוכחות הישראלית ביהודה ושומרון.
מזווית ראייה אובייקטיבית, האסטרטגיה של אובמה נועדה לסייע לו לחדור לליבו של הציבור ולשכנע אותנו בדבר כוונותיו ומחויבותו של העם האמריקני לשלומנו. זאת לאחר שחווינו בשנה האחרונה גילויים לא מעטים של מתיחות ואי-הסכמה בין אובמה לבין נתניהו בקדנציה הקודמת של שניהם. האסטרטגיה יפה כשלעצמה אבל לפי מבחנים שונים, כולל המשפט הבינלאומי ונקודת המבט האקדמית, יש בה טעם לפגם. ההדרה הופכת את הביקור ה"לא פוליטי" כהגדרתו, לביקור "פוליטי" מעורר מחלוקת. ולא זו בלבד, עושה רושם - לפחות נכון לרגע זה - שבמחלוקת הפוליטית-לא-פוליטית הזאת, לא תינתן כנראה זכות דיבור לצד המתנגד לעמדת הנשיא בנוגע ל"כיבוש".
