הדילוג המקומם של אובמה על כנסת ישראל נועד לעקוף את המערכת הפוליטית ולפנות לציבור. העיתונאי ג'פרי גולדברג המקורב לנשיא האמריקני הסביר אמש שאובמה משתייך נפשית ואינטלקטואלית לציבור קוראי
הארץ. אפשר להבין אפוא את חוסר ההבנה המשווע שלו ושל יועציו בבואו לדבר לחברה הישראלית. חשוב שיידעו שמול האליטה הישנה שקוראי הארץ אולי מייצגים, ניצבת אליטה חדשה, אלטרנטיבית, שנושאת על גבה יותר ויותר את משא ההיסטוריה של העם היהודי.
אובמה ויועציו אינם מבינים זאת, אחרת אי-אפשר להסביר את החרפה שבהחרמת הסטודנטים של אוניברסיטת אריאל, האוניברסיטה השמינית בישראל שהוכרזה על-פי חוק והחלטות ממשלת ישראל. אז אובמה מדלג על הכנסת ולא מביא שום בשורה בנושא ג'ונתן
פולארד שאין בסיפורו הטראגי דבר זולת נקמה חסרת היגיון. וכאילו לא די בזה, הוא מחרים חלק חשוב ואהוד ביותר בחברה הישראלית. כיצד הוא מצפה שהציבור יקשיב לו באמת, אחרי הנימוסים והטקסים והחנופה של השמאל הישראלי על שלוחותיו בתקשורת ובאקדמיה ובפוליטיקה? אתה מחרים את אחינו ואחיותינו החלוצים באריאל, ומצפה לבנות גשר של הידברות איתנו - איתנו, כלומר עם רוב הציבור ולא רק עם קוראי הארץ המידלדלים?
החרמתו של נשיא ארה"ב חמורה שבעתיים באשר היא מסמנת לגופים אקדמיים במערב, שזה לגיטימי להחרים את האוניברסיטה החדשה. על הדרך יבואו חשבון מה ההבדל בין אריאל לאוניברסיטאות האחרות בישראל, והחרם יזלוג גם אליהן, לתפארת ביקור אובמה.
ממש לא מובן כיצד אגודות הסטודנטים למיניהן - לפחות הרוב הציוני שבהן - משתפות פעולה עם החרמת חבריהן באריאל. היכן "אם תרצו"? היכן "ישראל שלי"? מה פשר קשר השתיקה התקשורתי בנושא זה? כבוד הנשיא
ברק אובמה, כך לא בונים גשרים ולבטח לא מתקנים את הטעויות שנעשו בכהונתך הראשונה. כולנו אוניברסיטת אריאל.
