בתחילת השבוע (07.04.13) פורסם דוח אשר עסק בעליית האנטישמיות בעולם, בדגש על ארצות אירופה, בשנת 2012. לא התגלו הפתעות בתוצאות של דוח זה. לאור החדשות של השנה שעברה אשר עסקו לעיתים קרובות בפיגועים במוסדות יהודיים בחו"ל ובפעילות אנטי-ישראלית, ניתן היה לצפות שהדוח רק יצדיק את החשש כי האווירה בעולם כלפי יהודים וישראל השתנתה לרעה. פעילות אנטי-ישראלית מתחילה בקריאות לשנאת ישראל ותמיכה במאבק העם הפלשתיני ברשתות החברתיות וכעת מסתיימת בפיגועים קטלניים כמו הירי בבית הספר היהודי בטולוז ובפיגוע התאבדות באוטובוס ישראלי בבורגס.
אירועים מחרידים אלו מושכים את תשומת הלב של התקשורת למספר ימים, אך לאחר שנציגי אותן הארצות מגנים את האירוע בציבור, השגרה חוזרת ובולעת את הקורבנות ואת המחבלים כאחד. הלקחים נלמדים על המסך, אך החברה האירופאית לא יודעת איך להתייחס לאיום שבקרבה. לאחר הפיגועים באתרים לא-יהודים כגון: הרכבת במדריד ואוטובוסים בלונדון, הוגברה המודעות לזמן מסוים, אך לא נעשה רושם מספיק על החברה. על ה"איום האיסלאמיסטי" משוחחים בשידורי חדשות ובפגישות ממשלתיות כעל מושג מדעי, ומומחים למזרח התיכון יודעים לקרוא לתופעה בביטוים חדשניים ומרגשים, אך אין זה דבר שיכול לעורר את שלוותם של המדינות. אפילו במקומות בהם גרים כעת אחוזים גבוהים של אוכלוסיה מוסלמית.
ניתוחים כמו זה של חברת המחקר הבינלאומית "
סטראטפור" אשר פרסמה לאחרונה ניתוח מעמיק על ה"איום
הג'יהאדיסטי באירופה", אשר מציגים את האיום גלוי לעין, האירופאים למרות כל המלחמות שהם ניהלו בעבר, אינם בעלי כישרון רב בפיתוח מלחמה הגנתית או לחימה נגד טרור, ותמימים בנוגע לאנשים אשר כתבו על דגלם להשמיד את אויביהם בעזרת כל אמצעי אפשרי.
המלחמה האידיאולוגית זרה לאירופאים
האירופאים כחברה לא מבינים את מושג האויב של המוסלמי. האויב במובן האירופאי של היום חייב להיות דמות מרושעת, תוקפנית ומזיקה ומשום כך לצפות לתגובה מיידית מצד המותקף. באופן כללי, מי שנקרא "אויב" זכה לתואר זה באופן מוצדק, לאחר שביצע פעילות עוינת. אך בתפיסת העולם המוסלמית-הג'יהאדיסטית העוינות מתחילה ברוחניות, באידיאולוגיה. בשלב זה האירופאי עוד לא יודע שתפיסת עולמו, כאשר היא נוגדת את המוסלמית הקיצונית, יכולה להפוך לבעיה בשבילו.
חוסר הבנה זה הוא פרי הרוחניות הדלה כחלק מהשקפת העולם המערבית. המלחמה האידיאולוגית זרה לאירופאים, כל מלחמותיהם עד כה נהגו להתרחש לרוב בגלל תאוות הממון או יריבות על טריטוריות. מסעות הצלב רחוקים מהזיכרון האירופאי הקולקטיבי, ואילו המחשבה על "עוינות אידיאולוגית" לא זרה לאיסלאם כלל. התמימות מתבטאת בכך שההנהגה האירופאית עוד בטרם תחליט לסמן מישהו כאויב, היא תדאג לתת לו קודם כל את כל זכויות חופש הפרט, תיבחן זמן רב את המניעים שלו למעשה חבלני ותדון אותו לטובה, ואז תקיים מספר וועדות על כמה זה נדרש, מוסרי ובכלל ניתן לאבחנה, שהאידיאולוגיה של אותו אדם יכולה להיות מסוכנת.
