בחירות מוניציפליות מיוחדות התקיימו בתשס"ג בעיר קריית-אונו, זמן לא רב לאחר הבחירות האחרונות לכנסת והקמת ממשלה עם המפד"ל ושינוי. בכניסה לקלפי נתקל כל אזרח שבא להצביע בעמדה מאוישת על-יד בחורי ש"ס, וקיבל מהם ערכה שכללה ספר תהילים, קמיע מזוגג, חוברת צבעונית עם שבחי מועמדי ש"ס, ועוד עמוד מצולם תמים למראה, אך מעניין וחשוב, הנושא את הכותרת "גילוי דעת".
להלן מצוטטות מדף זה, בתכלית הקיצור, הפנינים העיקריות מן המסמך, אלו שנתייחס אליהן בהמשך מאמר זה: "הנה החושך יכסה ארץ, כאשר הכביד עלינו עול הגלות מבית ומחוץ... שהוקמה עתה ממשלה מאנשים מרעים, שכל החיבור ביניהם הוא שנאת עמי הארצות לתלמידי-חכמים... אשר מסיתים בזה את כל המון העם... לכפות עלינו מצב שלא נוכל להתקיים כאן... על כן אחים יקרים... עלינו לדעת שלא היה לנו ואין לנו שייכות לא עם ימין ולא עם שמאל. וכל השתתפותנו בממשלות היה רק להציל מן הארי כפי האפשרות שהיתה..."
בהמשך מתגוללים הכותבים על המפד"ל, מבלי לנקוט בשמה: "לאותם מנהיגים הקוראים לעצמם דתיים... יאמר... 'חבר הוא לאיש משחית'... וכבר נלחמו בהם רבותינו בתחילת יסודם (רמז למלחמת הרב זוננפלד ברב קוק)... ועלינו להרחיקם ולהתרחק מהם... אין להם שום שייכות לתורה ומצוותיה..." וכו' וכו'. קטע זה הוקף על-ידי אנשי ש"ס במסגרת, שהמצביע המבין יבין.
זהו מסמך רציני ביותר: הוא חתום על-ידי שמונה עשר רבנים, גדולי הרבנים החרדים האשכנזים בארץ, ובכללם הרב שלום אלישיב, הרב נסים קרליץ, הרב שטינמן, הרב קנייבסקי, הרב אויערבך ואחרים. בסוף הרשימה, כרגיל, שני שמות ספרדים. אבל בשום אופן אין זה במקורו מסמך של ש"ס. לטוב ולרע, לעולם לא נחזה אצל הרב אלישיב בריטואל מגוחך, לפיו גנרלים עם כיפות שחורות לראשם נדחפים לבית הרב עם מפות עבירות-שריון. זוהי אופרה אחרת, כמבוטא היטב במסמך הנדון.
אבל על מה בעצם הרעש? מה כתוב כאן שלא ידענו? האמת: שום דבר! שהם בעיני עצמם חיים כאן בגלות, ואין הבדל לעניין זה בין הצאר הרוסי, הסולטן של זנזיבר, מר שרון, או מר פרס. שהם חושבים ש"המון העם" הוא נבער ו"מוסת" נגדם, אשר על כן איבדו באופן זמני את ה"קניידלאך" - אם להשתמש בביטוי לא-דיפלומטי שהשתרש. הם חוששים שבעקבות התמעטות כספי החלוקה החילוניים לא יוכלו "להתקיים כאן" (ובמשמע, שוקלים לעזוב למקום טוב יותר). שאין להם שום עניין מלבד תלמוד-תורה ואין להם שום שייכות או אמפתיה לנו או לסוגיות קיומנו. ה"הינתקות" תבורך, כי היא מחזירה את הדינרים, והלוואי ויתנתקו ויתחברו, ושוב יתנתקו, אם בכל פעם ישלמו.
