יין ישמח לבב אנוש? לא בזמן העבודה

מפעם לפעם מספק לנו דרג בכיר או אישיות חשובה הצצה לחדר בו מתקבלים החלטות, או ליתר דיוק, מהי האווירה המלווה את הישיבה, איזה כיבוד מוגש, מי השף, איזה אוכל מוגש, איזו שתייה נמזגה למשתתפים, אלו סיגרים הוצתו בחדר ועוד. בטור זה אעסוק אך ורק בשתיית משקאות אלכוהוליים בקרב נבחרי ציבור תוך כדי מילוי תפקידם.

ככלל, אין היהדות אוסרת שתיית יין, ואכן אין אירוע יהודי שהיין אינו מככב בו, החל מקידוש בשבת, הבדלה, חגים, פורים, ברית מילה, חתונה, ומי אינו מכיר את הפסוק "יין ישמח לבב אנוש" [תהילים קד, טו]. בכוחו של היין להביא את האדם לרוממות הרוח, להתעלות רוחנית, וכפי שניסח זאת הראי"ה קוק "ששותין כוס יין להחליף כח ולחדש צהלת הרוח" [מידות הראי"ה, ערך כבוד, פיסקה ו]. אלא שאת היין יש לשתות במשורה, שכן הפרזה בו יכולה להביא אסון. את סכנת המדרון החלקלק שבשתיית יין מתאר המדרש בפרשת נוח, בשותפות שנכרתה בין נח לשטן שעה שנטע נוח את הכרם הראשון לאחר המבול, וכך מובא:

בא לקראתו השטן אמר לו (=לנח), רצונך שנטענה יחדו אני ואתה אמר לו הן מיד הביא (=השטן) תחלה רחלה (=כבשה) אחת ושחטה על הגפן ואח"כ הביא אריה אחד ושחטו על אותו הגפן ואח"כ חזיר אחד ושחטו על אותו הגפן, מפני מה עשה כן השטן כשאדם שותה כוס אחד הוא כרחלה ענו ושפל רוח וכשהוא שותה שתי כוסות מיד נעשה גבור כארי ומתחיל לדבר גדולות ואומר מי כמוני וכשהוא שותה ג' או ד' מיד הוא נעשה כחזיר שמתלכלך בטיט ורפש אף הוא מתלכלך ואף במי רגלים (ילקוט שמעוני תורה פרשת נח רמז סא).

המקור לנורמות התנהגות של עובדי ציבור

האם שתיית יין, או משקה אלכוהולי אחר, היא דבר לגיטימי אצל איש ציבור\ נבחר ציבור בעת מילוי תפקידו, תוך כדי דיון בחדר על שאלות ביטחוניות, תקציביות, מדיניות וכיו"ב? תשובה לכך ניתן אולי ללמוד מפרשת שמיני, בה אנחנו מוצאים ציווי המופנה לאהרון הכהן, ועניינה הוא איסור שתיית יין, וכך אנחנו קוראים:

יין ושכר אל תשת, אתה, ובניך אתך בבואכם אל אוהל מועד ולא תמותו, חוקת עולם לדורתיכם. להבדיל בין הקודש ובין החול, ובין הטמא ובין הטהור. ולהורות את בני ישראל, את כל החוקים אשר דיבר ה... (ויקרא י, ט-יא).

איסור זה בא מיד לאחר הטרגדיה בה מוצאים את מותם נדב ואביהו, שני נסיכי הכהונה, בניו של אהרן הכהן, בעטיה של 'הקרבת אש זרה'. הפרשנים נחלקו בהבנת המונח 'אש זרה'. אחת הפרשנויות סוברת שחטאם של נדב ואביהו אירע משום שעבדו במשכן כשהיו שתויי יין. פירוש זה נסמך על סמיכות העניינים: מותם של בני אהרן, ומיד לאחר מכן הציווי על איסור שתיית יין. הקושי הגדול שבגישה זו כיצד ניתן להעניש בעונש כה חמור אדם שכלל לא צווה על האיסור? אלא שחידושה הגדול של תפישה זו הוא בכך שהעוסקים בצורכי ציבור צריכים להיזהר גם אם אינם מצווים, גם כאשר אין איסור בפעולתם.