זאת תרבות ההומניזם וההשכלה במיטבה. במקרים של התנגשות עם מנטליות זרה לגמרי, שני פקטורים היסטוריים אלה עוצרים ומשתקים את החברה מלפעול בנחישות. זה הצד השני של מטבע. כאשר באירופה חשבו שההשכלה וההומניזם אלו תנועות עולמיות, הם שכחו להביט ימינה ושמאלה ולא הבחינו שמעבר לים יש את את רוב ארצות העולם ששם לא התפתחה אף השכלה. לצערם, האירופאים תמיד הצטיינו בהתנשאות והתעלמות כלפי תרבויות וערכים שונים משלהם. יחס כזה מנע מהם להבחין בהצטברות ההתנגדות של עמים בעלי מנטליות שונה, והפך אותם לעיוורים מול האיומים הגוברים של הטרור האידיאולוגי מצד המאמינים בדרך האיסלאם הקיצוני, הג'יהאד העולמי.
ניתן לציין כי בארה"ב יותר מודעים, נחושים ופעילים כלפי איומי טרור. ההיסטוריה של ה"עם" האמריקני מראה על רוח לחימה למען החופש העצמי ורצון עז להשתחרר מתפיסות מגבילות אשר קבלו את ה"עולם הישן". גם המיזוג של אוכלוסיות שונות ומגוונות בארה"ב היטיב ל"עם" הזה. זה מה שמבדיל אותם מהאירופאים - העזות, המחשבה החופשית, האומץ והחדשנות. למרות שגם בארה"ב לעיתים מתקשים להילחם נגד תופעות הטרור, יש להם את כל הפוטנציאל ואת הכלים ועם הזמן הם יצליחו.
אני אזכיר, שכאשר מדברים על אירופה, לא מדברים על רוסיה. ברוסיה מגפת הטרור האיסלאמי כמעט ולא התפשטה כלל. לא רק בגלל שהמשטר הרוסי תומך כלכלית בארצות שמייצרות את הטרור, אלא גם כי המנטליות הרוסית לא מאפשרת את התמימות שכה מאפיינת את האירופאים. העוצמה ותרבות הכוח שם יותר גדולים, אפילו לא צריך אומץ, איש לא יעז להתקרב ומי שיתקרב ישלם מחיר יקר. המשטר הרוסי הוא זה שמבצע לעיתים קרובות פיגועים נגד מתנגדיהם, ולא להפך.
להסתכל לרשע בגובה העינים
יש משהו שאירופה צריכה ללמוד שעם כוחות הרשע לא מתפשרים, ואנו, הישראלים, אמורים להנהיג תהליך זה במקום ליפול קורבן לתפיסותיהם השגויות. התפיסה צריכה להיות שלא מתיפייפים ולא דנים אותם "לכף הזכות", אלא על-פי מה שמגיע להם - על-פי הדין והחוק. האירופאים נוטים להסביר כל מניע חבלני על-פי סיפור חייו האישי של אותו האדם וכביכול מבצעים סנגוריה כלפי מי שיצא למסע הרג נגד כל חברתם כולה. צריך להבין: לא מדובר פה באנשים פרטיים, מדובר בלוחמים אשר משרתים כולם כאחד לרעיון כללי ולאידיאולוגיה כללית. יש לראותם בתור מי שהם מתכוונים להיות - שליחי האידיאולוגיה הרעה שלהם, אשר לשמה מוכנים להפוך את העולם.
זה לא משנה אם נקרא להם ג'יהאדיסטים, איסלאמיסטים, לאומניים, הגיע הזמן להסתכל להם בגובה העיניים ולהקשיב למה שלוחמי הרשע האלה באמת רוצים לומר לנו.
