הגירעון העצום בתקציב המדינה מחייב חקירה מקיפה לא רק לצורך בירור, אלא גם "למען יראו וייראו". בסופו של דבר הוא הגורם למשבר העמוק, שספק גדול אם ניתן בכלל להתאושש ממנו.
כלכלה של שחיתות, על בסיס של סדרי-עדיפות קלוקלים, היא מן הסתם הסיבה הראשית למחדל הנורא, שאין לו סליחה. אלא שמלבד חקירת
מבקר המדינה ראוי שתהיה גם חקירה משפטית. כזו שיהיו לה שיניים, כמו אלה שכבר ננעצו בבשר של כולנו.
מי שנושאים באשמת המחדל יהיו חייבים לתת את הדין, הגם שאת הנעשה כבר אין להשיב. הגירעון חסר התקדים בתקציב המדינה הוא מכה שאינה כתובה בתורה וכל ניסיון לדחיית קיצוצו רק יעמיק את החור בתקציב.
מדיניות של "אחרי המבול", כפי שהיא מסתמנת כעת, אינה פתרון, אלא אסון. העלאת ממדי הגירעון השנה תהיה, לכן, בכייה לדורות. יתר על כן: באוצר מתגבשת מדיניות עמומה, כזו שמסתירה את האמת מעיני הציבור. במדיניות שכזו יש כדי לעורר אי-אמון, והרי עוד סיבה לחקירה ממצה.
חובה להסביר
בתוכניתו של
יאיר לפיד אין כדי ליצור תרופה למכה, אבל יש בה כדי לבטא, במילים קשות ביותר, את ההרעה המשמעותית ביציבותה הפיסקאלית של המדינה. היא אף מאותתת על זעזועים, שעלולים לדרדר את ישראל למשבר עמוק פי כמה מזה הקיים.
כך או אחרת, חובת הפקידות הבכירה באוצר להסביר מיהו זה ששגה, מי לא התריע בזמן על אסון כלכלי ממשמש, ומי הוא זה שאיפשר לשרים לחרוג ממסגרת התקציב הקבועה.
בינתיים ממשיך שר האוצר, יאיר לפיד, במסורת קודמו,
יובל שטייניץ. העובדות שבשטח ממש מוכיחות שאין במשנתו שום שינוי-מגמה. דווקא בשל כך דרושה חקירה מקיפה, שתחשוף לעין כל את המחדל הנורא, ושמעל לכל יהיה בה כדי להקדים תרופה למכה כואבת, חלילה, נוספת.