הציווי האוסר שתיית יין ומשקאות אלכוהוליים לכהן בעת מילוי תפקידו עולה בקנה אחד עם מגמת ספר ויקרא, הנקרא בפי חז"ל ספר 'תורת כוהנים'. ובלשון אחרת, עניין לנו בספר הוראות ראשון לעובדי ציבור, נורמות התנהגות לכוהנים 'המשרתים בקודש'. נכון, מדובר בעובדי ציבור רוחניים שעבודתם היא בבית המקדש, אלא שדברים אלו יש בהם כדי להוות מקור לנורמות התנהגות לכל העוסקים בצורכי ציבור, נבחרי הציבור שליחי העם. כשם שכוהנים אסורים בשתיית יין, כך גם נבחר ציבור אסור בשתיית יין.

ואכן, במרוצת הדורות אנחנו מוצאים הוראות המרחיבות את האיסור על שתיית יין גם לתחומים אחרים. כך, למשל, הרמב"ם מרחיב את הכלל וקובע כי האיסור לפעול מתוך שכרות אינו נחלת הכוהנים בלבד בבית המקדש, אלא חל על כל מי שמבקש להורות הלכה כשהוא שתוי.

וכשם שאסור לכהן להיכנס למקדש מפני השכרות כך אסור לכל אדם בין כהן בין ישראל להורות כשהוא שתוי,... (הלכות ביאת המקדש פרק א הלכה ג)

עניין דומה אנחנו מוצאים אצל דיינים. המשנה קובעת שדיינים לא היו שותים יין כל אותו היום בו היו דנים (משנה סנהדרין, פרק ה, משנה ה), גם המדרש קובע שדיין ששתה רביעית (כ-86 סמ"ק) אסור לו לדון (ילקוט שמעוני משלי רמז תתקסד). ואם כך הוא הדין בדיין, ודאי שכך הדבר אצל נבחר ציבור, שכן מעמדם של אנשי ציבור הושווה למעמדם של שופטים ודיינים.

בספרים החיצוניים מסופר על דריוש מלך פרס, שפנה לחכמיו בשאלה "מה גובר על הכל". כלומר, מהו הדבר הכי חזק בעולם? שאלה זו זוכה לשלוש תשובות. תשובה ראשונה ייחסה את החוזק ליין, תשובה שנייה העניקה את הכוח למלך, התשובה האחרונה העניקה את הכוח לנשים, אך הוא הוסיף וציין שהחזק מכולם הוא האמת [ספר עזרא החיצוני, פרק ב-ד]. דריוש המלך העדיף את התשובה האחרונה. לעניינו ראוי להביא את הנימוק של הטוען כי היין הוא החזק מכולם, וכך הוא נימוקו "בני חיל מה גובר היין כל שותיו יהולל בינתם. למלך וליתום יעשה בינה אחת לעבד ולאדון לעני ולעשיר..."

הנה כי כן, ייטב אם העוסקים בצורכי ציבור יימנעו משתיית משקאות שיש בהם כדי להביא את האדם לשכרות, או אף יכולים לעורר חשד בדבר צלילות דעתו של מקבל ההחלטות, בישיבות חשובות ובמהלך כל העבודה הציבורית. ואולי אף נכון לאמץ את אשר קבע החכם מכל אדם, שלמה המלך, בספר משלי: "אל למלכים שתו יין, ולרוזנים או שכר. פן ישתה וישכח מחוקק, וישנה דין כל בני עוני" [משלי, לא, ד-ה]. מכאן גם שאין הכוונה לאסור הרמת כוסית "לחיים" שעושה איש ציבור לכלל עובדיו לקראת החגים, או באירועים מיוחדים.