"שום דבר", אמרנו, אלא עצם הכתיבה. שיא גילוי הלב שבגילוי הדעת. אותי הרשים ביותר השימוש במטבע שמקורו מקראי: "רק להציל מן הארי". הנביא עמוס אומר (ג 12): "כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעיים...". האם כוונת המצטטים היא ככוונה המקראית? כמעט ודאי שלא. הרועה האמיץ מציל מפי הארי התוקפן את רכושו הוא, שגזל ממנו הארי. נשארה האלטרנטיבה לפירוש: מדובר בחיה קטנה, שכל חיותה, בעיני עצמה! שהיא סמוכה דרך קבע על חיה גדולה, ומתפרנסת על שיירי מזון הנפלטים מפיה.
ההתקוממות נגד צורת הקיום הזאת, בניסוחה האותנטי מכל, כנ"ל - על שילוב עצם הניצול הכספי, עם הבוז שרוכש הטפיל לפונדקאי, ואשר נמשכה עשורים רבים, היא שהרימה את "שינוי". ההזדמנות הראשונה שנפתחה להתחמק מלפיתת "לשון המאזניים" (עם היווצרות גוש ימני גדול-יותר בשל האינתיפאדה השנייה וכשלונות "אוסלו"), נוצלה על-ידי הבוחר לפני כשנתיים. היום, לעומת זאת, ראש הממשלה איבד אגפים בקואליציה שלו, והוא חוזר למירשם הקלאסי של מינואטים מאוזנים עם הגוש השני, פלוס "לשון מאזניים". לזה קוראים "אחדות". אבל זה גם הצריך עוד כמה מאות מיליונים לחרדים בתקציב המדינה - מיליונים שלא היו שם מלכתחילה. וזה פלט החוצה את "שינוי".
דוברי שינוי, ועל כולם היו"ר שלה, התבטאו בגסות רוח קיצונית, ובחוסר-תרבות (חילונית). חדשים לבקרים שמענו השתלחויות מיותרות, והתייחסויות הזויות (למשל: הצעת חבר-כנסת מסוים להטריף את המטבחים בצה"ל בשם זכויות הפרט החייל, ובגלל צער בעלי-חיים, אשר יימנע כמובן בשחיטה של שינוי). אבל בעיקרו של דבר, עלייתה של מפלגה זו היוותה נקודת מפנה בהיסטוריה של מדינת ישראל. היא שלחה מסר ברור לכל שכבות הציבור, ובעיקר לחרדים עצמם, אודות התנערותו של הפונדקאי המגושם. היו רבים בין החרדים שהבינו שהמפנה הוא לטובתם בטווח הרחוק, ובתקופה הקצרה שחלפה, יכלו העוקבים אחרי הציבור הזה להבחין בסימנים של פרודוקטיביזציה וחשיבה אחרת.
המלך הרשע אחז "אחז בתי כנסיות ובתי מדרשות", כמובא בירושלמי סנהדרין, ובמדרשים. ודורשים, על-ידי שמימן אותם. המימון הממסד את הקיום הנצלני, אוחז אותו בעמדה של פיגור - ולא בטובתו. אם תיעלם "שינוי", ואם חלילה ייעלמו זמנית הישגיה, יתייצב הציבור החרדי לסיבוב הבא כשהוא מוחלש מגל הסבסוד הנוכחי. כותבים ציוניים נבונים התבטאו בימים האחרונים באופן תמוה בסוגיה, להצדיק "הליכה" לקראת החרדים. יש אפילו שקראו לוותר להם על הצורך בבחירה בין שירות-צבאי לתלמוד-תורה, דבר שאפילו חברי-הכנסת החרדים לא העיזו לבקש. יש בכך סילוף - שלא מדעת - של אמות-מידה בסיסיות בתורת המדינה. זאת ללא ספק על רקע ההסתייגות מהתנהלותה הבוטה של "שינוי". אבל סגנונה של שינוי איננו העיקר, ואשר על כן, הסיבוב הבא דינו להגיע.
_________________________
הכותב הוא חבר סגל המחלקה להנדסת-תעשיה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר
www.ie.bgu.ac.il/iem/showmember.asp?lec_key=34
